newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מַה יַּעַזְרוּ הַשִּׁירִים לָאֲסִירִים

שני שירים מתוך ספרו החדש של המשורר אלמוג בהר, "שירים לאסירי בתי הסוהר" שעתיד לצאת לאור בהוצאה עצמאית ובמימון המונים. ואפשר גם לתמוך

מאת:

שיר לאסירי בתי-הסוהר

בזכרוני מצטייר פחדו של אבא כשבנו המשורר נסע אל תוך האופק הרחוק. לא ששנא שירה. הוא מאוד אהב את שאגותיו של אַלְ-מֻתַנַבִּי ושמר את נפשו מפסוקי הזימה של אַבּוּ-נֻוַאס. לא שנא את השירה אבל לא רצה שבניו יעסקו בה. פעמים רבות, פעמים רבות, אני זוכר, היה אומר לי: היֵה רופא אם תרצה או למד משפטים, בן. השירה לא תניב פת-לחם".

סמיח אל-קאסם, "צילום של הורים שאינם על קיר הבית החדש", תרגום: ששון סומך.

כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל אֲסִירֵי בָּתֵּי-הַסֹּהַר וְהֶרְאֵיתִי אוֹתוֹ לְאָבִי.

אָמַר: מַה יַּעַזְרוּ הַשִּׁירִים לָאֲסִירִים, וּמַה לָּנוּ

כִּי נְזַלְזֵל בְּצִדְקַת הַסּוֹהֲרִים וְהַשּׁוֹפְטִים וְהַמְחוֹקְקִים?

אָמַרְתִּי: עַל הַמַּאֲסָר שֶׁלָּנוּ אֲנִי כּוֹתֵב, אַבָּא,

יוֹם-יוֹם אֲנִי חוֹזֵר לַתָּא, מַמְתִּין לִרְמִיזָתוֹ שֶׁל סוֹהֵר מְרֻחָק,

אִם יִרְצֶה אֶכְבֹּל יָדַי בַּאֲזִקִּים, אִם יְבַקֵּשׁ

אֶתְחַנֵּן לְפָנָיו לְחֹפֶשׁ בְּמַכּוֹת עַל סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן.

אָמַר: חֲלוֹמוֹת הַשִּׁיר מִפִּיךָ מְדַבְּרִים, וְאַתָּה עַצְמְךָ עוֹמֵד

מִחוּץ לְחוֹמַת הַכֶּלֶא, אֲנִי לֹא הוֹלַדְתִּי בָּנִים לְמַאֲסָר, בֵּן,

אִם תִּרְצֶה אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַפָקוּלְטָה לְמִשְׁפָּטִים וְאוּלַי

תִּהְיֶה שׁוֹפֵט, בִּמְקוֹם שִׁירִים תִּכְתֹּב גִּזְרֵי-דִּין

לְהָקֵל עַל כְּאֵבֵי הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי: אָבִי, שֶׁאֲנִי בִּנְךָ,

לֹא הוֹלַדְתִּי לִי הוֹרִים לְפַחֵד, וְהַכֶּלֶא גָּדוֹל מִשְּׁנֵינוּ,

סוֹגֵר עַל שְׁנֵינוּ, הִנֵּה מְסַמֵּן לְךָ עַכְשָׁו הַסּוֹהֵר

שֶׁתְּסָרֵב לְהַכִּיר בְּמַאֲסָרְךָ, שֶׁתְּבַקֵּשׁ לֹא לָצֵאת

אֶת גְּבוּלוֹת הַתָּא. אָמַר: אִם כֵּן אֲסִירִים כֻּלָּנוּ

בְּבֵית-כִּלְאוֹ שֶׁל אֱלֹהִים, בְּנִי, כֻּלָּנוּ עֲבָדָיו, אַךְ מָה

הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, כֻּלָּם צוֹדְקִים, וְאֵין אֶחָד

שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, הַאִם שָׁכַחְתָּ? אָמַרְתִּי: אֶת הַכֶּלֶא הַזֶּה

בְּנֵי אָדָם בָּנוּ, אַבָּא, וְיוֹם-יוֹם אֲנַחְנוּ עוֹזְרִים לָהֶם

לְהַמְשִׁיךְ בִּבְנִיָּתוֹ, לְהוֹסִיף אֲגַפִּים, לְהַצִּיב מַצְלֵמוֹת,

עוֹד מְעַט כְּבָר אֵינָם זְקוּקִים לְסוֹהֲרִים, יְפַטְּרוּ אֶת כֻּלָּם

וַאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ לִשְׁמֹר עַל עַצְמֵנוּ, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ

לַפָקוּלְטָה לְמִשְׁפָּטִים, אַךְ כְּבָר הֶחְלַטְתִּי לְהַפְסִיק

לִכְתֹּב שִׁירִים. אָמַר: כֵּיצַד הֶחְלַטְתָּ? הִנֵּה כְּבָר הוֹדַעְתִּי

לְאֹרֶךְ כָּל הַמִּסְדְּרוֹן בָּאֲגַף שֶׁלָּנוּ בְּבֵית-הַסֹּהַר

כִּי הַבֵּן שֶׁלִּי כּוֹתֵב שִׁירִים לְיוֹם הַשִּׁחְרוּר, כְּבָר לוֹמְדִים

שְׁכֵנֵינוּ אֶת הַשִּׁירִים וּמְזַמְּרִים. אָמַרְתִּי: אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אַבָּא,

אֲבָל לֹא אֶת שִׁירַי הֵם מְזַמְּרִים, אֵלֶּה הֵם שִׁירֵי הַסּוֹהֲרִים,

מֵהַיּוֹם אֲנִי אֶכְתֹּב גִּזְרֵי-דִּין לְהִתְחָרוֹת בְּגִזְרֵיהֶם,

אֶכְתֹּב פִּסְקֵי-דִּין לְהִתְחָרוֹת בִּפְסוּקֵיהֶם, אֶכְתֹּב לְךָ

וּלְאִמָּא מִכְתָּבִים מִתָּאִי בָּהֶם אֲבַשֵּׂר כִּי הַשִּׁחְרוּר

לֹא יָבוֹא גַּם לֹא בִּימֵי נֶכְדֵיכֶם, הַמַּאֲבָק אָרֹךְ

מִמַּה שֶּׁיּוּכְלוּ לְתָאֵר הַשִּׁירִים, כָּשְׁלוּ כָּל הַשִּׁירִים.

**

> בָּעִיר שֶׁלִּי: שיר מערבית מאת אלהאם דַעְבּוּל

כיכר אַ-תַּחְרִיר

כְּשֶׁבְּכִכַּר אַ-תַּחְרִיר לִפְנוֹת בֹּקֶר הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת

שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה מְנַסּוֹת לִתְפֹּס תְּנוּמָה קְצָרָה

בָּאֹהָלִים שֶׁהוּקְמוּ בַּמֶּרְכָּז, הַנִּילוּס הַנִּשְׁקָף מֵחַלּוֹנוֹ

שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ מֵנִיחַ לוֹ לִישֹׁן, אַךְ גַּם אֵינוֹ

פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו הָרָעִים.

רֻבָּם נוֹלְדוּ אַחֲרֵי מְלֹךְ פַּרְעֹה, וְרַק בַּשִּׁירִים

וּבַחֲלוֹמוֹת דִּמְיְנוּ אֶת הַיָּמִים שֶׁלְּפָנָיו וְהַיָּמִים שֶׁאַחֲרָיו,

עַכְשָׁו הֵם מְנַסִּים לְדַמְיֵן גַּם עַל שִׁלְטֵי הַהַפְגָּנוֹת

וּבְמֶרְחֲבֵי הָאִינְטֶרְנֵט.

בַּסּוֹף, כְּשֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה תְּבַשֵּׂר עַל הִתְפַּטְּרוּתוֹ

יִלְחֲשׁוּ הָאֲנָשִׁים לְלִבָּם, מַאת פַרְעוּן, מֵת

הַפַּרְעֹה הָאַחֲרוֹן, יִלְחֲשׁוּ פַּעַם וּפַעֲמַיִם,

כְּאִלּוּ אֵינָם מַאֲמִינִים לְלִבָּם.

מֵת הַפַּרְעֹה הָאַחֲרוֹן, לָחַשְׁתִּי לְעַצְמִי וְיָצָאתִי

לַכִּכָּר הָרֵיקָה שֶׁל עִירִי, הַחֲצוּבָה בַּחֲפִירוֹת

הָאַרְכֵיאוֹלוֹגִיוֹת שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה, מְחַפֵּשׂ

הֵיכָן יִבְעֲרוּ בָּהּ הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ

אַחֲרֵי מְלֹךְ הַפַּרְעוֹנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵחֵלּוּ לְדַמְיֵן

אֶת הַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי הַפַּרְעוֹנִים, אוּלַי רַק

בַּחֲלוֹמוֹת וּבַשִּׁירִים.

**

"שירים לאסירי בתי-הסוהר" הוא ספר שיריו השלישי של אלמוג בהר, והוא הראשון אשר יוצא לאור באופן עצמאי ולא דרך ההוצאות הממוסדות. ניתן לתמוך בו באמצעות פרויקט ההד-סטארט כאן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf