newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הלו, ישראל, לא לחמוד את זוכה מדליית הזהב הירדני!

בהיעדר כמעט כל הישג משמעותי אחר, ניסו כמה עיתונאים להאחז ב"שורשים הישראלים" של אחמד אבו גוש, זוכה מדליית זהב בטקוואנדו. הם רק שכחו לציין שהוא חי במחנה פליטים ושחלקים ממשפחתו גורשו ב-48'

מאת:

כמה זבל והבל אפשר להכניס בידיעה חדשותית אחת? התשובה, המון. מזמן לא עצבן אותי מאמר כמו זה שנושא את הכותרת "פלסטיני עם שורשים ישראליים מעניק לירדן מדלית זהב ראשונה"!

הכוונה היא לאחמד אבו גוש, בן 20, שנולד במחנה הפליטים אל-נאסר בירדן למשפחת פלסטינים מהכפר אבו גוש ("הידוע בחומוסיות שלו ובמיקומו הנוח על הכביש בין תל אביב לירושלים", לשון המאמר). לפי המאמר העליז במיוחד האלוף האולימפי צמח משורשים ישראלים, וכל זאת למה? כי משפחתו הגיעה מכפר שישראל כבשה ב-1948. לאחר שבאזור יצאו התקפות שהרגו מאות יהודים, לפי המאמר, הייתה כוונה לפנות את אבו גוש, אבל בזכות התערבות של אנשי שמאל וימין גם יחד – אנשי הכפר זכו לחזור לבתיהם (וואלה, תודה באמת). כך הכפר, ששיתף פעולה עם היהודים, הפך למעצמת מסעדות (סוף סוף קצת אמת, אבל לפחות תנגבו חומוס בשקט בבקשה) ולאי של דו קיום בין ערבים ליהודים (ממש. כמה יהודים בדיוק גרים שם? עשרות בודדות?).

מה שבמאמר הזה, כמו גם בכתבות אחרות (נגיד, באתר וואלה וב-one), לא מציינים, זה שחלקים גדולים ממשפחת אבו גוש הפכו לפליטים ב-1948, איבדו את כל רכושם, ועברו לגור במחנות הפליטים בירדן. משפחתו של אחמד אבו גוש עזבה (אמנם מרצונה) בעקבות קרובי משפחה, ועברה לגור גם היא במחנה פליטים פלסטיני. לא בדיוק "הגירה" מסורתית, ולא ממש משהו שמייצג זהות ישראלית חזקה.

> ביחידה הצבאית הממונה על החיים האזרחיים בשטחים לא מדברים ערבית

אחמד אבו גוש, פלסטיני ממחנה פליטים בירדן, זוכה מדליית זהב בטקוואנדו עד משקל 68 ק"ג, ריו 2016 (Salem Khamis CC BY-SA 4.0)

אחמד אבו גוש, פלסטיני ממחנה פליטים בירדן, זוכה מדליית זהב בטקוואנדו עד משקל 68 ק"ג, ריו 2016 (Salem Khamis CC BY-SA 4.0)

ואני אומרת, אם ישראל כל כך כמהה למדליית זהב, אז בחייאת, תקחו אותה ותחזירו את אחמד לעם הירדני. עדיף שיוכל להמשיך להיות פליט פלסטיני אזרח ירדן, מאשר ישראלי שלא מודע לשורשיו ומתכחש לישראליותו לאחר שהוריו רק עשו "ירידה".

עכשיו עם סיום אולימפיאדת ריו, על ההישגים הדלים יחסית של הספורט הישראלי, כדאי למדינת היהודים לחשב מסלול מחדש אם היא רוצה להגיע לזהב, ויש לה שתי אופציות.

הראשונה היא להכריח אלופים אולימפיים לעשות עלייה מארה"ב (יש יהודייה שזכתה במקום שני באתלטיקה), רוסיה, אוקרינה, פולין, בריטניה וגרמניה כדי לגאול את ישראל מהבושות ולהציל את הכבוד הלאומי.

הדרך השנייה היא באמת להתחיל להשקיע בספורטאים פה, במקום לשפוך ים של כסף הסברתי ולהתבכיין על גזענות ואנטישמיות ורדיפה. תסתכלו מסביב ותראו ששתי מהגרות מקניה העניקו לבחריין שתי מדליות אולימפיות, זהב וכסף, בשני ענפי ספורט שונים, ושספורטאי "בעל שורשים" ממולדובה זכה במדליה ראשונה עבור איחוד האמירויות, כשהמשלחת של קטאר (ש-90 אחוז מאוכלוסייתה הם זרים) היא בכלל דוגמה מרהיבה לקיבוץ אומות העולם.

רוב משלחות אירופה ויבשת אמריקה כוללות ספורטאים עם גווני עור שונים ושורשים שונים. סליחה על הקלישאה, אבל ספורטאית עם חיג'אב זכתה במדליית הסיף של נבחרת ארה"ב, יחד עם היהודייה באותה משלחת, לא עלינו. כך שאולי הגיע הזמן שישראל תיתן צ'אנס למבקשי מקלט, פליטים ועובדים זרים להצטיין בספורט?

תסתכלו במראה, רבותי יהודים יקרים, במקום להסתכל לשכנים הירדנים בצלחת ולחמוד את ההישג שלהם.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> לא סתם בין 982 חברי האקדמיה לקולנוע אין אף ערבי

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf