בלי להתנצל: בנט גונב קרדיט על מאבקי העובדים וההסתדרות

כותבת: גבי גולדמן

סצנת פתיחה, שתי תלביביות רצות בפארק:

תלביבית א': "שמעתי שהולכים לבנות איזה 200 מעונות חדשים לילדים".
תלביבית ב': "200 מעונות? באיזה קטע?"
תלביבית א' : "יוזמה של בנט".

אז זהו, שלא.

הקמת המעונות המספקים חינוך חינם מגיל שלוש היא בערך ההמלצה היחידה שייושמה מבין המלצות ועדת טרכטנברג, שהתכנסה בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011, ולכן יש הקוראים להם בחיבה "מעונות טרכטנברג". למעשה החוק המורה על הקמתם התקבל כבר בשנת 1984 (נפתלי בנט היה עדיין בתיכון) ולא יושם בפועל ברוב חלקי הארץ, בגלל, ניחשתם נכון, תקציב.

מעניין ששר הכלכלה לא לקח קרדיט על הצד הפחות חמוד של המעונות שהוקמו ללא תשתית מספקת וללא מספיק כוח אדם. גננת אחת וסייעת אחת על גדוד של 35 זאטוטים שרובם עדיין בחיתולים זה לא משהו שמשוויצים בו בתשדיר בחירות, כי 35 זאטוטים עם חיתולים עושים (ווינק, ווינק) הרבה.

> לפני שמאשימים את בנט בפשעי מלחמה

סצנה שנייה, עדיין בפארק:

תלביבית א': "המאבטח בבניין סיפר שהעלו את השכר לכל המאבטחים בבניין ב-1,000 שקל"
תלביבית ב': "אלף שקל? מי העלה?"
תלביבית א': "בנט. ולא רק למאבטחים, גם לכל עובדי הניקיון הוא העלה באלף שקל".

בפברואר 2014 שר הכלכלה בנט אכן חתם על צו הרחבה שהעניק שיפור משמעותי בתנאי השכר של עובדי הניקיון במגזר הציבורי. למי שלא בקי במונחים, צו הרחבה הוא צו המוצא על ידי שר הכלכלה ומרחיב את תחולתו של הסכם קיבוצי על קבוצות עובדים שאינן כלולות בהסכם.  ובמילים פשוטות: חצי שנה קודם לכן ההסתדרות וארגון חברות הניקיון בישראל חתמו על הסכם קיבוצי ששיפר את השכר ותנאי העבודה של עשרות אלפי המנקים/ות החברים בארגון. שר הכלכלה בנט (לא ברור למה חיכה חצי שנה) נענה לבקשת ההסתדרות ופשוט אימץ את אותו הסכם כך שיחול גם במגזר הציבורי ועל מנקים/ות במגזר הפרטי שלא חברים בארגון. משר שעושה כל כל הרבה, אפשר היה לצפות שדווקא ייזום מהלך כזה, ולא ייגרר אחריו, לא?

סצנה שלישית, חולפות על פני עמית לעבודה בכיסא גלגלים:

תלביבית א': "את מכירה אותו? זה עמית, הקופירייטר החדש"
תלביבית ב': "את יודעת, מאז שבנט מחייב להעסיק נכים גוייסו מלא…"
תלביבית א': "בטח"
תלביבית ב': "אין, אני אומרת לך, הוא מה זה עושה.."

ביוני 2014 ההסתדרות חתמה מול ארגון המעסיקים על הסכם לפיו כל מקום עבודה שבו מעל 100 עובדים יחויב לייצוג הולם של בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% מכלל העובדים. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ביקש מייד צו הרחבה על ההסכם הזה, שגם לא ברור למה הממשלה לא יזמה בעצמה. שר הכלכלה בנט אמנם חתם על הצו, אבל החריג ממנו את המדינה. אתם קולטים את זה? המדינה עצמה סירבה להתחייב להסכם הכל כך בסיסי הזה. רק אחרי שההסתדרות מנתה את הסירוב הזה של המדינה כאחת מהסיבות לסכסוך עבודה כללי במשק, כזה שיכול היה להוביל לשביתה כללית, התעשת שר האוצר דאז יאיר לפיד והחיל את ההסכם להעסקת בעלי מוגבלויות גם על המדינה, באמצעות החלטת ממשלה.

סצנה אחרונה להיום:

תלביבית א': "בנט הזה, אני אומרת לך, הוא מה זה עושה…"

עושה רוח. ומריץ הצעות חוק למניעת שביתות ולמניעת התארגנויות עובדים, שזה בדיוק מסוג הדברים שהביאו את ההישגים שהוא כל כך נהנה לקחת עליהם קרדיט. ועוד בלי להתנצל.

> העלאת שכר המינימום: הכי הרבה שאפשר היה להשיג, ולא מספיק