newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקארמה הרעה של באר שבע

מתחילת שנות החמישים מנסים לעשות משהו מבאר שבע: אם לא בירת מחוז אז לפחות עיר ואם לא עיר, מקום שלפחות אפשר לחיות בו חיים סבירים. תחת שרביטו של רוביק דנילוביץ', נדמה היה שאוטוטו העיר עומדת לגעת באושר, בסיוע הצבא. השבוע ראש הממשלה נתניהו, שהתקבל בעיריית באר שבע בכבוד מלכים, בעט לדנילוביץ' את הדלי. ההסבר בפנים

מאת:

בירת הסייבר? בירת ההזדמנויות? החלטתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ללכת לבחירות, מדירה שינה מעיניהם של הרבה פונקציונרים בבאר שבע. הם יודעים, ותושבי באר שבע יודעים, שהקרקע עליה ניסו לבנות הפעם את ישועתה של בירת הנגב, נשמטה ברגע שחתול שחור עבר בין האח לפיד לבוס ביבי. כבר שש שנים שיועצי התקשורת האגרסיביים של עיריית באר שבע מפמפמים את המושגים "בירת ההזדמנויות" ו"בירת הסייבר" ואת המעשייה שאלפי אנשי קבע עשירים, צעירים, יפים, סטרייטים ולבנים, יביאו את הישועה לעיר. סביב אנשי הצבא שיבואו לבאר שבע, ייווצרו מקומות עבודה, ייבנו בתי ספר ראויים (תושבי באר שבע יסתפקו בבתי ספר ללא קרינה מסוכנת או בעיות אלימות) ואותם אלפים ישדרגו את המראה של העיר. בשבילם, ולא בשביל התושבים קשי היום, ייבנו שכונות מוריקות.

באר שבע היא עיר דתית-ימנית. לא שהליכוד או הבית היהודי השקיעו משהו בבירת הנגב. מאז שנות השבעים, באר שבע בכיס של הימין. זה לא מאהבת הימין, אלא משנאת השמאל וגם מפחד. באר שבע יישוב מבודד, וככזה, הוא נשלט על ידי חמולות.

כמו בסרט המצרי "מותו של מחלק המים", שולט מי שיושב על הברז. בבאר שבע היבשה, עבודה היא מצרך מבוקש. מרבית המשרות הן בשכר מינימום ועל כל משרה פנויה יש כמה מועמדים. החלום של כל צעיר באר שבעי הוא להתקבל לעבודה במפעלים הכימיים, או לחנות בקניון או בעירייה. מעטים ואמיצים מעזים לפתוח עסקים, בשביל לגלות שמיתוגה של באר שבע לחוד ומציאות כלכלית אכזרית לחוד. תושבי באר שבע, עיר יקרה במזון ובמחיה, לא מחפשים מותגים. הם מחפשים לחם.

> באר שבע, עיר עם פיצול אישיות בלב המדבר

הפגנת הדיור הציבורי באר שבע 30-04-2014

הפגנת הדיור הציבורי באר שבע 30-04-2014

הישועה, לעת עתה, לא תבוא מצה"ל

ההליכה לבחירות, פירושה, בין היתר, הקפאת העבודות על קריות ההדרכה והתקשוב של צה"ל, המעסיקות לא מעט עובדים, ועיכוב המעבר של הקצינים, אנשי הקבע ובני משפחותיהם לעיר באר שבע. פרנסי העיר קיוו שאוכלוסיה חזקה (בבאר שבע זוג שהבעל רס"ר והאישה עובדת כזבנית נחשבים כבר לסיפור הצלחה), תניב להם ארנונה, תכניס כסף ותצבע להם את העיר בצבע אחר. בבאר שבע העירייה יוצאת מגדרה בשביל לרצות סטודנטים (שחיים בגטו שלהם), אשר בדרך כלל באים לתקן ולהציל את הבאר שבעים, אבל חוזרים הביתה לתל אביב בסופי שבוע, מתהדרת ביצירה (שלושה או ארבעה שמות ועוד כמה שעזבו, מי לתל אביב, מי לניכר) ומפמפמת מסרים.

השבוע, כשנודע שקריית ההדרכה ומרכז התקשוב הצה"לי תקועים, שיגרו ראשי מועצות וערים בנגב מכתבים לראש הממשלה, וביקשו שלא יתן לדבר לקרות. ראש הממשלה נתניהו, בלא מעט נאומים, העלה את באר שבע על נס. הוא קרא לה בירה של סייבר (ביקור בחנות מחשבים ממוצעת בעיר תוכיח לכם אחרת) ושיבח את הפיתוח של אמצעי תחבורה (אחרי 23:00 העיר בעוצר, שלא לדבר על תחבורה ציבורית ברמה של עולם שלישי).

לא בטוח שמעבר צה"ל לנגב, או באר שבע, מעסיקים את נתניהו כרגע. הוא יודע שבאר שבע אצלו בכיס. ואם לא בכיס שלו, אז בכיס של אחד השותפים הטבעיים שלו. באר שבע לא מצביעה באופן מושכל. היא מצביעה הצבעה שבטית, בשביל לגלות שהבטחות לחוד ומציאות לחוד.

סיפור עיר הבה"דים וקריית התקשוב, הוא פחות או יותר שידור חוזר של כל הפעמים הקודמות בהן בירת הנגב כמעט הפכה לעיר וכמעט הייתה אטרקטיבית, ותמיד הימרה על הסוס הלא נכון.

> באר שבע, עיר ללא מקלט

הפעם באר שבע ביקשה להיות עיר-צבא. זה נשמע פרטיוטי, זה מתחם אתנית את מי רוצים בבאר שבע ואת מי לא רוצים. צרפו לזה הילת סייבר: קריית תקשוב צבאית שספק אם ישרת בה באר שבעי אחד (נתוני הקצונה והפיקוד של הבאר שבעים, איך נאמר בעדינות, עגומים). תעטפו את זה בחלום של צעירים תל אביביים יפים ולבנים שבוחרים באר שבע, כי יש בה את הקניון הגדול בישראל ויש בה מותגים ופסטיבלים. מבחינתו של דנילוביץ', הוא עושה את הדבר הנכון: הוא מפיח בתושבים גאווה ותקווה שמתי שהוא בעתיד יהיה בסדר. בינתיים, מאחרי הארנונה והמים, כי בבאר שבע אין עבודה, יראו כמה מהר יופעלו נגדם אמצעי גביה.

הפעם, באר שבע בנתה את עצמה על הצבא ועשתה ממש הכל ללכת לפי משנה סדורה שנתפרה בבניין משרדים אי שם בתל אביב, בו הוטוו אסטרטגיות המיתוג והמסרים שיש להעביר לאוכלוסיה, שכללו מילים כמו "הזדמנות", “הצלחה", “צבא", “צעירים", “מצויינות", “יצירה" ו"סייבר".

בשביל דנילוביץ', מפת הכוכבים לא יכלה להיות טובה יותר: הוא נבחר לתפקידו כשהעיתונות המקומית הייתה כבר מוחלשת, ובשנית כשהעיתונות המקומית ראתה כמה קל לסגור עיתון ותיק. שלא לדבר על כמות העיתונאים שמוצאים עצמם ללא עבודה. דנילוביץ' החליף את קודמו בתפקיד, יעקב טרנר, שכבר היה עייף. לצידו של דנילוביץ' עומדת כוורת חזקה וצייתנית.

דנילוביץ', אין עוררין על כך, הוא אדם כריזמטי, שעובד לפי המשנה הסדורה שמכינים לו יועציו המקורבים. הוא ממעט להתראיין, אלא אם מדובר לאחד הערוצים הגדולים. אז הוא ידבר בפאתוס על סייבר ועל מצויינות. בניגוד לקודמו, הוא מדלג מעל התקשורת המקומית, ממעט להתראיין אליה, ובמקום זאתמדבר במסרים אל התושבים. זהו דיבור חד סטרי,דרך חוברות המופצות לבתי התושבים ובעמוד הרשמי שלו בפייסבוק. בברנז'ה התקשורתית המקומית, שהצטמקה, יודעים שלא כדאי להתעסק איתו. בבאר שבע יש רשימה שחורה של עיתונאים מובטלים, שהוגדרו כטראבל מייקרים, אחרי ששאלו את השאלות הלא נוחות.

מסיבה זו, אין בבאר שבע ביקורת, מלבד קיטורים בפייסבוק. אין בה אקטיביזם חברתי. יש תקשורת מדווחת ומפרגנת. לא שחסרים בבאר שבע עיתונאים טובים. אבל התקשורת, הנלחמת על חייה, חייבת להצמד לנראטיב שמכתיבים לה. היא לא משקרת חלילה. אבל יש נושאים שלא נוגעים בהם.

עיר שבויה באשליית הכמעט

באר שבע חיה שידור חוזר של כל הפעמים הקודמות בהן ניסתה להיות עיר: בשנות החמישים היא הייתה אמורה להיות עיר גנים, עד שפרנסי העיר גילו את העובדה שאין בה מים. בשנות שבעים הוקמו בה כמה מפעלים והעיר הפכה לעיר פועלים שהסתפקו במועט. בשנות השמונים הביטחו לה להפוך לעמק סיליקון, לעיר בינלאומית עם נמל תעופה, הבטיחו לה את תעלת הימים, הבטיחו לה תעלת מים שתחצה את המדרחוב, הבטיחו לה שאוטוטו תהפוך לעיר מרוצי מכוניות, לעיר של מלונות, חוקקו את חוקי הנגב, שמשך תקופה קצרה החיו את העיר והקלו על נטל המס של תושביה, חוקים אשר נתניהו ביטל בעצמו.

אז עכשיו הבטיחו שהצבא יציל את העיר. אז הבטיחו. הבטחה שמצטרפת להבטחה לסייע לעסקים בנגב, במיוחד לאותם עסקים קטנים ולעצמאיים שנפגעו מהמלחמה, אותה מלחמה שאיש בנגב לא מבין את תוצאותיה. אז הבטיחו בירת הזדמנויות, אבל ההזדמנויות הן בעיקר למיוחסים, לספקולנטים ולכאלה שבאים לעשות סיבוב על העיר ותושביה. הפעם, היו אלה נתניהו והאח בנט שעשו סיבוב יפה על באר שבע. ההבטחה לעיר-צבא גרמה ללא מעט אנשי עסקים לשים את כספם בבאר שבע. נבנו בה שטחי מסחר בלי סוף, כי כולם רצו להיות שם כשהחיילים יגיעו. עכשיו ברור שהחיילים לא יגיעו כל כך מהר. קודם כל, כי העברת הבסיסים תתעכב לפחות בשנה: עד שממשלה תיבחר, עד שתורכב קואליציה, עד שיהיה תקציב, שנת 2015 אבודה. זאת ועוד: יגיעו אנשי קבע, שיש להם משפחות. מה יעשה בבאר שבע בן או בת הזוג, שיאלצו לעזוב עבודה וקריירה במרכז, לטובת מפת התעסוקה הקשה של באר שבע? שלא לדבר על חינוך הילדים ומנטליות. כי מה שמותר ומקובל בתל אביב, אסור בבאר שבע. באר שבע עדיין בשנות החמישים, שנות סלאח שבתי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf