לראשונה: ישראל הרסה בתים בכפר שנותר מחוץ לחומת ההפרדה בירושלים
ביום שלישי נהרסו שלושה בתים בוואלג'ה. לראשונה מאז נבנתה חומת ההפרדה נאכפת "בנייה בלתי חוקית" בכפר שנותר מחוץ לחומה וחלקו אף סופח לעיר
כותב אורח: אביב טטרסקי
מדינת ישראל הרסה ביום שלישי האחרון (12 באפריל) שלושה בתים בחלק הירושלמי של הכפר וולאג'ה. דחפורים מלווים בכוחות גדולים של חיילים פשטו על הכפר בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר והחלו בהריסת הבתים: בית עם שתי יחידות דיור שטרם נכנסו לגור בו, בית של משפחה בת חמש נפשות ובית של בחור צעיר שזה עתה התארס. הבחור הוא מחמוד, נכדו של חברנו הקרוב אבו נידאל.
ההריסות בוולאג'ה מצטרפות לגל הריסות גדול שישראל מבצעת בחודשים האחרונים ברחבי הגדה המערבית – ח'ירבת טאנא, אום אל ח'יר, הישובים הבדואים בין ירושלים למעלה אדומים ועוד ועוד. מאות רבות של אנשים איבדו בחודשים הללו את בתיהם וקהילות שלמות נמצאות בסכנה מוחשית של גירוש. ארגון רגבים, ח"כ מוטי יוגב וגורמי ימין נוספים מפעילים לחצים עזים לביצוע הריסות אכזריות אלו שמטרתן לסלק פלסטינים משטחי סי (התכנית הרשמית של הבית היהודי היא לפעול לסיפוח שטחי סי לישראל כשכמעט כול האוכלוסייה הפלסטינית תיוותר כלואה במובלעות של שטחי איי ובי).
מהיום הראשון שהגענו לעמוד לצד וולאג'ה אומרים לנו אנשי הכפר "ישראל לא רוצה אותנו פה ופועלת לסלק אותנו".
> דו"ח של האו"ם: 75 אלף עזתים עדיין עקורים מאז המלחמה
ביתו של מחמוד בבוקר שאחרי ההריסה. וואלג'ה, 12 באפריל 2016.
ההריסות בוולאג'ה עלולות לשאת איתן משמעות קשה יותר מעצם שלושת הבתים שנהרסו. מאז שהתחילו העבודות על בניית גדר ההפרדה שניתקה את וולאג'ה מירושלים (למרות שכשליש מהכפר סופח וכלול בתחום השיפוט המוניציפלי של העיר) הפסיקה ישראל להרוס שם בתים. גם בצפון ירושלים יש שמונה שכונות פלסטיניות – שבהן חיים היום כ-100 אלף מזרח ירושלמים – שלפני עשור נותקו מהעיר בידי גדר ההפרדה. בכל השכונות המזרח ירושלמיות שנותרו מעבר לגדר הפסיקה המדינה להרוס בתים – נחמה פורתא על ההזנחה המוחלטת של השכונות הללו. אם ההריסות השבוע אינן מעשה חד-פעמי אלא מעידות על שינוי מדיניות הרי שמדובר באיום קשה ביותר.
המראה של בית הרוס הוא דבר נורא. קשה מאוד לפגוש משפחה שזה עתה איבדה את ביתה. ביקרנו ביום שאחרי ההריסה את משפחתו של מחמוד. אביו מאהר, דיבר בקול מדוד ושקט, הראה את הספות המחוצות מתחת להריסות, הסביר בלי התלהמות את שאירע. הבחורים הצעירים, חברים של מחמוד, היו גם הם ענייניים, ידידותיים אפילו, אל הישראלים הזרים הללו שצבא הכיבוש שלהם השתולל באותו בוקר בכפר והרס את ביתו של חברם. מחמוד עצמו היה שבור. ישב בפנים אפורות ונפולות וכמעט לא הוציא מילה.
מחמוד הוא בחור בתחילת שנות ה-20 שלו, בחור אנרגטי ואופטימי. יש לו היוזמה של אנשים צעירים ומוכשרים, מבסוט מעבודתו כטבח בבית לחם ומתכנן תכניות לפתוח מסעדה משלו. בחוסר התוחלת שבה חיים בוולאג'ה ובמיוחד בשלל המכות שחסמו את עתידם של סבו ודודיו הרוח שלו היא דבר שכלל אינו מובן מאליו. אז הנה, ישראל הראתה לו את חוסר השחר שבפלסטיני שמדמיין אפשרות של חיים נורמליים.
> האם משטרת ירושלים ניסתה להפליל צעיר לאחר שהתלונן על אלימות שוטרים?
חומת ההפרדה בוואלג'ה. ברקע ירושלים (אורן זיו/אקטיבטסילס)
יהיה מי שיגיד שההריסות בוצעו כחוק ושעברייני בניה אינם זכאים להתלונן. אלא שישראל היא זו שיצרה מציאות שבה אין לאנשי וולאג'ה אפשרות לבנות באופן חוקי. למרות הסיפוח לירושלים העירייה מעולם לא הכינה תכנית מתאר לכפר ולכן אין אפשרות לקבל היתרי בניה.
את תכנית המתאר שבשנת 2009 יזמו התושבים בסיוע עמותת במקום והאדריכל קלוד רוזנקוביץ, סירבה עיריית ירושלים לאשר: בהתנחלות הר גילה, הצמודה לכפר, המדינה מאפשרת בניה רבה וכך גם בשכונת גילה שמעבר לוואדי. חלקים משתיהן בנויים על אדמות הכפר. בוולאג'ה אסור לבנות. דרך אגב עיריית ירושלים – והמדינה – מעולם לא סיפקו כל שירות או השקיעו ולו שקל בכפר שחלקו כאמור סופח לעיר: לא סלילת כבישים, לא בתי ספר, לא טיפת חלב אפילו לא פינוי אשפה. כנראה שלכך הן אינן מחויבות.
אבל יתר על כן, מתברר שהריסת ביתו של מחמוד (איננו יודעים לגבי שני הבתים האחרים שנהרסו) נעשתה שלא כדין: פקחי הבניה מסרו ביום ראשון האחרון לפני חצות את הצו המודיע על בניה ללא היתר והריסה צפויה. למחרת בבוקר פנתה המשפחה לעורך דין וזה מיהר לבית המשפט והצליח להוציא צו לעיכוב ההריסה עד לבירור משפטי. ובכל זאת, בלילה בין שני לשלישי (פחות מ-30 שעות אחרי ההתראה שמסרו הפקחים) הגיעו הדחפורים לבצע את ההריסה תוך התעלמות בוטה מההליך המשפטי.
קשה לעמוד מול כוחה ההרסני של המדינה. ובכל זאת יאוש הוא פריבילגיה שלא כדאי שנרשה לעצמנו. תמיד יש מה לעשות – לפעול יחד עם אנשי הכפר, מול ההרס לבנות יחד, ליצור ולחזק קשרים. ומי שלא יכול להגיע לכפר יכול לספר לחברים, יכול לארגן חוגי בית, לתרום לארגוני זכויות אדם ולתת את הסיוע הקטן שלו בדרך לשינוי הפוליטי שהכרחי שיקרה.
אביב טטרסקי הוא תחקירן השטח של עמותת עיר עמים ופעיל בקבוצת דהרמה מעורבות חברתית. הטקסט פורסם לראשונה באתר ידידי אל-וואלג'ה, ופורסם גם באנגלית באתר 972+.
> "שנת אחדות ירושלים" עליה הכריז בנט עומדת להיתקל בחומת ההפרדה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
