למה בצלם לא מדברים ישירות איתנו בארץ?

אז זהו, שהם דווקא כן, עם כל מי שמוכן להקשיב. ולמה לא לפעול באופן דמוקרטי? כי אין דמוקרטיה כשמליוני פלסטינים נשלטים על ידי ישראל ואין להם זכות הצבעה. טור דעה מצולם

מאת:

אבל למה בצלם לא מדברים בארץ, ולמה לא משתמשים בכלים של הדמוקרטיה כדי להפסיק את הדיקטטורה הצבאית של הקהילה היהודית בישראל (שנקראת גם “מדינת ישראל”) על הקהילה הפלסטינית של יהודה ושומרון?

בעניינים אלה עוסק הווידיאו הקטן שהכנתי (ברגע האחרון, בין הבישולים לחג) עם הצלמת המוכשרת נורית. מקווה שתיהנו.

> זינוק של יותר מפי 10 בתרומות הקטנות לבצלם

בנוסף, אי אפשר שלא להעיר על כל הפרשה הזאת: ידיעות אחרונות חשף שריב בסוכה של כמה מבכירי הליכוד כמעט נגמר בתגרה פיזית ואפילו בדקירה. זה אירוע שבו היו מעורבים דוד ביטן, שולל האזרחויות הגדול מהמזרח, ירון מזוז, סגן השר לענייני יאדה יאדה כלשהם, ורועי שרעבי, יו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות.

"רועי שרעבי?", חשבתי, "השם הזה נשמע לי מוכר מאיפשהו". ואז זה דקר אותי: רועי שרעבי, שהיה יושב ראש הלשכה של השר לבטחון פנים יריב לוין, הוא אדם שהורשע בדקירה ונידון למאסר על תנאי.

שמח בסוכה של הליכוד. ובאופן כללי הרושם שעולה מהליכוד של היום הוא שמדובר בחבורה של בני נוער עם ערכת קריוקי עוצמתית במיוחד, שהתיישבו בגן ציבורי באמצע הלילה, והם ירעישו כמה שבא להם, ויעשו מה שבפטריארכיה שלהם לעשות, כי דוד שלהם הוא מאפיונר גדול ומי ידבר איתם.

לא יודע איך לומר את זה לנוער הבעייתי של סיעת הליכוד: גם קריירת הפשע של הדוד הכי חזק במאפיה מגיעה לסיומה מתישהו. אנחנו נסבול את האטימות והטפשות שלהם עוד קצת. בסוף גם נתניהו ילך הביתה, והמשחק הישראלי ייפתח מחדש.

> כך נעשה לחגי אלעד של 1958

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf