newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם בוצע רצח עם בעזה?

בשנים האחרונות הרגה ישראל אלפי פלסטינים חפים מפשע, ושללה זכויות ממליונים. האם זה נחשב רצח עם? ולמה נפתלי בנט אמר שבעזה מתבצע רצח עם?

מאת:

אני לא כל כך מבין את רגישות היתר של הימין סביב התבטאות ה"רצח עם" של אבו-מאזן.

ב-17.7 נפתלי בנט התראיין ל-CNN ואמר "אני חושב שזה נורא שחמאס טובח בילדיו שלו…חמאס מבצע רצח עם עצמי בהיקפים אדירים". (באותו זמן הוא ניסה לתרץ את טבח ארבעת הילדים בחוף עזה, שזכה לסיקור נרחב). נתניהו ושאר הימין לא קפצו כלאחר נשיכת נחש וגינו את דבריו, ולכן מותר להניח כי בתור שר בכיר בממשלת ישראל הוא אכן ייצג אותה, וזו האחרונה מסכימה שבוצע רצח עם בעזה, רק לא מסכימה מי אשם בכך.

הכוונה, אני מניח, היא לא שעזתים מתו מפצצות חמאס, אלא שהפצצות האוכלוסיה האזרחית שבוצעו בידי צה"ל נגרמו לאחר התגרות חמאס, כלומר בוצע רצע עם אבל יש תירוץ. ולגבי החלק הזה – כמו הדובר עצמו – אני חושב שזה לא ראוי להתייחסות אלא רק בוז.

ברור שייתכן כי אדם בור כמו בנט אינו יודע מה הוא שח, אבל שבועיים לפני בנט חברת המפלגה שלו קראה לרצוח פלסטינים חפים מפשע כי כל פלסטיני הוא אויב, משמע קריאה מפורשת לרצח עם. כך כתבה, כשהיא מצטטת את אורי אליצור:

לא מלחמה בטרור, ולא מלחמה בקיצוניים, ואפילו לא מלחמה נגד הרשות הפלשתינית. גם אלה צורות של התחמקות מהמציאות. זו מלחמה בין שני עמים. מי האויב? העם הפלשתיני… במלחמות בדרך כלל האויב הוא עם שלם, על זקניו ונשיו, עריו וכפריו… עכשיו זה כבר כולל גם את האמהות של השאהידים, ששולחות אותם לגיהינום בפרחים ונשיקות. הן צריכות ללכת בעקבות בניהן, אין דבר צודק מזה. הן צריכות ללכת, וגם הבית הפיזי שבו הן גידלו את הנחש. אחרת יגדלו שם נחשים קטנים נוספים.

שבועיים אחר-כך סגן יושב ראש הכנסת, משה פייגלין, קרא להקים מחנה ריכוז ליד גבול מצרים ולרצוח כל פלסטיני שלא יסכים להתרכז בו:

 צה"ל יגדיר שטחים פתוחים על גבול סיני ובסמיכות לים בהם תתרכז האוכלוסייה האזרחית – הרחק מהשטח הבנוי ואזורי השיגור והמנהור. באזורים אלו יוקמו מחנות אוהלים עד לאיתור יעדי הגירה רלוונטיים.. האזורים שהיו מאוכלסים יופגזו בכוח אש מקסימלי.

מח"ט גבעתי יצא להרוג, מצוייד במיטב הנשק האמריקאי, את מי שניאץ את שם אלוהיו, ואחר-כך פיקד על טבח חסר אבחנה ברפיח. לימים יסביר כי הפלסטינים התעסקו עם "החטיבה הלא נכונה", וגיבור ישראל זה "קרע את הצורה" לתושבי שג'עיה ששהו בבתיהם ונקברו בהריסותיהם. הוא גם יתגאה בכך שניצחונו גדול יותר כי הושג בט' באב, יום בו אבותיו הוכו. מזכ"ל בני-עקיבא העולמית קרא להתחיל ברצח 300 פלסטינים, לחתוך להם את העורלות, ואז להמשיך משם.

בכל אותו זמן אלפי ישראלים קראו ברשתות החברתיות לרצוח ערבים, הביעו שמחה על שריפת ילד ערבי וצער על שלא שרפו נוספים, חגגו טבח ילדים בחוף, זה לצד קריאות מפורשת לבצע רצח עם בעזה. אחר-כך הצטערו ש"היטלר לא השלים את העבודה" והציעו להחזיר ניצולי שואה לתאי הגזים לאחר שאלו כינו את מעשי ישראל בעזה רצח עם. אירוניה מעניינת.

אף לא אחת מהקריאות הללו זכתה לגינוי בימין (אפילו לא של הליגה נגד השמצה למרות ניסיונות רבים שלי לקבלת תגובה), אז להצהיר כי ישראל ביצעה רצח עם זה בלתי נסלח, אבל לקרוא לבצע כזה זה דווקא פטריוטי?

> נאום עבאס באו"ם: הכדור במגרש של ישראל

26 גופותיהם של משפחת אבו-ג׳אמע שנהרגה בהפצצות הצבא מונחות לפני הלוויתן. עזה, ה-21 ליולי, 2014. (באסל יאזורי/אקטיבסטילס)

26 גופותיהם של משפחת אבו-ג׳אמע שנהרגה בהפצצות הצבא מונחות לפני הלוויתן. עזה, ה-21 ליולי, 2014. (באסל יאזורי/אקטיבסטילס)

אבל האם באמת בוצע רצח עם?

את המונח "רצח עם" תבע המשפטן היהודי רפאל למקין בשנת 1944 כאות לפשע החמור מכל: השמדה של קבוצה מובחנת. האו"ם אימץ את המושג בדצמבר 1948, אז נחתמה אמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עםהאמנה נכנסה לתוקף בינואר 1951 ואושררה על ידי 144 מדינות..ההגדרה בהקשרנו דורשת הרג משמעותי של קבוצה מובחנת בכוונת מכוון.

אישית, אני לא יודע אם בוצע רצח עם בעזה. התשובה הסבירה היא שלילית, בעיקר כי זה מושג שלא מוגדר היטב. ב"צוק איתן" ישראל הרגה קצת יותר משתי אלפיות מאוכלוסיית עזה, וילד כל שעתיים. בעשור האחרון ישראל הרגה ילד פלסטיני עד גיל 15 כל יומיים ו-10 שעות לערך (בגדה ועזה). מאז אוקטובר 2000 ישראל הרגה 8,983 פלסטינים.

האם זה חלק "משמעותי" מהעם הפלסטיני? האם זה רצח עם או סתם טבח בינוני-מינוס? האם היתה כוונה בהריגה של אלפי החפים מפשע בתוכם? אני מאמין שברוב המקרים לא, אך קיימות דוגמאות הפוכות רבות, בין אם במעשי חיילים יחידים, ובין אם בפקודות מפורשות לרצח חפים מפשע בחסות בג"ץ וגם לא. האם הייתה אדישות פושעת לחיי אדם בהפגזה חסרת אבחנה בשג'עיה?

אבל גם אם לא בוצע רצח עם, אחד מהפשעים שניתנים לשפיטה לפי אמנת האו"ם הוא הסתה לרצח עם. בסעיף הזה אין לי ספק שכל אלו שהוזכרו בתחילת הפוסט ראויים להישפט במסגרתו. חשוב מכך, ההתבטאויות ברשת של חלקים לא מבוטלים בציבור הישראלי המקבלות בברכה השמדת ערבים רק בשל היותם ערבים מצביעות על מערכת של הסתה מאורגנת במערכת החינוך, שגם אם קשה לשים את האצבע בדיוק איפה היא מתרחש, קשה להתווכח עם התוצר שלה, וגם היא ראויה להיחקר.

ודבר אחרון, מאז 67' ישראל כלאה יותר מ-700,000 פלסטינים, מהם אלפים מבלי אפילו מראית עין של הליך הוגן, ושללה ממיליונים זכויות אדם בסיסיות, ויותר מכך – את כבודם. רוב הפלסטינים החיים כיום כלל לא מכירים מציאות אחרת. אז אולי לא קוראים לזה רצח עם, ואולי קוראים לזה סתם "כיבוש", וישראל לא נטלה את חייהם אלא רק חלק משמעותי מהם, אבל זה לא טוב בהרבה. השקרים שנתניהו יספר עוד מעט באו"ם כדי להצדיק את זה גדולים בהרבה מאלו שאבו-מאזן אי-פעם יוכל לומר.

> המדרון החלקלק של פשעי המלחמה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf