newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרדים אדישים יותר מפירון לגבי חילול שבת המוני במירון, ובצדק

כדי לקיים את הילולת ל"ג בעומר בקבר שמעון בר יוחאי יידרשו אלפי שוטרים לחלל שבת. במאבק להזזת המועד נחשפת תפיסת העולם הפרקטית של החרדים מול הקנאות של הציונות הדתית

מאת:

מיד עם צאת השבת הקרובה יגיעו לשיאם אירועי ל"ג בעומר, במהלכם צפויים לעלות מאות אלפים לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. לפי ויקיפדיה, זהו האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול ביותר בישראל. חגיגת ל"ג בעומר היא מנהג שצבר תאוצה בעשרות השנים האחרונות, ואין לו שום מקור הלכתי מובהק. כמובן שהוא לא עומד למול שמירת שבת, שהיא כמובן אחד הציוויים הגבוהים במדרג הדתי.

מנדי גרוזמן מ-nrg, חשף השבוע את מה שכולם ידעו ולא דיברו עליו: כדי שניתן יהיה לחגוג את ל"ג בעומר יצטרכו אלפי שוטרים לחלל את השבת בהכנות שנמשכות לאורך כל השבוע הנוכחי, ויתגברו משבת בבוקר. אם הרבנים החרדים היו דוחים את הנסיעה ההמונית למירון במוצאי שבת ליום ראשון נניח, הם היו (אולי) מפספסים את התאריך, אך ייתכן והיו מונעים חילול שבת בקנה מידה המוני. הם לא ניסו לעשות זאת, למעט הראשון לציון לשעבר הרב שלמה עמאר, שלדברי מקורביו ניסה ונכשל.

לא בטוח שהדחייה היתה גורמת למניעת חילול שבת. יתכן שההמונים היו יוצאים גם אם הרבנים היו מבקשים שלא לצאת, וייתכן שהמשטרה היתה נערכת במהלך השבת גם אם ההמונים היו עולים ביום ראשון. מה שבטוח: לאף אחד זה לא באמת הזיז. למעשה, גם בשנים עברו, בהן הרבנים הראשיים לישראל הורו לדחות את ל"ג בעומר לאמצע השבוע, הממסד החרדי לא הצטרף לקריאה ול"ג בעומר התקיים מיד עם צאת השבת.

התגובות שאסף גרוזמן מוכיחות זאת: חבר הכנסת מנחם מוזס מיהדות התורה, שהוגדר כבר כ"הראיס של מירון", אמר בתחילה כי לא צפוי חילול שבת, על אף דברי דובר המשטרה שהודה שסביר שהשוטרים יחללו שבת במהלך ההכנות. כשנשאל מוזס למה לא פשוט לדחות את האירוע ענה: "זה מסורת, לא משנים מסורת".

גם בסביבתו של האדמו"ר מבאיאן, שאחראי על הדלקת המדורה המרכזית, ענו כי "זה כמו חנוכה ופורים, לא דוחים". לשם השוואה: תקיעת שופר בראש השנה ונענוע לולב בחג הסוכות הן לא מסורות אלא מצוות מן התורה, ואפילו הן נדחות מפני חשש קל של חילול שבת. כמובן שאף קריאת מגילה בפורים נדחית אם פורים חל בשבת עצמה.

האם זה מרגיז? את שר החינוך פירון ואת רבני צהר, הארגון הרבני הדתי-ליברלי, זה הרתיח. איך יכול להיות שלא אכפת לכם החרדים מהשבת של החילונים, הם מתערמים. פירון אף הגדיל לעשות והתנקם בחרדים. כשפנו אליו ח"כ מוזס ושר התיירות, עוזי לנדאו, וביקשו שייקבע את חופשת ל"ג בעומר של בתי הספר ליום ראשון כדי לפנות אוטובוסים לצרכי העולים מירונה, כפי שנעשה גם בשנים קודמות, סירב פירון בתוקף. הנימוק שנתן נשמע בערך כך: אם לכם לא אכפת מחילול השבת של השוטרים, שיגרם בשל קיום ההדלקה במירון במוצאי שבת, לי לא אכפת מכם ומהצרכים שלכם. בדרך הוא הוסיף הטפה דביקה על אחדות וקירוב לבבות.

אבל האמת היא שהמשמעות של חוסר העניין החרדי בחילול השבת החילוני היא חיובית, אפילו מעודדת. זה לא ש"לא אכפת לחרדים מאחיהם החילונים" כפי שפירון מתבכיין. הרי האכפתיות של פירון עצמו כלפי החרדים מוטלת בספק, שלא לדבר על האיכפתיות שלו כלפי הערבים, המהגרים, מיעוטי היכולת – שלא קיימת בכלל. למעשה, זאת לא שאלה של אכפתיות מאנשים, אלא שאלה של "אכפתיות מהשבת", מה"צביון היהודי של המדינה", ואת זה אין לחרדים. וטוב שכך.

תיאורטית, ברמת ההצהרה, חילול השבת מפריע לחרדים, אבל ברמה המעשית הוא לא. החרדיות מציגה תפיסת עולם פרקטית בקשר ליחסי השכנות בין החרדים לחילונים, תפיסה הרבה יותר מתקדמת מזו של הציונות הדתית, שמעוניינת לקבור את כולנו – חרדים וחילונים, יהודים וערבים, נשים וגברים – בתוך מערכת ערכית אחת. במקום התפיסה הזו מציעים החרדים הפרדה ערכית: אם השבת שלנו תאויים ולו במקצת, הם אומרים, נצא לרחוב (ושוב, ושוב, ושוב), אבל השבת החילונית לא מעניינת אותנו, לא רלוונטית.

ההפרדה הערכית שהחרדים מציעים (במקביל לשיתוף פעולה כלכלי בין הצדדים), היא הצעה הרבה יותר טובה מהאכפתיות הדתית לאומית, אכפתיות שמסתירה בכנפיה התערבות במערכת החינוך הממלכתית, בהפצת הלאומנות ובמלחמה על "דמותה היהודית של מדינת ישראל" . בשביל החרדים הסממנים היהודים של מדינת ישראל הם קלף מיקוח במשא ומתן מול הרוב החילוני והדתי על תנאיהם כמיעוט, ולא ערך בפני עצמו.

למול התפיסה הרווחת הרואה בציונות הדתית גרסה ליברלית של היהדות החרדית. יש לראות בה גרסה פאשיסטית של התפיסה החרדית המציגה השקפה מעשית יותר בקשר לחילונים, לערבים, וללא חרדים אחרים.

ומירון תוכיח.

חרדים במירון לקראת טקס ה"חלאקה". (צילום: אלי שני)

חרדים במירון לקראת טקס ה"חלאקה". (צילום: אלי שני)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf