דו"ח: בחצי שנה תועדו בירושלים 91 מקרי אלימות של ישראלים נגד פלסטינים

ביום השנה לרצח המזעזע של הנער מוחמד אבו ח'דיר, מפרסמת עמותת "עיר עמים" דו"ח ממנו עולה כי הרשויות במדינה לא יודעות כיצד להתמודד עם האלימות הגזענית שמופנית כלפי פלסטינים בירושלים המזרחית. עיריית ירושלים והמשטרה רואות את תושבי העיר הפלסטינים רק כאיום בטחוני, עושות שימוש תכוף בענישה קולקטיבית, ומעלימות עין מהאלימות של יהודים כלפי פלסטינים. על פי הדו"ח, שסוקר את האלימות בירושלים בתקופה שבין יולי לדצמבר 2014, "האלימות הייתה משני הצדדים, אך מול אכיפה מוגברת ואף בלתי מידתית לעתים של הרשויות מול אלימות הפלסטינים, נעדרה כמעט לחלוטין אכיפת הרשויות מול אלימות ישראלים כלפי פלסטינים בירושלים".

הדו"ח סוקר 225 אירועים של אלימות מסוגים שונים שתועדו במהלך החצי השני של שנת 2014 המדממת. מתוכם 91 ארועי אלימות של ישראלים כלפי פלסטינים, 68 ארועי אלימות של פלסטינים נגד ישראלים ו-61 ארועים של עימותים בין הפלסטינים לבין כוחות הביטחון. מתוך ארועים אלו תועדו 105 תקיפות בהם 57 מקרים במהלכם פלסטינים תקפו ישראלים, 43 מקרים בהם ישראלים תקפו פלסטינים ו-5 מקרים בהם זהות התוקפים לא ברורה.

> מאסר על הסתה בפייסבוק? רק לערבים

הדו"ח מתייחס גם לזירות האלימות המרכזיות בעיר בחודשים אלה. כך לדוגמא במרכז העיר נרשמו במהלך ששת החודשים (יולי-דצמבר 2014) 24 תקריות אלימות, בהן 17 מקרים של תקיפת פלסטינים בזמן עבודתם (רבים מהם נהגים) ו-4 מקרים של תקיפה פיזית. מלבד מקרה אחד בכל הפעמים התוקפים היו יהודים.

במקרה הזה מצביעים מחברי הדו"ח על ארגון טוהר הגזע להב"ה ופעילותו במרכז העיר כאחד הגורמים המשמעותיים שפעלו והסיתו לאלימות וגזענות במרכז העיר בחודשי הקיץ, הפגינו, היו אחראים לתקיפות של "זוגות מעורבים" התנכלויות לנהגי מוניות פלסטינים ועוד. למרות פניות חוזרות של גורמים רבים לגורמי האכיפה רק לאחר הצתת בית הספר הדו לשוני בדצמבר 2014 החלו מעצרים של פעילי הארגון הכהניסטי, וכתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בהיקף הפעילות של הארגון בירושלים.

את האירועים האלימים בירושלים החלו מחברי הדו"ח לספור מרגע היעלמות שלושת הנערים בצומת גוש עציון, אולם הנקודה המשמעותית על ציר הזמן שמתאר הדו"ח היא מציאת גופותיהם של הנערים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, 18 ימים מאוחר יותר ב-30 ביוני. אז, לאחר הלוויות השלושה שנרצחו יזמו אנשי הימין הקיצוני מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר צעדת מחאה בירושלים במהלכה צעדו מאות מפגינים כשהם קוראים קריאות גזעניות ותקפו פלסטינים אקראיים שנקלעו למפגן השנאה, בעיקר במרכז העיר וברכבת הקלה. למרות שלאחר שעות רבות של הפגנה נעצרו 47 אנשים, כוחות המשטרה התערבו רק במקרים של תקיפה פיזית ואפשרו להפגנה האלימה להמשיך ללא הפרעה.

מכאן המצב בירושלים הלך והידרדר, והדו"ח המרתק מתאר בצורה כרונולוגית את השתלשלות האירועים. עוד באותו היום התבצע ניסיון חטיפה של ילד בן 9 שהלך עם אימו בשכונת בית חנינא. החוטפים ניסו לחנוק ולחטוף אותו, אך האם נאבקה עם החוטפים והילד הצליח לברוח. כמה שעות מאוחר יותר, ב-2 ביולי בסביבות השעה 4 לפנות בוקר נחטף הנער מוחמד אבו ח'דיר בן ה-16 משכונת שועפט במזרח העיר. פחות משעה לאחר שדיווח אביו על חטיפתו נמצאה גופתו של הנער ביער ירושלים כשהיא שרופה.

בימים הבאים ולאחר הלוויתו של הנער בשועפט התקיימו בשכונות רבות בירושלים המזרחית (כמו גם בגדה המערבית) הפגנות, במהלכן חסמו מפגינים פלסטינים כבישים, והשליכו אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה לעבר השוטרים שמצידם הגיבו כצפוי בגז מדמיע ורימוני הלם ובאלימות קשה. אחד מקורבנות האלימות המשטרתית היה בן דודו של מוחמד אבו ח'דיר, טארק, שהוכה על ידי צוות של יחידת המסתערבים של מג"ב. מעצרו האלים והכאתו בעודו אזוק תועדו על ידי מצלמות.

ב-8 ביולי החלה המתקפה הישראלית על עזה, "צוק איתן". כמו בכל הארץ, גם בירושלים הבוערת כבר ממילא, המתיחות בין יהודים וערבים הלכה וגברה. על פי דו"ח עיר עמים, במהלך חודש יולי נרשמו בירושלים 81 מקרי אלימות בין יהודים וערבים. מתוכם, 50 מקרים שבהם אזרחים ישראלים תקפו תושבים פלסטינים. בחודש זה נמצאו 23 מקרים של עימותים בין פלסטינים לכוחות הביטחון, אירועים אלה התרחשו בעיקר בשכונת שועפט ובתגובה לחטיפתו ורציחתו של מוחמד אבו ח'דיר. בנוסף, נמצאו 5 מקרים בהם תקפו תושבים פלסטינים אזרחים ישראלים, רובם בהתנחלויות המצויות בלב השכונות הפלסטיניות.

בחודש שלאחר מכן, אוגוסט, החצי השני של המלחמה, אספו ב"עיר עמים" דיווחים על 28 מקרי אלימות. מתוכם, 11 מקרים שבהם אזרחים ישראלים תקפו תושבים פלסטינים. ב-7 מקרים נוספים התעמתו כוחות הביטחון עם פלסטינים, כאשר הרוב המוחלט של עימותים אלה היה במזרח ירושלים. בנוסף, דווחו עשרה מקרים בהם תקפו תושבים פלסטינים אזרחים ישראלים.

> הקיץ חזר: שוטרים עיכבו ערבים שהותקפו על ידי יהודים בירושלים

הדו"ח מציג את האופן המפלה, הלא מידתי והלא שוויוני בו נוהגת עיריית ירושלים בתושבים הפלסטינים של העיר. במהלך התקופה הנסקרת בדו"ח, ראש העירייה התייחס לתושביו במזרח העיר כמעט אך ורק באספקט בטחוני. במהלך כל התקופה, ברקת אמנם גינה את הפעולות הקיצוניות ביותר מצד ישראלים: רצח אבו ח'דיר ושריפת כיתות בית הספר הדו לשוני, אך התעלם מהסתה של חברי הקואליציה העירונית ובראשם אריה קינג, סירב להתמודד עם פעילות להב"ה בעיר, מיעט להשמיע מסרים מפייסים, והוביל מדיניות ביטחונית של אכיפה קשה (משטרתית ועירונית) מול האוכלוסיה הפלסטינית בעיר. את האלימות שהגיע מכיוון תושבי העיר הישראלים הוא גינה אמנם, אך בצורה רפה וללא נקיטת צעדים לשינוי המצב.

כחלק מצעדי הענישה, הפעיל ראש העירייה מדיניות אכיפה וענישה קשה נגד תושבי מזרח העיר שכללה: מתן דוחות חניה במקומות שבהם לא ניתנו דוחות עד היום, המשך הריסות בתים, סגירת עסקים ללא רישיון ואף החרמת בעלי חיים. "אכיפה מוגברת, על פי הבחנה של לאום, גם אם היא פעולה שלטונית לגיטימית כשהיא נעשית באופן שגרתי, אינה תקינה בהיותה 'אכיפה סלקטיבית' שפוגעת בערך השוויון", ציינו מחברי הדו"ח.

בנוסף במהלך כל התקופה נעשה שימוש מוגבר באמצעים לפיזור הפגנות כגון כדורי ספוג, רימוני גז, השפרצת נוזל כימי מסריח, "בואש", שכיסה שכונות שלמות ונכנס לתוך בתים ובתי ספר. המשטרה אף חסמה את היציאות לשכונות פלסטיניות – צעד ענישתי קולקטיבי בו ממשיכה משטרת ירושלים לעשות שימוש בכל פעם שמתחשק לה.

בחצי השנה הראשונה של 2015 ירדה רמת האלימות בעיר. אולם אם נתבונן במדגם חלקי רק מאירועי החודשיים האחרונים נוכל לראות כי לא היה מדובר במדיניות לשעת מלחמה: רק לאחרונה הסתערו עשרות שוטרי יס"מ לעבר קהל גדול שחגג את צאת צום הרמדאן; בג'בל מוכבר מוחים ההורים על הזנחת תשתיות החינוך בשכונה; ורק לאחרונה החליטה עיריית ירושלים, בהחלטה שערורייתית במיוחד, לאסור על לימודי נהיגה בשבתות וחגים בשכונת ארנונה החילונית בעיר – צעד שמכוון אך ורק נגד תלמידי ומורי הנהיגה הפלסטינים, ושהיועץ המשפטי של העירייה כבר קבע כי אינו חוקי; וביום האחרון ללימודים קיבלו את פניהם של תלמידי בית הספר הדו-לשוני בעיר כתובות נאצה וצלבי קרס. המדיניות היא זאת שמכוונת את גובה הלה"בות.

> עיריית ירושלים מונעת ממורי נהיגה ערבים ללמד בשבת בשכונה חילונית