newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרדים הפלסטינים יעשו הכל כדי לשלול את הלגיטמציה מישראל

בראיון נדיר מדברים האחים הירש, הפלג הקיצוני ביותר בתוך נטורי קרתא, על שורשיהם האידיאולוגיים, על קשרים עם מנהיגי ערב, על הניכור מהחברה החרדית, ועל העמדה האנטי-ציונית הבלתי מתפשרת, מליבה של בירת ישראל

מאת:

הכתבה הבאה פורסמה במגזין החרדי "בקהילה" בגרסה שונה מעט, להלן הגרסה כפי שנכתבה על ידי. עצם הבחירה של "בקהילה" להעניק לאחים הירש במה היא בחירה אמיצה. הקבוצה שבשמה מדברים האחים הירש פוגעת בתדמיתה של החברה החרדית וזו עושה הכל להתנער מהם. בצדק – האחים הירש, צריך לומר לקורא החילוני, מדברים אך ורק בשם עצמם, ואינם מייצגים את דעותיה של החברה החרדית, להפך – הם נמנים על מבקריה החריפים ביותר.

כפי שהעובדה שהם מתגוררים בישראל לא עושה אותם לדוברי החברה הישראלית, כך לבושם לא עושה אותם לנציגי החרדיות. עם זאת, יש השקה בין הנרטיב של נטורי קרתא לנרטיב החרדי בנוגע לשואה, לתנועה הציונית ולהתמודדות עם האנטישמיות ("השאלה היהודית").

הכתבה נכתבה במקור לקורא החרדי, כזה שאולי צריך להזכיר לו מה הוא "קונצנזוס", אך לרגע לא מה זו "מסכת כתובות". אם נתקלתם במושג או ביטוי שרציתם להבין יותר – אשמח להסביר.

* * *

מוצאי השבת שלאחר פורים תשס"ב (2002). בשכונת מאה שערים יוצאת השבת בעצלתיים, זה בא מהכותל המערבי, וזה שב מסעודה שלישית אצל הרב'ה. שום דבר שמעיד על האסון המר הקרב ובא. ר' משה הירש מתפלל מעריב בישיבת תורה ויראה בלב השכונה. אחרי שיעור קצר שהוא מוסר במקום, הוא פוסע לביתו עם שני בניו, ישראל מאיר ומוט'ל, הם לא מספיקים להיכנס לבית ופיצוץ עז מרעיד את השכונה. פיגוע בישיבה לחוזרים בתשובה "מחנה ישראל".

כמה דקות אחר כך והטלפון מצלצל, האבא עונה, על הקו יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, ויועצו לביטחון לאומי ג'יבריל רג'וב. "שמענו שהיה פיגוע במאה שערים", אמר ערפאת – "האם אלו אנשים שלכם שנפגעו?". הירש אמר שזה עתה הגיעו אליו השמועות ואם יתקשרו שוב בעוד חצי שעה הוא ייתן להם תשובה ברורה.

כעבור חצי שעה ערפאת שוב על הקו. "אכן", מגיב הירש בקול קודר, "אלו האנשים שלנו". מהצד השני השתרר שקט. אחרי כמה שניות ענה ערפאת, "תבקש כל מה שתרצה שנעשה, ויבוצע". הירש שתק. כעבור כמה שנים סח להם בכיר ברש"פ כי מאותו רגע ההוראה הייתה – בשום פנים ואופן לא לפגוע במאה שערים וסביבותיה, "אלו בני ברית", נאמר מלמעלה.

חלופה פוליטית

טרם תבואו להכיר את האחים הירש, שומה עליכם להרפות לרגע מהדעות הקדומות. מן הסתם אתם מלאים ביקורת כלפי ההירשים, או ההירשלא'ך – ומן הסתם תיוותרו עם הביקורת הזו גם אחרי הכתבה הזו. אני הייתי ממליץ לכם להניח רגע לשכנוע הפנימי העמוק ולפתוח צוהר.

כך עשיתי בעצמי, כשנכנסתי לבית ברחוב חוני המעגל 1, אולי הבניין הכי מתוקשר במאה שערים כפי שהעיר נועם הצלם – בקומת הקרקע דירתו של הדובר הלא רשמי יואליש קרויס, ומלמעלה דירתו של ישראל מאיר הירש. באתי כדי לשמוע. הופתעתי.

> מה מעורר מחדש את הפגנות החרדים נגד הגיוס?

האחים הירש (נועם מושקוביץ)

האחים הירש. נמנים על מבקריה החריפים ביותר של החברה החרדית (נועם מושקוביץ)

מתוך בליל השמועות והסיפורים שהכרתי עוד טרם פגשתי את האחים, חשבתי שאני עומד לפגוש שני מטורללים. סהרוריים שדעתם נטרפה. התבדיתי. בפועל, פגשתי בשני אנשי ספר, בעלי מזג נוח, רציונליים, בעלי עמדות מוצקות שבאים ממסורת יציבה, ושכמו אנשי ירושלים – דעתם מעורבת בין הבריות. אמנם בדעת מיעוט – אין בכך ספק, אך שפתם בהירה, עמדותיהם מנוסחות, הם לא נוטים לקונספירציות וחלילה לא מזלזלים בכאבו של האחר. האחים הירש, שהתפרסמו בעקבות אביהם ר' משה ז"ל, "השר לענייני יהודים" בממשלת ערפאת, נשמעים הרבה יותר טוב מכפי שהם מוצגים בתקשורת הישראלית.

אך בתכל'ס, מה אני מתפלא – התקשורת הישראלית הזו, היא תקשורת של קונצנזוס. של הסכמה. גבולות הדיון של התקשורת כולה נמתחים מימין מתון לשמאל ציוני, כוללים את עמיר פרץ וזהבה גלאון ובנט, ואולי את אורי אריאל, זה הכול. אין מקום שאינו מזלזל למי שלא משדר את קול הקונצנזוס, ומי שחלילה ישחט את אחת הפרות הישראליות המקודשות – עוד בטרם יתקוף אותו דובר "הישראליות" יאיר לפיד, חזקה עליו שיד התקשורת תהיה בו בראשונה.

ישראל מאיר הירש מאשש לי זאת – "אני לא מדבר עם תקשורת ישראלית כלל", הוא אומר. "כל היום עולים לכאן עיתונאים זרים, ואני משוחח איתם בשמחה – כמעט אף אחד מהם לא מסכים עם עמדותיי, וזה בסדר, רק שהם לא מסלפים, מביאים את הדברים לאשורם. תרצה – תקבל, לא תרצה – תדחה. בתקשורת בישראל לעומת זאת מסלפים. כותבים הפוך. ישב אצלי עיתונאי של ידיעות אחרונות בבית, שעה שוחחנו על דא ועל הא, אך מילה אחת של אידיאולוגיה לא דיברתי איתו. חבל לי לדבר, בסוף גם ככה זה יוצא הפוך ממה שאמרתי".

ההירשים, על אף התדמית המיליטנטית שלהם, ממש לא חורגים מגבול הטעם הטוב. "תומכי איראן" שכל דובר חרדי בגרוש יודע לגנות מתוך שינה, בסך הכל מציעים חלופה פוליטית לזו החרדית הסטנדרטית, חלופה הנשענת על אותה אידיאולוגיה שכולנו גדלנו עליה, זו שרואה בתנועה הציונית תנועה שהוקמה כדי לתפוס שליטה על העם היהודי, וחותרת לחילון. האם מוכרחים להסכים איתם? בוודאי שלא. האם כדאי לשמוע את דעתם? אין ספק. נסו את זה, הניחו רגע לביקורת וצאו איתי למסע בתוך תפיסת נטורי קרתא סניף הירש, ובנבכי עולמם של השניים.

הרדיקלים של העדה החרדית

את האחים הירש, ישראל מאיר ומוט'ל, אני פוגש בביתו של האח הגדול ברחוב חוני המעגל, סמטה מרחוב סלונים, בואכה בית חינוך "בנות ירושלים" של העדה החרדית. על השולחן מונחת גמרא כתובות.

בעל הבית מציע ומכין תה מתוק. קירות הבית העתיק, הריהוט הכבד וסבר פניו הנינוח של ישראל מאיר, משרים חמימות. מה לכל זה ולמאבק בלתי מתפשר בציונות, אני שואל את ישראל מאיר. והוא משיב בחיוך, כך גדלנו. זה החינוך, נלחמים בתנועה שמאיימת להחריב את עם ישראל כולו. אך אם לרגע צליל של אדישות נכנס פה, סלקו כל חשש שכזה – אין כמו משפחת הירש במציאת הדרכים היצירתיות להילחם מול הציונות, והם אולי האחרונים שמצליחים באמת לעצבן את "הציוינים".

האחים הירש הם ליטוואקס כהלכה. אי אפשר שלא לשים לב ללמדנות הליטאית הנושבת מבין טיעוניהם, הם למדו בישיבות בריסק בירושלים. אביהם, ר' משה, שממנו ירשו את תפיסת ההתנגדות לציונות המייחדת אותם ואת הקשרים הענפים (באמת ענפים) בצמרת ההנהגה הפלסטינית, הוא חניך חברון וסלבודקה, ישיבשער אמיתי. איך מגיעים משם לקנאות? על זה אפילו להם אין תשובה. בישיבות בריסק בהן הם למדו זה דווקא היה טבעי יותר, רק שלהבדיל מאביהם הם באו לישיבה כבר "מוכנים", אחרי החינוך של האבא והסבא.

ההירשים משתייכים לנטורי קרתא, שהיא כמובן לא אגודת חברים רשמית. אין "כרטיס חבר" למי שנמנה על החבורה הרדיקלית שבתוך העדה החרדית, אך אין כמעט מי שמעורב בסוד העניינים שלא יודע מי ומי ההולכים. נטורי קרתא הייתה ההתאגדות האידיאולוגית שריכזה את הפעילות נגד הציונות בארץ, היא הוקמה בשנות השלושים תחת השם "החיים", שם שעורר ביקורת בקרב היישוב הישן ולכן עד מהרה הוחלף בנטורי קרתא המוכר, שמקורו במדרש מאיכה רבה. בכלל, השמות של נטורי קרתא תמיד משדרים טוטאליות – "החיים", מה שלא משאיר מקום לדמיון לגבי מי שלא חלק מ"החיים", או ביטאון נטורי קרתא היוצא עד היום מדי חודש תחת השם "האמת", ויש גם "האמונה". לא פחות.

"נטורי קרתא" הפכה להיות קבוצה מובדלת רק עם הפילוג מהעדה החרדית. בשנת תש"ה, הצליחו נטורי קרתא, אז עדיין חלק מ"העדה", לגרום לפרישתה של העדה החרדית מאגודת ישראל, את הקבוצה הובילו ר' עמרם בלוי ור' אהרן קצנלבוגן – חמיו של ר' משה הירש, שלאחר שנים פרשו בעצמם מהעדה החרדית, סביב המחלוקת אודות נישואיו של ר' עמרם לרות הגיורת מפרשת "איפה יוסל'ה".

פרישת נטורי קרתא מהעדה החרדית ומכפיפות לרבני בית הדין, הפכה אותה להלכה ולמעשה לקבוצה פוליטית בפני עצמה, שעד היום – חרף הפילוגים הרבים שחלו בתוכה, מתנהלת במנותק ואף עסוקה, מפעם לפעם, בביקורת על "העדה החרדית".

"הפעולה הראשונה של נטורי קרתא", אומר ישראל מאיר, "הייתה פעילותו של ד"ר ישראל מאיר דה האן, לביטול הצהרת בלפור בצמרת הממשל הבריטי". מלחמת העולם הראשונה עמדה לפני סיום, ובצעד שהיווה ההישג החשוב ביותר של התנועה הציונית מאז הקמתה, העניק הלורד ארתור ג'יימס בלפור הצהרה, אותה העניק לרוטשילד – לפיה בריטניה תפעל להקמת בית לאומי לעם היהודי בישראל.

ההצהרה הזו הביאה להתפרצות שמחה בקרב התאים הציוניים, ובקרב הקהילות החרדיות התקבלה בתחושות מעורבות – מחד גיסא הייתה זו הכרה בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, ומצד שני היה זה הישג לתנועה הציונית החילונית, שכבר הספיקה להוכיח את עצמה כתנועה השואפת ליצירת יהודי "חדש", כזה שבוטש ברגל גסה במסורת אבותיו.

> הגדול החרדי המוסכם האחרון: לאחר מותו של הרב שמואל הלוי וואזנר

דה האן

ד"ר ישראל מאיר דה האן, מבשר נטורי קרתא

הרצח הפוליטי הראשון

הקבוצה היחידה שהתייחסה להצהרה הזו בשלילה חד משמעית, היו אותם אנשי ירושלים. מבחינתם, ההצהרה הזו היא הצעד הראשון ביריבות בין הערבים ליהודים בארץ ישראל – מה שנכון מבחינה היסטורית, ערביי הארץ פירשו אותה כהצהרה נגדם, והמהומות החריפו.

לצד זה תוסיפו כמובן את העובדה שההצהרה הושגה לתנועה הציונית – וליוזמה, ד"ר חיים ויצמן, המוכיחה שהיא הצהרה פסולה, וד"ר דה האן, מי שריכז את הפעילות הדיפלומטית והמדינית של הישוב הישן בירושלים, נשלח לפעול לבטלה. מבחינת הירש, בנקודת הזמן הזו נוסדה אגודת הנטורי קרתא כתנועת התנגדות אקטיבית, בלתי מתפשרת ולא מתנצלת. (יש להדגיש שהתנועה תקום למעלה מ-15 שנה אחר כך, אך בעיני הנטורי קרתא, היה דה האן "מבשר הנטורי קרתא")

היוזמה הבאה הייתה פתיחת ערוץ הידברות בין ראשי היישוב הישן למנהיגים הערבים. הצורך התגלע לאחר תום הכיבוש הטורקי בארץ, ועם ההבנה כי התנועה הציונית שזה מקרוב באה לא מתחשבת הן בדעת רבני היישוב הישן, וכמובן בתושבי הארץ הערבים, ושואפת להשתלטות ויריבות עם המקומיים.

את הערוץ יצר ד"ר דה האן, שעלייתו לארץ הביאה ליישוב הישן פריחה והתייצבות רבתי, בזכות הכרתו את המערכת המדינית והפוליטית, שליטתו בשפות וכפיפותו המוחלטת לגדולי התורה של אגודת ישראל (דאז, כמובן), ואת הקשר ניהלו רבני ירושלים עצמם. בשיאם של הקשר הזה, שרבים מצרים על כך שלא הבשיל, הייתה משלחת רבנים בראשות הגרי"ח זוננפלד, שנסעה לעבר הירדן בקיץ 1923 לפגוש את האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון מלך ירדן.

"אתה חושב שאז לא תקפו את הרב זוננפלד ואת דה האן?" אומר לי מוט'ל הירש, "אין לך מושג איך העיתונות הישראלית השתוללה. מאמרים על גבי מאמרים שכינו אותם בוגדים ומשתפי פעולה ושלל כינויים, הכול כי הם העזו ללכת למנהיגות הערבית ולהגיד כי הם לא מעוניינים במלחמה וכי מי שמחרחר מלחמה אלו התנועה הציונית, שבכך שואפת להשתלט על היישוב היהודי בארץ".

עיון בעיתוני התקופה, כמו "דאר היום" ועוד, מעלה שכך הוא – האשמות על גבי האשמות ניתכו על ראשיהם של מנהיגי הישוב הישן בירושלים – ממש כמו על ר' משה הירש ונטרי קרתא דהיום, והיו שהגדילו והאשימו את ד"ר דה האן בהבערת הסכסוך בין היישוב היהודי ליישוב הערבי בארץ, והכל כי העז לנהל דיפלומטיה שונה מזו הציונית, ולהתנער מרצונה של התנועה הציונית להיות המייצגת הבלעדית של העם היהודי.

ד"ר דה האן, ששמו ידוע לכל צעיר חרדי אך כמעט לא מוכר בציבור הכללי, הפך להיות איום משמעותי על ההנהגה הציונית. כשנה לאחר צאת המשלחת בראשות הגרי"ח לעבר הירדן, יצא ד"ר דה האן מביתו לתפילת המנחה, שלוש יריות אקדח פילחו את גופו והוא נפל שדוד ומת במקום. על הישוב כולו נפל הלם, היה זה הרצח הפוליטי הראשון בישוב המתחדש, ועיתוני התקופה שידרו תדהמה.

בהמשך התקשורת נטתה לטעון כי דה האן נרצח בעקבות סכסוך אישי, אך הטיעון לא החזיק מים, ואחרי עשרות שנים הודה לוחם ההגנה אברהם תהומי בתכנון הרצח, שבו נטלו חלק, כך על פי סיפורי התקופה, גם אשת נשיא המדינה שבדרך ינאית בן צבי. מבחינת נטורי קרתא, הייתה זו מכת מחץ על פעילויותיו המדיניות של היישוב הישן בירושלים.

התבססות אנשי העלייה השלישית, והתגבשות הישוב החדש בארץ – וביניהם עשרות אלפי חרדים, שלא השתלבו במוסדות היישוב הישן, הביאה לירידה בכוחם של מוסדות הישוב הישן, ולאט לאט הפכו הקהילות שתחת "העדה החרדית" לקבוצה פוליטית מובדלת. ההתנגדות לציונות עדיין הייתה אחד מבסיסי הפעילות של נטורי קרתא, אך יחלפו שנים רבות עד שהפעילות מול העולם הלא יהודי, המתנערות מהקשר בין הציונות ליהדות, תשוב לפעול.

> משחקי הכס של פוניבז': המלחמה שקורעת את העולם החרדי

האחים הירש (נועם מושקוביץ)

ערפאת הופתע מיצירת הקשר. האחים הירש (נועם מושקוביץ)

"יהודי אינו ציוני, ציוני אינו יהודי"

"הקשר הראשוני מול ערפאת נוצר בתחילת שנות השבעים", מספר ישראל מאיר. "מיד אחרי מלחמת יום כיפור הבנו שההנהגה של הערבים כעת היא סביב אש"ף, שמנהל מלחמה בישראל. ורצינו להגיד לו שזו מלחמה בציונות, לא ביהודים. היהודים לא רואים בציונות נציגתם, והם חפצים בשלום ובחיים משותפים, שיכבדו אף אותם".

היה בכלל מי שהקשיב בצד השני? הם לא התייחסו לזה כבדיחה?

"דווקא לא. הם הופתעו בתחילה, אך אחר כך ביקשו ללמוד ולהבין, ואט אט נחשפה בפניהם התמונה הגדולה, שבה הציונות היא תנועה חילונית שהוקמה לצרכים ספציפיים, וחלק גדול מהיהודים החרדים לא רואים בה נציגתם, ולא מסכימים עם פעילותיה, ובמקרה שלנו – אף מייחלים לחורבנה של המדינה".

את הקשר יצר ר' משה הירש, פנים חדשות בעולם הנטורי קרתא. ר' משה עלה לארץ מארצות הברית כמה שנים אחרי קום המדינה, הוא נולד בלואר איסט סייד ברובע מנהטן בניו יורק – שם רכש את האנגלית המצוינת ואת הדרכון האמריקאי כמובן, זה שמאפשר לו ולצאצאיו לנסוע ולדברר את תפיסתם ברחבי העולם. אביו, שהגיע לאמריקה בשנות ה-30 מגליציה, אליה נשלח מפחד הגיוס לצבא, היה מוחה בעסקים שהיו מעסיקים יהודים בשבת – זהו אולי הקשר הקנאי הראשון.

בירושלים הוא למד בחברון ובסלבודקה, ואז נלקח כחתן לר' אהרן קצנלבוגן מנהיג הנטורי קרתא לצידו של ר' עמרם בלוי. כשאני שואל את האחים הירש מה ראה סבם, איש ירושלים ונטורי קרתא חריף, לקחת לביתו חתן חברונע'ר אמריקאי, הם צוחקים. בסופו של דבר האב לא טעה, והחתן הצעיר התגלה כלא פחות קנאי מחמיו ומאנשי הנטורי קרתא שסביבו.

בשנים בהן נלקח הירש כחתן היו הנטורי קרתא מבודדים עוד יותר מהעדה החרדית, אחרי כמה פעולות הידברות בין ר' עמרם בלוי למנהיגים הערבים, עוד טרם מלחמת ששת הימים בתשכ"ז, התנערו בעדה החרדית, ולמעט כמה משפחות, הם לא נהנו מתמיכה רחבה. יהודי ירושלמי קנאי בשם לייבל וייספיש חצה את הגבול לירדן, נתפס ונאסר, אך בנטורי קרתא בוודאי שלא ראו בו נציג ("הוא לא היה ממש שפוי", אומר ישראל מאיר). ר' משה הירש היה שונה.

> החרדים: העולים להר אשמים בתסיסה

נטורי קרתא במצעד יום ירושלים בברלין (צילום: Denis Barthel ויקיפדיה CC BY-SA 4.0)

נטורי קרתא במצעד יום ירושלים בברלין (צילום: Denis Barthel ויקיפדיה CC BY-SA 4.0)

"האנגלית של אבא הייתה רהוטה, וזה עזר לו לתקשר עם העולם שבחוץ", אומר מוט'ל, "הוא יצר קשר עם מנהיגות אש"ף, שישבה באותם זמנים בתוניס, אליה הוגלתה, וביקש להיפגש ולהסביר את עמדת היהדות החרדית התורתית, שמנוסחת בקצרה ובארוכה, וסיסמתה – יהודי אינו ציוני, ציוני אינו יהודי". באש"ף נעתרו לפגישה, והירש הצעיר, בתמיכתו של חמיו שעדיין היה בין החיים (ר' עמרם בלוי כבר הלך לעולמו), נטל את דרכונו וטס לתוניס. שם פגש לראשונה את ערפאת.

בין השניים – החרדי הירושלמי, מעט ישיביש, שקנאות ודברי תורה שופעים מפיו, והמנהיג לשחרור העם הפלסטיני שמצוי בגלות בפלסטין, נרקמה שיחה מהירה. ערפאת ביקש ללמוד על ההתנגדות לציונות, ועל התפיסה היהודית השמרנית שרואה במציאות של דו קיום חובה קדושה, ובהשתלטות על הארץ ויושביה טרם בוא המשיח טעות וסכנה כוללת, ומצא אותה – מטבע הדברים, כלבבו. בין השניים נרקמה ידידות והירש הוזמן שוב ושוב לבקר במעונו של ערפאת בתוניס. "הוא טס עשרות פעמים", מספר לי בנו ישראל מאיר, "כשמבחינתו זו שליחות, על אף המחיר שהוא ידע שהוא ישלם על כך בארץ".

והארץ געשה. מיד עם טיסתו הראשונה של הירש לתוניס, החלו להופיע מאמרים בעיתונות הכללית שביקרו אותו וקרעו אותו לגזרים, "בוגד" היה התואר המתון מבניהם. בעיני הישראלים, שהיו מצויים במאבק מתמשך מול הפלסטינים היה הצעד של הירש, שנסע לבקר את מי שעומד מאחורי ההתנגדות המזוינת לישראל, תמיכה בטרור.

מחיר משפחתי קשה

הירש, היה ככל הנראה הישראלי הראשון שנסע לדבר עם ערפאת ואש"ף – אליו הצטרפו רבים בהמשך, ואפילו ממשלת ישראל עצמה. עד היום. הוא פרץ החוצה מההסכמה הישראלית, וזו גמלה לו בשנאה ואיבה משל היה טרוריסט בעצמו. השאלה אם הירש לא חשש להסתובב בתוניס מצחיקה את שני בניו, להסתובב בירושלים באותם זמנים היה בשבילו מסוכן עשרת מונים.

"הישראלי לא שואל שאלות – מבחינתו הערבים הם הרוצחים עכשיו אז הם האויב", מסביר ישראל מאיר את האיבה העזה, "הוא לרגע לא שואל את עצמו – מי הביא אותנו למצב הזה, מי יצר את המלחמה, מי הפך את הערבים לרוצחי יהודים, ומה חלקה של התנועה הציונית בכל המצב הבלתי אפשרי הזה?"

ובכל זאת, ללכת ולפגוש אדם שהוא זה שמוציא הוראה ללכת ולרצוח יהודים.

הירש לא מזלזל בשאלה הזו, היא שאלה כבדת ראש והם היו צריכים לתת על כך תשובה בינם לבין עצמם, לא פעם. "זה מה שתמיד היהודי עשה", אומר ישראל מאיר, "פועל בעסקנות ושתדלנות. כשלאורך כל ההיסטוריה היה הולך המנהיג היהודי, הרב, השתדלן או לא חשוב מי, לפריץ או למלך ומבקש רחמים ועוסק בשתדלנות – הוא בדק בציציותיו? ודאי שלא. אין כוחנו אלא בפה, זה מה שאנחנו יכולים לעשות, ללכת ולנסות להוריד את השנאה, להסביר שזה קבוצה יהודית אחת שפועלת נגדם, ולא חלילה העם היהודי כולו".

מלחמת יום כיפור לדוגמה, שבה נחלה ישראל הפסד צורב, היא הצלחה מבחינת האחים הירש. "אבא אמר שזה כמו שנשבר השפיץ של האף מהעבודה זרה, מבחינתו תוצאות המלחמה היו חיוביות".

זאת אמירה קשה מאד.

ישראל מאיר לא מפקפק בכך: "אמת. יש ישראלים רבים ששכלו את קרוביהם במלחמה הזו, ואנו כואבים את זה, רק שאנחנו מאשימים את מי ששלח אותם לשם, בתואנות שווא, ותוך שכנוע שקרי. אם בלב ליבה של האינתיפאדה השנייה, כשכל יום מתחולל פיגוע בלב הארץ עומד אריק שרון בפריז וקורא ליהודים להגר לכאן כי 'פה יותר בטוח', אז הוא משקר במצח נחושה, בעזות פנים. וזה מה שאנחנו מצביעים עליו – על השקר הזה. וזאת על אף שישראלים לא יודעים לקבל את האמירה הזו, לשמוע אפילו". והירש מודע גם למה – "כשאדם מרגיש מאוים על חייו, הוא לא פתוח לשמוע דעה אחרת. ואנחנו יודעים את זה".

זו גם הסיבה שלמרות שבמשך השנים התרחב מעגל ההשפעה של ההירשים, בחוד החנית של המאבק, לפחות בישראל, הם נותרו לבד. "אנשים מפחדים לשלם מחיר משפחתי קשה עבור עצמם וסובביהם, ובצדק. זה היתרון שלנו שאנחנו נולדנו לתוך המערכת הזו".

> תחת שלטון ישראלי, פלסטיני או אחר, לפלסטינים מגיעות זכויות אזרחיות מלאות

האחים הירש (נועם מושקוביץ)

"מבחינת אבא, תוצאות מלחמת יום הכיפורים היו חיוביות". האחים הירש (נועם מושקוביץ)

ההצלחה מבחינת ר' משה הירש הייתה שכאשר ערפאת נאם לראשונה באו"ם, הוא הדגיש זאת, ואמר בנאומו כי הוא מבדיל בבירור בין הציונים ליהודים, ולא חלילה מגיע לאנטישמיות. יש התנגדות עזה לציונות, לא ליהודים. מבחינת ההירשים זאת המטרה החשובה ביותר, לצד המלחמה בציונות. ההבנה שהעוולות שיוצר השלטון הציוני, הן לא עוולות שרשומות על שמו של העם היהודי, אלא על שמה של קבוצה השולטת בו כעת.

היה גם רווח עקיף – מוכר אתרוגים ירושלמי מירושלים נסע לשטחים לבדוק זני אתרוגים, ובאמצע הדרך חש כי נחטף, הוא הסביר לסובבים אותו כי הוא מהחבר'ה של הירש, והם החזירו אותו הביתה בשלמותו. פעם אחרת שלח ר' דוד שמידל את ר' משה הירש לתוניס לבקש מערפאת לחדול מבניה באזור ברשות, שעל פי החשש יש בו קברי קדמונים, הרב שמידל מימן את הכרטיס, וערפאת נעתר.

לא משתפים פעולה עם ארגוני השמאל הציוני

הפעם הראשונה שישראל מאיר ומוט'ל פגשו את ערפאת הייתה כששב ארצה, במסגרת הסכמי אוסלו. השניים הוזמנו אחר כבוד להתלוות לאביהם בקבלת הפנים למנהיג הפלסטיני ברמאללה. הם נסעו לשם בדרכים עקלקלות, בכדי שלא ייעצרו על ידי הצבא, ובעזרת הרשות הפלסטינית הצליחו להגיע אל הטקס, שם פגשו את יאסר ערפאת.

ישראל מאיר זוכר אותו טוב מאד, את היכולות הפוליטיות המרשימות שלו, ואת ההבנה החדה שהפגין הראיס באופיו של כל אדם העומד לפניו. הראיס שוחח איתם קצרות וערך איתם היכרות קצרה. זו הייתה הפעם הראשונה, בהמשך הם הכירו את בכירי הרשות והפת"ח, ונקשרו קשרים אמיצים שלא נפרמו גם אחרי שנים רבות, העמוסות באירועים ומלחמות.

הירש נעשה המוציא והמביא לכל העניינים היהודיים בממשלו של ערפאת, עד לחומת מגן, שם ישראל פוררה את השלטון באופן סופי. עם מותו של אביהם ר' משה, הגיעה משלחת בכירי הפת"ח לנחם את האחים הירש הצעירים, שנטלו מיד את מורשת אביהם בידם והמשיכו אותה. הם מקיימים קשר יציב עם בכירי הפת"ח ואף עם בכירי החמאס – במה שאפשר, נוסעים לכנסים ברחבי העולם, ומדבררים את עמדתם. הם עומדים בקשר יציב ורציף עם הקבוצה שנוסעת לכינוסים באיראן, אליה הם לא יכולים להגיע בעצמם, ומשווקת את אותה תפיסת עולם – להתנגד לציונות זה לא להתנגד ליהדות.

> הפגנת יוצאי אתיופיה: רימוני הלם, כדורי ספוג ועשרות פצועים ועצורים

נטורי קרתא בפעילות הסברה בכיכר דופונט  וושינגטון (צילום: Collin Anderson פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

נטורי קרתא בפעילות הסברה בכיכר דופונט וושינגטון (צילום: Collin Anderson פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

בין השאר, לפני כמה שנים יצא לאור ספר של פרופ' ראבקין, המבאר היטב ומבחינה אקדמית והיסטורית כיצד התנועה הציונית פעלה נגד העם היהודי ובלי קשר אליו. הספר תורגם לערבית והאחים הירש פועלים כעת ולהכנסתו לתכנית הלימודים הפלסטינית, כמו גם להפצתו בקרב מדינות ערב.

אין טעם לתהות באזניהם איך הם יכולים להתיידד עם מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית האלימה, התנגדות שהם עצמם יכולים להיות קורבנות שלה. זו מציאות. כמו שאזרח ישראלי מעריץ את צה"ל וזאת על אף שהוא עצמו יכול להיפגע כתוצאה מפעילות צה"ל, מבחינת ההירשים – זו מלחמה. הם נגד האלימות, ושואפים – בפיהם ובלבבם, לתום היריבות, אך הם במפורש לא בצד הישראלי, וחברים לכל מי העוין את השלטון הציוני בישראל.

רק עם מתנגדים מסוג אחד הם לא ישתפו פעולה – ארגוני השמאל. "הרי זה בדיוק מה שאנחנו לוחמים נגדו", אומר הירש, "כל מה שאנחנו פועלים זה מכוח התורה ומסורת ישראל, איך אנו נוכל לשתף פעולה עם ארגונים שבסיס עולמם הוא הרצון למדינה אך מדינה שחיה בשלום עם הערבים, או שעושים זאת מטעמי הומניזם? זה לא אנחנו, על אף שלעיתים המטרה דומה".

במשך השנים שללו השניים שיתופי פעולה רבים שהוצעו להם על ידי הארגונים, וחתכו זאת בעוד המגעים באיבם. לא וזהו. זאת על אף שהם עסוקים, אם כי במידה מופחתת, בהסברה פנים ישראלית, ואף מרצים ומארחים מתעניינים רבים הרוצים לעמוד על השקפת עולמם הלא סטנדרטית.

*

למאבק של האחים הירש יש שני פנים. האחד הוא המאבק בציונות, להתנגד לשלטון הציוני והיהודי להלכה בארץ ישראל, ופעילות כדי לבטלו. המאבק השני הוא מאבק מודרני יותר, הוא המאבק על דמותו של היהודי בעולם, זהו מאבק יחצנ"י במובנים רבים – והפעילות של האחים הירש ושל שותפיהם מעבר לים, היא לחתור לכך שההבדל יתקבע בתודעה, יש יהודי ויש ציוני.

את המלחמה הזו מנהלים ההירשים בכלל על ליבו של הגוי, כדי שהגוי יבין. ומבחינתם זוהי אותה שתדלנות יהודית קלאסית, שהפכה את העם היהודי לשורד "אף על פי כן", וחרף כל האויבים הרבים שקמו לו במהלך ההיסטוריה.

"הציונות זה בסך הכל עוד אויב", מסכם ישראל מאיר, "ולא רחוק היום, וגם מדינתו שלו תיחרב".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf