newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היום זה ברק כהן, מחר זה אנחנו

הבעיה עם המשטרה היא לא שוטר זה או אחר. הבעיה היא מערכת שנועדה לשמר את הסטטוס קוו החברתי, ומשתמשת בכוח כדי לעשות את זה. כתב האישום נגד ברק כהן הוא הזדמנות לחשוף את השיטה הזאת ולהתגייס נגדה

מאת:

אתמול (ראשון) הוגש כתב אישום נגד הפעיל החברתי ועורך הדין ברק כהן. ההאשמות מתבססות על שיר שכתב כהן בשם "רכז מידע", שעוסק בקצין המודיעין של משטרת מוריה בירושלים, אלון חמדני. כהן מואשם בהעלבת עובד ציבור ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כהן הוא חבר קרוב, ובשיחת טלפון אתמול אמר לי ש"במדינה שבה המשטרה רוצחת אנשים, צריך להישאר בפרופורציות, בכל זאת מדובר רק בכתב אישום". אף על פי כן, הגשת כתב אישום על שיר היא אירוע חריג, שבכל אופן מצדיק התייחסות רצינית.

חשוב להתחיל בכך שהשיר שכתב נכתב מתוך הכרות אישית של ברק כהן עם שיטות העבודה של חמדני, שאותן מתאר ברק במאמר שפורסם ב"המקום הכי חם בגיהנום". גם אני יכול להעיד מניסיון של כמה שנות פעילות בקבוצת "המעברה" בירושלים, שחמדני הוא בהחלט שוטר בעייתי שמשתמש בטקטיקות שפלות, כדי להשיג אינפורמציה.

כך למשל בפעילות הקבוצה הוא ניסה כמה פעמים לסכסך בין חברי הקבוצה בדרכים שונות, על ידי ניצול של מריבות פנימיות או על ידי פנייה חוזרת ונשנית אל תושבי השכונות עם המנטרה "אבל למה אתם הולכים עם אנרכיסטים שמאלנים?". אני מאמין שיש לו בטלפון עשרות צילומי פנים שלי מכל הפעמים שהיה מתקרב אליי בהפגנות ואירועים אחרים, מצלם אותי ממרחק של כמה סנטימטרים, ומתרחק כשהוא מחייך לעצמו.

כשמכוניתו של חמדני נשרפה לילה אחד הוא התקשר לברק כהן בארבע לפנות בוקר. בהצהרה מאוד מעניינת בהפגנה בדרישה לבניית דיור ציבורי, שאליה במקרה לא הגעתי, אמר לכמה פעילות "אז מה, עכשיו מיכאל עם האתיופים, שכח מכם". את טקטיקת הפרד ומשול, חמדני לא המציא. אבל חשוב להבין עד כמה חשוב לאדם שמייצג את הממסד ליצור מאבק בין קבוצות מדוכאות שונות וללכלך נגד מי שנחשב לשמאלני.

> ממלכת החיות: בין אלימות המשטרה ברהט לתקיפה בצפון

נאמנים למערכת

לא צריך להתפלא שמשטרת מוריה מעסיקה אדם שמשתמש בפרקטיקות כאלה. קשר השתיקה הכחול, שמזכיר התנהלות של חברים במשפחת פשע, שבו שוטרים מגנים על חברים שסרחו ושעברו על החוק הוא מן הידועות.

חשוב להבין, ההתנהלות הזו אינה שייכת לפרט זה או אחר במשטרה. היא חלק מהתנהלות מערכתית, שבה התנהגות אלימה ומושחתת נהפכה לדבר שמצד אחד הוא מובן מאילו, ומצד שני שיש להסתיר ולהשתיק. אני תמיד נדהם מחדש בכל פעם שאני קורא תגובה של המשטרה על עוד מעשה אלים ועבירה על החוק של לובשי המדים הכחולים. הם אף פעם לא טועים, תמיד הקורבנות תקפו, איימו, והיוו "סכנה ממשית לחייהם".

אם לא טוב לכם, אתם תמיד מוזמנים ללכת למח"ש, שתסגור את התיק מחוסר עניין לציבור עוד לפני שטרקתם את הדלת ביציאה. מח״ש היא בסופו של דבר חותמת גומי, שרק פועלת כדי לסגור כ-93 אחוזים מהתלונות שמוגשות נגד שוטרים. אני תמיד חשבתי שיותר קל פשוט לתת למשטרה רישיון פתוח לעבור על החוק ולהפסיק את כל הקשקוש הזה.

שוטרים ימשיכו לתקוף אנשים, לעבור על החוק, לתפור תיקים ולרצוח, כי הנאמנות שלהם היא קודם כל למערכת, שהיא בעצמה גזענית ולא דמוקרטית, ושמגוננת עליהם. צריך לחשוב על שוטרים כמו שאנחנו מתייחסים למנהלים במקומות העבודה, תפקידם הוא לוודא שהעבודה מתנהלת כסדרה וכל העובדים עומדים במשימות שלהם. הם נאמנים בראש ובראשונה לבעלי החברה, לא לעובדים. וגם אם אותם מנהלים שייכים לזהות שהיא מדוכאת, גם אם אותם מנהלים גדלו בפריפריה למשפחות מהמעמד הנמוך, הלויאליות שלהם היא לדרישות של בעלי החברה.

המשטרה, כמו המנהלים, אחראית שהחברה תמשיך להתקיים ולפעול עם אותם פרמטרים שהממסד דורש. יש להם מונופול על אלימות כדי לשמור על סטטוס קוו מפלה ולא שוויוני. הם שורת ההגנה הראשונה של אותה מערכת דכאנית, ובמעשיהם הם מייצגים את האידאולוגיה של הממסד. וכשהם מיישמים את אותה אידאולוגיה, אפילו כשהם עוברים על החוק, הם מוגנים על ידי המערכת, בין אם באמצעות הצהרות של נציגי הממסד, ובין אם בסגירת תיקים נגדם וקידום. או במקרה של ברק, על ידי רדיפה של מי שמוכן להסתכן בחשיפה של ההתנהלות שלהם.

החלופה של ברק

לכן ראוי שבמקום לצעוק בהפגנות חברתיות "אדוני השוטר גם אתה שווה יותר", קריאה שלשמחתי אני כבר לא שומע הרבה בהפגנות, פעילי מחאה יצעקו: "שוטר תתפטר לא צריך אותך יותר". כמו שלא ייתכן איגוד עובדים שינסה לשכנע וליצור אחדות מאבקים עם האינטרסים של מנהלי ובעלי החברה, כך לא תיתכן תנועת מחאה שתנסה ליצור סולידריות עם המשטרה.

ולשאלה הבנאלית של "אבל איך תגינו על עצמכם בלי השוטרים?" אנחנו יכולים לענות בצורה מאוד ברורה – המשטרה לא מגינה עלינו כשהיא מכניסה עוד אדם ששייך למיעוט מדוכא לכלא, ושגדל מלכתחילה בתנאים מפלים. המשטרה לא מגנה עלינו כשהיא מנסה להילחם בסימפטומים בזמן שהיא מגוננת על הממסד שאחראי על הפצת המחלה. מגיע לנו מנגנון יותר הומני, שמחויב לשמירה על הזכויות של כל מי שנמצא בארץ הזאת. מנגנון שנאמן למערכת שוויונית שמייצרת שוויון, ולא לפגיעה בלתי נגמרת באנשים מתוך ניסיון לשמור על סטטוס קוו מפלה.

> מי שלא מכיר את רהט לא יכול להבין למה זורקים אבנים על המשטרה

ברק כהן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ברק כהן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ברק עושה עבודה חשובה כשהוא תוקף אישית פרטים שונים בתוך מערכת המשטרתית (או הבנקאית), אבל חשוב לזכור, ללא שינוי של כל המערכת, של כל החוקים הלא שיווניים שמבוססים על אידאולוגיה גזענית, המשטרה תמשיך להתעלל, לרצוח ולתפור תיקים. גם אם כל מי שנמצא בעמדות מפתח בממסד יקבלו את גלולת "האחריות האישית" (אקט חשוב מעין כמוהו), יבואו אחרים וימלאו את מקומם וישתמשו באותם פרקטיות.

החובה המוסרית שלנו כרגע היא לגלות את אותה סולידריות שהשוטרים והממסד מגלים אחד כלפי השני, ולגונן על ברק כהן מפני מערכת שרואה בו (בצדק) מנהיג שמייצג קו פוליטי, שמקדם אידאולוגיה שחושפת את השחיתות השלטונית. העובדה שמותר להמונים לקרוא לאנשים שמשרתים את המערכת תוך שימוש בפרקטיות פסולות בשמות שהם ראויים להם, צריכה להיות מפורסמת ברחבי הארץ (וכולי תקווה שכמו עם הפואמה "יללה" של אלן גינסבורג, ההעמדה לדין של ברק רק תתרום להפצה של השירים שלו ואולי תהווה פתח לראייה יותר רדיקאלית של החברה).

אנחנו נמשיך להעביר ביקורת על אלה שפוגעים בנו, באחים והאחיות שלנו, למרות שהמערכת מגנה עליהם בכל צורה אפשרית. מי שאמיץ מספיק כדי לחשוף את המערכת, להקריב ולסכן את עצמו, ראוי לתמיכה של כולנו. היום זה ברק, מחר זה אנחנו.

**

ביקשנו את תגובת משטרת ירושלים על הטענות שחמדני עושה שימוש בשיטות שגובלות בפעולות לא חוקיות כדי להוציא מידע מאנשים, ושאלנו האם השיטות בהן נוקט חמדני מקובלות על המשטרה. בנוסף שאלנו האם ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ברק כהן קשורה לפעילות הפוליטית שלו נגד שחיתות ועבירה על החוק בקרב שוטרים. ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה רק "כי ההחלטה בעניין הגשת כתב אישום נתונה בידי הפרקליטות".

פנינו גם לאלון חמדני עצמו כדי לקבל את תגובתו אולם זה הפנה אותנו לדוברות המשטרה ואמר כי אינו מתראיין לתקשורת.

> הבוז של כחולי המדים: למה שוטרי ניו יורק שובתים נגד ראש העיר?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf