newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשמר המגדרי: מה נשים יכולות לצפות מהכנסת העשרים?

בליכוד דואגות בעיקר לשרה נתניהו, ביתר הקואליציה רק אישה אחת מביאה ניסיון פמיניסטי, ואצל החרדים אין בכלל נשים. כך מתברר הקשר בין ימין למדיניות מסוכנת לנשים

מאת:

אחרי שנרגעו הרוחות וגמרתי לכתוב את כל הכתבות והפרשניות על הבחירות, אני חוזרת לבית הטבעי והמוכר לי היטב, הבית הנשי-פמיניסטי שלי.

הרבה גברים רצו לראות אותי חוזרת לנישה הצנועה והקטנה הזאת, להתעסק במה שמתאים לאישה. "מה לך ולפוליטיקה?", שמעתי מחבר קרוב, "את טובה במגדר, זכויות נשים, אלימות במשפחה ודברים כאלה. אף אחד גם לא יתנגד לשוויון בין גברים ונשים". שוב אנחנו פוגשים את גדר ההפרדה מבית המלאכה הגברי, המפרידה בין הנשי לאנושי, בין המגדר לפוליטיקה, בין הנשים לחיים הציבוריים.

אז לטובת כל המודאגים מהבלגן שעשיתי לאחרונה בפוליטיקה ולמען שלום בית החלטתי לחזור לבסיס התודעתי שלי לזמן קצר, ולעשות איפוס למוח הפמיניסטי שיצא משליטה: החלטתי לקחת זכוכית מגדלת ולפשפש ברשימת חברי הכנסת העשרים. לא חיפשתי אג'נדה חברתית כלכלית, לא עלינו. ביטחונית? בחיאת, קראתם פעם ערבייה שמדברת על בטחון ישראל? חברי כנסת עם תוכנית מדינית? לא אתחיל עכשיו להתבדח על ציפי ובוזי שניסו לשווק את "התנעת התהליך המדיני" – המקסימום שאפשר להציע לעם הזה כרגע – וגם בזה נכשלו. "סמאח", אמרתי לעצמי, "תתמקדי עכשיו במשימה של חיפוש אחר נשות הכנסת העשרים. רק נשים בבקשה, ולא לסטות מהנושא, גם לא לטובת הרשימה המשותפת שלך". וכך עשיתי.

"שמעתי שהן אינטליגנטיות"

גבירותיי ורבותיי, מה אגיד, חשכו עיניי. הכנסת ה-20 רשמה עליה קטנה במספר הנשים: 29 חברות כנסת לעומת 27 בזו היוצאת.

בליכוד יש שלוש נשים מרכזיות, כשהבולטת שבהן היא מירי רגב. מטעמי שמירה על שפיות דעתי אני נמנעת מלהרחיב בעניינה, אבל לזכותה ייאמר שהיא נלחמה וכמעט התאבדה למען אישה אחת במערכת הבחירות הזאת: למען שרה נתניהו. אז אולי אם היא רק תרחיב ותעתיק את מודל האחווה הנשית משרה לטובת כלל הנשים במדינה, יהיה פה פתח לשינוי משמעותי. מי יודע.

גילה גמליאל לתחושתי מחפשת לה תוכנית או נושא לאמץ ולקדם מתוך הממשלה ואולי הנושא המגדרי ידבר אליה, והיא תשקיע בו קצת יותר בקדנציה הבאה. ציפי חוטובלי הייתה מעורבת בכמה חוקים בעלי אופי מגדרי, כמו הארכת חופשת הלידה וחוק איסור צילום נפגעות תקיפה מינית, אבל לצדן היא חתומה על הרבה הצעות חוק ימיניות ובעייתיות בלשון המעטה בנושא כיבוש וזכויות פלסטינים.

> למה לא צפיתי בראיון עם האנס ארז אפרתי ב"עובדה"

מירי רגב וציונה פטריוט באירוע של התא הגאה של הליכוד באוויטה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

קודם דאגה לשרה, עכשיו לכל הנשים? מירי רגב וחברה באירוע של התא הגאה של הליכוד (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אשר לשלוש הנשים האחרות – ענת מרקו, ביטחונסטית ומומחית לטרור, נאווה בוקר, אלמנת אחד הכבאים מהשריפה בכרמל, ונורית קורן, מנהלת סניף הליכוד בלוד ופעילה חברתית לייט – אצל אף אחת מהן לא מצאתי קצה חוט אחד שיחבר אותן לקידום מעמדן של נשים בישראל. אם רק יתעניינו בנושא כדאי להצמיד להן מאמנת אישית כדי לחזק קצת את השריר הפמיניסטי.

המפלגה החדשה של כחלון, שהימרה על המצע של ״אג'נדה חברתית כלכלית״, הכניסה לכנסת ארבע נשים. כמו כל חברי ״כחלאנו״, אין ספק שהן יהיו בעיקר אסירות תודה על זה שהן בפנים. מלבד רחל עזריה, ממארגנות מחאת העגלות, לא מצאתי הישג נשי מרשים אצל אף אחת מהן, אבל אני מרגישה שכן יש כאן קרקע פורייה לנשים עם עשייה או ראייה חברתית שיכולה להיות נשית-חברתית. אני רק חוששת שעד שתתגבש להן הזהות הפוליטית המגדרית נמצא את עצמנו בפתח בחירות חדשות.

איילת שקד היא האישה היחידה של הבית היהודי, ובמפלגת ישראל ביתנו יש שתיים: אורלי לוי אבקסיס וסופה לנדבר. ברוח דבריה של שקד אפשר להגיד על שלושתן ש"נאמר לי שהן אינטליגנטיות", ולא ברור לי מה הן עושות במפלגות הגזעניות האלו. מה שבטוח זה שהן לא שם למען שוויון מגדרי.

בקואליציה המתבשלת יהיו גם שתי מפלגות נטולות נשים במודע ובמכוון, וזאת כי הן מפלגות ״חרדיות״. אחת מזרחית, השנייה אשכנזית, אבל בנושא נשים ושוויון ההסכמה ביניהן גורפת מקיר לקיר, או ליתר דיוק מכסא לכסא. והנושא אבוד שם.

ההחלטה ההיסטורית שתשאר על הנייר

עם קואליציה כזאת מצב הנשים ימשיך להיות בעייתי, ואני תוהה מה הממשלה תעשה בהחלטות שקודמתה קיבלה במסגרת מבצע סוף קדנציה בדקה התשעים, לפני היציאה לבחירות ריקות מתוכן. כך למשל, בפיגור של 15 שנים ממדינות העולם, החליטה הממשלה היוצאת להקים צוות לגיבוש תכנית פעולה ממשלתית כוללת לשוויון מגדרי, על פי עקרונות החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. בהתאם להחלטה נקבע כי הצוות יבחן כיצד לשלב נשים ממגוון קבוצות וזהויות במוקדי קבלת ההחלטות, לשלב בכל הליכי קבלת ההחלטות חשיבה מגדרית, ולהגן על נשים מכל סוגי האלימות. ההחלטה צופה פני שלום ומשקפת תפיסת עולם לפיה קידום העקרונות הללו יקדם את החברה לעבר עתיד בטוח יותר. ההחלטה גם מחייבת שילוב נשים בכל רמות קבלת ההחלטות בממשל.

אני בטוחה שאריה דרעי יעביר כל החלטה שהוא מקבל למועצת הנשים המייעצת של ש"ס רק כדי ליישם את החלטה 1325, ולעמוד בדרישה שחלוקת תקציבים וחקיקת חוקים ייעשו בראיה מגדרית, לצד עוד מהלכים מהפכניים שישראל אמורה לקדם ברוח ההחלטה. במלים אחרות, נראה לי שהחגיגה של ארגוני הנשים, שדחפו את הממשלה לאמץ את החלטת האו"ם, הייתה באמת מוקדמת מדי ומיותרת, והאתגר היום גדול עוד יותר נוכח הרכב השרים וקווי היסוד המסתמנים של ממשלת נתניהו הרביעית.

> זהבה גלאון, תוכיחי מחויבות לשינוי ותפני מקום למוסי רז

אריה דרעי, כנס בחירות ש"ס (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חפש את האישה. אריה דרעי, כנס בחירות ש"ס (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פי שניים נשים ערביות 

חברות כנסת עם מודעות מגדרית ואג'נדה פמיניסטית ברורה ומגובשת מצאתי דווקא בצד השני של המפה הפוליטית: שלוש הנשים של מרצ, זהבה גלאון מיכל רוזין ותמר זנזברג, היו פעילות מאוד ובעלות רקורד מפואר בעשייה פמיניסטית חברתית. כך גם מירב מיכאלי וסתיו שפיר מהמחנה הציוני ועליזה לביא (מיש עתיד), שפשוט שתלה שיניים לוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת.

אגב, הערביות רשמו את אחוז העלייה הגבוה ביותר בייצוג נשים בכנסת, עליה של 100 אחוז: הייתה אחת ויש כרגע שתיים. אני מודה, ממש נהניתי לכתוב את זה. לחנין זועבי מצטרפת עאידה תומא סלימאן, אחת מהנשים הפמיניסטיות הגדולות שזכיתי להכיר.

אבל שוב, פניהן של כל אלה לאופוזיציה. אני לא ממעיטה מערכה של התנגדות מחוץ לממשלה. זה עכשיו באופנה. אפילו בנט וליברמן, אחרי שניגבו את הריר מפניהם בדרך למשא ומתן, הכריזו שישרתו את העם נאמנה משורות האופוזיציה.

כך מעבר לכל הבעייתיות הצפויה בממשלת הימין שבפתח – לכיבוש וחיזוק הגזענות, להסתה והאלימות, לפערים החברתיים, לעוני ולכשלון הכלכלי הכמעט גורף – נוסף ניוון שרירים מגדרי. איך אסביר את התופעה הזו, את הקשר בין הקיבעון במצבן של נשים בפוליטיקה לבין הרעה וקבעון בנושאים חברתיים מדיניים וכלכליים? ובכן, זה פשוט מאוד: איפה שיש אג'נדה פמיניסטית תמצאו גם ראייה חברתית, דמוקרטית, פעילות למען זכויות אדם, מאבק למען ה"שלום". כלומר, סליחה, שכחתי שכיום אומרים "תהליך מדיני".

שהרי איך אפשר לחבר בין חבר כנסת שמארגן את "מצעד הבהמות" לבין חברת כנסת שמובילה מאבק למען זכותן של נשים לחיות עם מי שהן רוצות? איך אפשר לנאום על עריפת ראשים של יריבים פוליטיים בגרזן, ובו זמנית לדון ברצח נשים על רקע מגדרי בידי בני זוגן? איזה מין חכם יוכל לפתור את בעיית העוני כשהוא מתעלם מכך שרוב העניים בישראל הן נשים? איך יפתרו הגברים הגדולים של הכנסת את בעיית הדיור הציבורי, כאשר נשים חד הוריות מככבות ברשמית ההמתנה לדירת עמידר? ואיך מעז נתניהו לדבר על בטחון קיומי בלי להבין איך מרגישה נערה ברחוב לא מואר?

> הכי קל להרוס בתים של נשים עניות

עאידה תומא סלימאן ונבילה אספניולי, הרשימה המשותפת, בהפגנת יום האישה במחסום קלנדיה (צילום: מעין דק(

עאידה תומא סלימאן ונבילה אספניולי, הרשימה המשותפת, בהפגנת יום האישה במחסום קלנדיה (צילום: מעין דק)

בעיות חברתיות, כלכליות וביטחוניות כאלה נפתרו כמעט לגמרי במדינות בהן אחוז הנשים בממשל נושק את ה-50 אחוז. אמנם מזג האוויר קר שם במדינות הסקנדינביות, אבל השיח על הטמעת חשיבה מגדרית בכל תחומי החיים אצל גברים ונשים כבר מגיל הרך הוא שיח חם, שבוער בעצמותיהם של חברי וחברות הפרלמנטים, השרים והשרות כאחד.

התשובה: לפדח את הנבחרים 

בפנינו, הנשים שרוצות לפעול למען קידום שוויון מגדרי בישראל, עומדות כרגע שתי דרכים לדעתי: הראשונה היא פשוט לעבוד עם חומר הגלם שקיבלנו בבחירות, ללמוד איך לקדם דרכו את הנושא, אך זו משימה קשה ובעייתית לפי נתוני הפתיחה של האנשים שישלטו בחיינו בקרוב.

הדרך השנייה היא להקים "משמר מגדרי", יחד עם חברי וחברת האופוזיציה, ולנטר כל אמירה, צעד, הצעת חוק, תקציב או החלטה שלא מותאמת מגדרית, ופשוט לעשות אינתיפאדה ופדיחה ציבורית ותקשורתית לאחראים, כמו שנשים יודעות לעשות. גם זו משימה לא פשוטה אבל אין לנו אופציה שלישית, חברים וחברות. יאללה, לעבודה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> קליפ חדש להרכב ההיפ-הופ הפלסטיני DAM: למען זכויות נשים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf