newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בג"ץ, אויב זכויות האדם בישראל

ביום זכויות האדם הבינלאומי כדאי לבחון מחדש את התפיסה שבג"ץ הוא מגן הדמוקרטיה והמיעוטים במדינה. שורת פסיקות מהשנה האחרונה מציגה תמונה הפוכה לגמרי

מאת:

כשהתעורר ישראל ישראלי בוקר אחד מחלומות טרופים גילה שבג"ץ הפך במשכנו לחרק ענק. בית המשפט הגבוה לצדק, הבולדוג שעליו הוטל לאזן את הפופוליזם המורעל של הרשות המחוקקת, הצטמק והפך לגוף המאשר כל נבלה. במקום להגן על הדמוקרטיה בחירוף שיניים ונפש הפך בג"ץ לחותמת גומי הנותנת גושפנקא חוקית לגחמות הגזעניות של בעליו.

היום, יום זכויות האדם הבינלאומי, פרסם ארגון "עדאלה" מסמך המרכז עשר החלטות של בג"ץ מהזמן האחרון שמפרות זכויות אדם בסיסיות.

ההחלטה הראשונה אליה מפנים אותנו בעדאלה היא העלאת אחוז החסימה, שהכריחה את הציבור הפלסטיני לוותר על הפלורליזם הפנימי ולרוץ כגוש אחד ברשימה משותפת. דמיינו לעצמכם את יהדות התורה ומרצ ברשימה אחת, יחד עם יאיר לפיד וליברמן. הגיוני? על פי בג"ץ – כנראה שכן.

ההחלטה השניה היא תמיכה בחוק החרם, שבאה לידי ביטוי בדחיית העתירה של שורת ארגוני זכויות אדם נגד החוק, שקובע כי אפשר לתבוע כל מי שקורא לחרם על ישראל או על ההתנחלויות הבלתי חוקיות שהיא מטפחת. "טרור פוליטי", קראו לקריאה כזו בבג"ץ. לא פחות. ואף מילה על חופש הביטוי המצטמצם והולך, בעיקר כשזה נוגע לאזרחים פלסטינים, עם מעצרים רבים על "הסתה", שיחות אזהרה, פשיטות ליליות על ביתו של כל מי שמעז להתבטא נגד השלטון, וכו'.

> לעלות על בג"ץ עם שופל

שופטי בית המשפט העליון בתיק נגד חוק ההסתננות, 2014 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שופטי בג"ץ בתיק נגד חוק ההסתננות, 2014 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בג"ץ תמך גם בהחלת חוק נוכחים נפקדים במזרח ירושלים, ובכך איפשר למדינה בעצם להחרים רכוש פלסטיני לטובת עמותות יהודיות. הבעלים של הרכוש הזה ידועים, אך הם נמצאים בגדה המערבית. זה לא מנע מבית המשפט הגבוה לצדק להכריז שזה בסדר גמור לקחת את רכושם.

ומה עם אפלייה על בסיס לאום? אין בעיה! לאסירים פלסטינים ביטחוניים, אליבא דבג"ץ, אסור ללמוד לימודים גבוהים, וזאת בניגוד לאחיהם היהודים. בג"ץ הגדיל והכריז שהאפלייה הזו היא "חוקית ולגיטימית", כך בתגובה לעתירה שהגישו מהקליניקה לזכויות אסירים באוניברסיטת חיפה. בשולי הדברים אפשר להזכיר גם כי אסירים בטחוניים יהודים כמו ג'ק טייטל, למשל, נהנים מזכויות עדיפות בהרבה על אסירים פלסטינים בעלי אותו מעמד.

ומה עם ישובים? בג"צ החליט שאין בעיה בהריסה של עתיר/אום אל-חיראן על מנת לבנות על הריסותיהם ישוב ליהודים בלבד. החלטות דומות ניתנו גם במקרים אחרים, כשבדואים שישבו על אדמתם עוד מלפני קום המדינה נדרשים להתפנות מכח החלטות בג"ץ כדי לפנות מקום לבני הלאום השליט, והכל בחסות החוק. גם החלטת בג"ץ בנוגע למשפחת אלעוקבי נגועה באפלייה: בהחלטה הזו בג"ץ בעצם אומר שאין לבדואים שישבו על אדמות לפני הנכבה כל זכות על השטח, וזאת בניגוד להכרזת האו"ם בדבר זכויות עמים ילידים.

בית המשפט הגבוה לצדק מתנגד גם לאיחוד משפחות. פלסטיניות, כמובן. אם אחד מבני הזוג גר בעזה והשני בגדה, למרות שכביכול לא צריכה להיות שום סיבה בעולם למנוע מהם לחיות יחד, בשביל בג"ץ טבעי לחלוטין למנוע מהם את הזכות להקים משפחה, אפילו שלא בשטח הריבוני של המדינה. זו הרחבה מכוערת של המדיניות המונעת מפלסטינים לחיות עם בני זוגם אזרחי המדינה. זו מדינה יהודית, אחרי הכל.

אפשר להוסיף ולמנות את תמיכתו של בג"ץ בהרשעת חבר הכנסת לשעבר סעיד נפאע, שביקר בסוריה בשנת 2007, למרות שהשופטים הכירו בכך שהפגישות לא עסקו כלל בעניינים ביטחוניים. ההחלטה הזו קובעת, בעצם, שלציבור הערבי בישראל אסור לעמוד בקשר תרבותי עם בני הלאום שלהם מעבר לגבול.

בג"ץ גם אישר צו מעצר מנהלי לכליאה ללא משפט של צעירה פלסטינית תושבת נצרת על סמך תקנות מנדטוריות לשעת חירום. אין ראיות, אז פשוט יותר להשליך את הצעירה לכלא בלי משפט. במקרה הזה בג"ץ מעל בתפקיד הבסיסי ביותר שלו, לוודא שכל אדם יזכה למשפט צדק. כל אדם.

אבל לא רק כליאה ללא משפט מקובלת על בג"ץ, אלא גם הריסת בתים בצו מנהלי – עונש קולקטיבי לחפים מפשע וענישה של חשודים שלא הורשעו במשפט, רק על סמך החלטה של פקיד לא נבחר – גם לזה בית המשפט הגבוה לצדק מעניק את חותמת הכשרות שלו.

מבט חטוף ברשימה הזו צריך להדאיג כל אדם ששלטון החוק, ועקרון השוויון בפני החוק, חשובים לו. הזכויות המופרות כאן הן בעיקר של פלסטינים אזרחי ישראל, אך פגיעה בהם היא פגיעה אנושה באופי אליו שואפת כל מדינה דמוקרטית. ללא הבדל דת, גזע, ומין, נכתב במגילת העצמאות, אך מול שורה כזו של הפרות, צריך כל אחד ואחד מאיתנו להשפיל מבט בבושה.

הפוסט התפרסם גם באנגלית באתר 972+

> משפטנים הם לא רק ברגים במערכת הכיבוש, הם השמן שמתחזק אותה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf