למה באר שבע לא מצטרפת למחאת ערי הנגב נגד האבטלה

אלא אם יהיה נס של הרגע האחרון – דימונה, ערד וירוחם יושבתו ביום ראשון, בשל המשבר החמור בתעסוקה בנגב. באר שבע, בה ממוקמים משרדי כי"ל בנגב ואלפים מתושביה מתפרנסים מהתעשייה הכימית, בין אם במישרין ובין בעקיפין, לא תשבות. ביום שישי, כך נודע, מפעל נוסף ברמת חובב החליט להוציא את עובדיו לחופשה עד לאחר שבועות, שלאחריה ככל הנראה יפוטרו.

אבל בבאר שבע כאמור לא ישבתו. ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', הסביר למיקרופון של רשת ב', ששביתה רק תפגע בתושבים ועל כן העיר תתנהל כרגיל. הוא לא אוהב הפגנות, צמיגים בוערים, עיתונאים חטטנים או מאמרי ביקורת על בירת הנגב.

העיר, כמובן, אינה מתנהלת כרגיל: רק השבוע נסגר מוקד של חברת סלקום בבאר שבע ועשרות עובדים בו איבדו באחת את פרנסתם. בבאר שבע אין להם לאן ללכת. מפעל "מטאל טק" ברמת חובב, המעסיק 100 עובדים, הודיע על סגירת שעריו  עסקים אחרים נסגרים בשקט, בהיעדר קונים. חנות מתנות קוקטית, שפעלה שנים בבאר שבע, שעברה לא מכבר לגראנד קניון, בישרה בפייסבוק שהיא נסגרת "לטובת פרויקטים אחרים". באותו גראנד רשתות מחליטות ללכת על סמול ומדיום ומצמצמות שטחי מסחר. "הום סנטר", למשל.

התקשורת המקומית שותקת

הכול נעשה בשקט. בלי תקשורת מקומית או מעל לראשה. התקשורת בבאר שבע היא סיפור כאוב. העיר הייתה אמורה להיות ספקית חדשות גדולה: יש בה דרמות אנושיות, תוצר של הזנחה חברתית. יש בה קיטוב בין השכונות העניות לבין השכונות העשירות ומדיניות מוצהרת להעדיף "אוכלוסיות חזקות ממרכז הארץ".

עם זאת, את הדיווחים החשובים בנגב מדווחים כתבים ממרכז הארץ במרכז הארץ. עמיתיהם המקומיים צריכים לנהוג משנה זהירות במה שהם כותבים והעורכים חייבים לאזן בין הרצון להביא סקופים לבין הכיסא שלהם. הדבר האחרון שעורך בבאר שבע רוצה הוא לקבל טלפון מהממונים עליו, שקיבלו טלפון מלוביסט, שמופעל על ידי בעל אינטרס, שכעס שעיתונאי בכלל העז לדווח שבממלכה לא הכול בסדר.

"המצב בבאר שבע לא טוב. זה כבר לא סוד", אמר לי בשבוע שעבר לוביסט, שבימים כתיקונם מגן בחירוף נפש על המנטרה שבבאר שבע הכול דבש. "מכת הפיטורים בדרום והשביתה בכי"ל, שעלולה להסתיים בפיטוריהם של מאות עובדים,  נתנו מכה לעיר. אין כסף. אנשים לא קונים. העסקים מרגישים את זה. הקניונים מרגישים את זה וזה יתפוצץ מתישהו". אחד משני המקומונים בבאר שבע בחר בזאת לנושא השער. השני התעקש שהאישיו המרכזי לשבוע זה הוא שבאר שבע היא "עיר של כדורגל".

> מאבקו של עורך המקומון בבאר שבע שפוטר בגלל כתבה

ראש העיר הנחמד

תושבי באר שבע, שהצביעו באופן מובהק לליכוד ולמפלגות הימין ולא ידעו לעמוד על שלהם, חוטפים עכשיו סטירת לחי כפולה: האחת מכיוון ראש הממשלה, שלא בדיוק מתעניין בהם, והשנייה מהאנשים שמושכים בחוטיה של באר שבע, שלא רוצים להסתכסך עם הממשלה החדשה. כמו שהם רוצים תקשורת מקומית רגועה, כנועה וצייתנית, הם לא רוצים תושבים ממורמרים.

ראש העיר הצעיר של באר שבע, רוביק דנילוביץ', נהנה מפופולאריות של כוכב רוק בקרב צעירי העיר. הוא פוליטיקאי מבריק, שזוכה בחשיפה תקשורתית במדיה הארצית ומקבל פרגונים מצד כתבים ממרכז הארץ, שלא תמיד מעורבים במה שקורה בעיר. הוא רטוריקן מבריק, שיודע (או למד) לדבר מול מצלמה. מעטות הכתבות בתקשורת הארצית בהן יש פתחון פה לתושבים עצמם. גם אם יהיה, רבים יחששו לדבר. הם יודעים שזה עלול לעלות להם בפיטורים.

אם ידברו עם דנילוביץ' על אבטלה, על אפליה מגדרית, על הגירה שלילית, הוא ינזוף בכתב וייקח אותו לראות את המונומנטים שנבנו בבאר שבע בקדנציה שלו. הוא ידבר על אוכלוסייה חזקה שהוא יביא ממרכז הארץ. הוא אוהב מאוד סטודנטים וצעירים שיוצרים, כל עוד היצירה רגועה. ביקורת? לא בבית ספרנו.

הוא ממעט להתראיין למקומונים ועושה זאת לעיתים נדירות מאוד. העיתונאים בבאר שבע יודעים להיזהר: יש שורה של נושאים שלא נוגעים בהם. לפני למעלה משלוש שנים נערכה הרמת הכוסית המסורתית האחרונה בה התקשורת המקומית הייתה בהרכב מלא. שנה לאחר מכן נסגר מקומון מעריב בנגב. יו"ר אגודת העיתונאים, יוסי בר מוחא, בא לכבד את האירוע ההוא, ישב ליד דובר העירייה וסנט בכתבים: "תכתבו דברים יפים על ראש העירייה שלכם". זאת הייתה הפעם היחידה בה כותב שורות אלה פגש בבר מוחא ב-33 שנות הקריירה שלו. אגודת העיתונאים לא הכירה בכתבי המקומונים.

לעומתו, ארגון העיתונאים, אשר הוקם בינואר 2012, הגיע לבאר שבע והצליח לדאוג לכך שאנשי המקומון של "מעריב" בבירת הנגב (והח"מ ביניהם), לא יושלכו לרחוב חסרי כל, ואף המשיכו בקשר ככל שנדרש. העיתונאים שפוטרו ממעריב, שהיו מאוד לוחמניים ועשו תפקידם נאמנה בדיווח על ענייניה של באר שבע, הרגישו איך דלת אחר דלת נסגרת להם בתקשורת המקומית. "לא רוצים טראבלמייקרים בבאר שבע, סורי", הסבירה בעלת תפקיד בכלי תקשורת מרכזי. "זה לא אני, זה המערכת בבאר שבע שהטילה וטו", תרצה.

> באר שבע: ספסרים משתלטים על בתים בציפייה לאנשי הקבע

ביום שאחרי כי"ל

באר שבע זוכה לחשיפה תקשורת אגרסיבית, המציירת אותה כעיר של צעירים והיי טק. לאמיתו של דבר, לא רק שלא נותרו בה מקומות עבודה, אלא שמרגישים שמה שנוצר הוא פיקטיבי: ספסרות נדל"ן, לעיתים אגרסיבית. צעירים חסרי ניסיון שנכנסים כזכיינים של חברות גדולות ונוטלים סיכונים לא מחושבים עד כדי קריסה. היי טק?  לא בדיוק לבאר שבעים, ובעיקר בקרבת תחנת הרכבת, שאפשר יהיה לחזור לתל אביב בלילה.

באר שבע הייתה צריכה להיות הראשונה להבעיר צמיגים. כולם, כולל דנילוביץ', יודעים שקריסה כלכלית רק תחזק את העזיבה השקטה את באר שבע. דנילוביץ' הוא קודם כל פוליטיקאי שיודע לפתוח דלתות ולקשור חוטים. הוא יודע שהממשלה החדשה, שהיא צרה, ימנית וכוחנית, תרשום בפנקס כל מי שיעשה לה צרות בימיה הראשונים.

השאלה היא האם דנילוביץ' לא צריך להוריד עכשיו את חליפת הפוליטיקאי ולהתחיל להיות ראש עיר של כל תושביו. באר שבע עומדת בפני פיצוץ, שיתגבר ככל שיותר ויותר אנשים יידחפו אל פתחה של לשכת התעסוקה. אם כי"ל תממש את איומיה ותפטר מאות עובדים, איש לא יודע מה יקרה. לא בטוח שיהיה אפשר להשתיק את תושבי באר שבע יותר, ואז תגיע שעת החשבונות.

> תושבי הנגב היהודים הם הראשונים שהיו צריכים להצטרף לצעדת ההכרה