newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרטון חדש: שוטר ירה למוות בפאדי עלון למרות שלא היווה סכנה לאף אדם

בתקשורת נטען כי פאדי עלון, שדקר נער בן 15 בירושלים, נורה בזמן מרדף בעודו מחזיק סכין בידו. סרטון חדש מגלה כי מעלון לא נשקפה כל סכנה כשנורה למוות בלי שבוצע נוהל מעצר חשוד. ברקע מעודדים צעירים יהודים שקוראים להרוג אותו

מאת:

ביום שבת האחרון ירה למוות שוטר מתחנת מוריה בירושלים בפאדי עלון, תושב עיסאוויה בן 19 סמוך לשער שכם, לאחר שזה על פי החשד דקר ופצע נער בן 15.

בסרטון שהופץ לאחר האירוע, ועורר סערה בעולם, אפשר לשמוע צעירים יהודים מעודדים שוטרים להרוג את עלון. זאת בעוד שכלל לא ברור מהסרטון האם עלון היווה סכנה לאדם כלשהו, כאשר שוטר אכן ירה בו מספר פעמים למוות. בתקשורת הישראלית נכתב שהוא נורה "כשהוא מנסה להימלט מכוחות הביטחון שהחלו במרדף אחריו. לאחר שלא הרפה מהסכין שבו אחז, ירו לעברו הכוחות והרגו אותו".

לגבי החלק הראשון כבר היה אז היה ברור שמדובר בשקר, עלון לא ניסה להימלט. אולם בסרטון נוסף שהגיע לידינו וצולם מזווית אחרת נראה כי עלון גם לא החזיק בסכין עת נורה, ולכן לא היווה סכנה לאף אדם. יתרה מכך, שוטר שעמד ליד מצלם הסרטון בחר מהסיבה הזאת לא לירות בו.  הוא גם בחר שלא לירות או אפילו לאיים בנשקו כאשר עלון עמד בסמוך אליו, כך שבאופן ברור לא הרגיש סכנה לחייו. הוא לא ירה גם כאשר נערים במקום צעקו לעברו "תירו בו זונה", "גז פלפל? איזה מין שוטרים אתם?", ושאגו לעבר עלון "אתה עומד למות". לאחר הריגתו של עלון סירוב זה לבצע ירי זיכה את השוטר במטר קללות מצד אותם אנשים.

אך בעוד שוטר זה נהג כראוי שוטרים נוספים שהגיעו למקום לא בחרו לנהוג כמוהו. שניות לאחר שירדו מהניידת הספיק להם שאחד מהנערים, שמעט אחר-כך יחגוג את ההריגה בשאגות "מוות לערבים", קורא לעברם כי עלון דקר מישהו קודם לכן כדי לירות בו מספר פעמים בלי לבצע כל ניסיון לעצור אותו. אפילו לא צעקו לעברו, ומן הסתם לא צעקו כי ישליך את את הסכין או יחדל לאיים, כי סכין לא הייתה ואיום כזה לא היה קיים, ואף לא צעקו שייכנע או שהוא עצור.

בסרטון אפשר לראות כי המעצר בוודאות היה אפשרי. לאחר צפייה בסרטון אין מנוס מלקבוע כי שוטרי משטרת ישראל הרגו אדם בדם קר כאשר לא היווה סכנה לאף אחד, והם צריכים להישפט על כך. גם לאדם שדקר אדם אחר עומדת הזכות שמשטרת ישראל לא תוציא אותו להורג, גם לא בלחץ המון גזעני.

אבל זה מן הסתם לא יקרה, כי ההריגה בוצעה בהתאם לפקודות שבעל פה שמתירות לירות בערבים שחשודים בביצוע פיגועים. "כך צריך להסתיים אירועים" חוזרים ואומרים קברניטי המשטרה והממשלה וזה מה שהשוטר עשה. אבל הם משמיטים שהכוונה כמובן היא רק לערבים. עונש מוות העלה למעשה לערבים.

כך למשל המחבל בדימונה לא נורה. למעשה בתקשורת אף אחד לא טורח אפילו לקרוא לו מחבל. והמחבל ישי שליסל לא נורה, למרות שברור שהיווה סכנה לכל הסובבים אותו. זאת באותה מידה שצה"ל לא יורה במתנחלים וכן יורה בילדים פלסטינים שמעמידים סכנה פחותה בהרבה.

מדיניות זו היא התרת דמם של אזרחים ערבים, מדיניות שכבר מחלחלת לציבור הישראלי, וזה יוצא לעשרות פיגועים בערבים: מתנחלים בפיגועי אבנים בחסות צה"ל, המון גזעני בעפולה שתוקף כתב בגלל שהוא ערבי, או המון גזעני בנתניה שתוקף ערבים והמשטרה במקום לעצור את התוקפים הגזענים עוצרת ואוזקת דווקא את הקורבן, והמון גזעני בירושלים המבצע סלקציה בין ערבים ליהודים כדי לתקוף את הראשונים.

> צפו: חיילים מאבטחים מתנחלים שזורקים אבנים ומציתים שדות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf