newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השימוש הציני בהומופוביה ככלי לניגוח הרשימה המשותפת

העמדה ביחס למצעד הגאווה הפכה לסוג של נייר לקמוס הבוחן את מידת הנאורות של המועמדים. אך ההיאחזות במצעד מסוכנת משום שהיא מנתקת אותו מההקשר הממשי שלו - מאבק על חיים של להט"בים כבני אדם שווים בחברה

מאת:

בשעשועון הבחירות "הארץ המובטחת" של עיתון "הארץ" שאלה מירה עווד את ג'מאל זחאלקה על מצעד הגאווה, כבר בשאלה השנייה. ניכר שעורכי התוכנית התאפקו כדי לא לשאול על המצעד כבר על ההתחלה. כמה רגעים אחר כך גם הגיעה השאלה על פוליגמיה.

פוליגמיה זו בעיה אמיתית. כמו גם אלימות ודיכוי נשים ואנשים בעלי זהות מגדר ונטייה מינית שחורגות מהנורמה. בדיוק משום כך אני מתנגדת לשימוש בפוליגמיה והומופוביה כנשק לניגוח של החברה הערבית בכלל, והרשימה המשותפת בפרט. הניגוח הזה לא מקדם את המהפיכה הפמיניסטית והקווירית – להפך.

היחס למצעד הגאווה הפך להיות נייר לקמוס למדידת נאורות כללית. לכן כשמירה עווד שואלת ג'מאל זחאלקה על המצעד, היא לא שואלת אותו על המצעד. היא בעצם אומרת: תחליט ג'מאל. האם אתה חלק מהעולם הנאור, או האם אתה חלק מהעולם הפרימיטיבי? בוא תבחר. האם אתה איש תרבות מתקדם, או שאתה תקוע עמוק בפונדמנטליזם?

חשוב ולגיטימי לשאול נציגי מפלגות על האג'נדה והמצע שלהם על סוגיות חברתיות. ואכן, אפשר היה לשאול מיליון שאלות יותר ענייניות, יותר דחופות ויותר חשובות –מה לדעתך אפשר לעשות כדי למנוע ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער על רקע זהות מגדר ונטייה מינית? מה עמדתך כלפי הומופוביה בחברה? איך תצביע על זכויות אימוץ לזוגות חד מיניים? כיצד לדעתך אפשר לצמצם אפליה בתעסוקה לאנשים טרנסג'נדרים/יות? מה אתה חושב על שחרור מיני לנשים באופן כללי? מה דעתך על המגבלות שקיימות בישראל על הפלות? כיצד תפעלו להבטיח עצמאות כלכלית ויותר אפשרויות תעסוקה לנשים בפריפריה ובכפרים? בסוגיית הפונדקאות, כיצד אתה תופס את המתח בין הזכות להורות למצבן של נשים בעולם השלישי?

> דב חנין: "רשימה ערבית או התחלה של מחנה דמוקרטי? זו השאלה"

ג'מאל זחאלקה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ג'מאל זחאלקה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ההיאחזות במצעד מסוכנת משום שהיא מנתקת את מצעד הגאווה מההקשר הממשי שלו – מאבק על חיים של להט"בים כבני אדם שווים בחברה. במקום זאת, היא הופכת אותו לכלי של הוכחת נאורות וסמל של מערביות. זה מסוכן משום שחברות ומדינות רבות ששות לשתף עם זה פעולה, לנתק הומופוביה וזכויות להט"ב מלהט"בים, ולהפוך את זה לסימון של זהות מערבית. זה בדיוק מה שהשלטון ברוסיה עושה: כאשר הוא רוצה להתנגד למערב, הוא מתנגד ללהט"בים. זו מגמה מסוכנת בשבילנו.

זו שאלה מגוחכת עוד יותר לאור זה שמצעד הגאווה בשנים האחרונות הוא חגיגה צרכנית שהקשר שלה למאבק על שוויון זכויות הוא בגדר סוד ליודעי דבר. בעצם, מירה עווד שואלת את ח"כ זחאלקה: מה דעתך על משאיות של אורנג' וסלקום באבן-גבירול, עם בחורים כמעט ערומים שרוקדים לצלילי מוזיקת מועדונים מעצבנת, מלווים בכמה עשרות אלפי אנשים שחם להם?

אז כן, רבים מאיתנו ממשיכים ללכת למצעד בגלל הנוסטלגיה לימים יותר פוליטיים. יכול להיות נהדר לראות הרבה מאד להט"בים ברחוב. להרבה להט"בים זו חוויה מרגשת ומשחררת, בוודאי המצעד הראשון. אדם מן החוץ בדרך כלל צריך הסבר ורקע היסטורי, על מנת להבין את המצעד. גם אם הוא לא הומופוב חסר תקווה, אלא סתם אדם מן השורה. בפרט אם הוא לא גדל לתוך תרבות שהמצעד הוא חלק ממנה.

> הסטנדאפ הכי טוב בעיר: אירוע יום האישה עם נשות הליכוד

מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Nina Jean, פליקר CC BY-ND 2.0)

מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Nina Jean, פליקר CC BY-ND 2.0)

אני לא מתכוונת להיות אפולוגטית בענייני סקסיזם, הומופוביה וטרנספוביה. חשוב להציג שאלות ענייניות בנושא לחברי כנסת, ערבים כיהודים, חילוניים כחרדים. חבל שאף אחד לא שואל. עד כה, כל השאלות בהן נתקלתי לא נשאלו בתום לב. ניכר כי הן מנוסחות בקפידה על מנת להכשיל ולדחוק לפינה. פתאום, גם אמצעי תקשורת שמעולם לא התעניינו בסקסיזם והומופוביה, שמחים לשאול על כך בכל הזדמנות. בל נטעה – הזכויות והחיים שלנו לא מעניינים אותם לרגע. להשתמש בנו על מנת להביך חברי כנסת ערבים ולעשות להם דה-לגיטימציה – דווקא כן.

לח"כים הערבים מציעים מלכוד בו הם יוצאים הומופובים מחד גיסא, או מסתכנים באיבוד תמיכה של הציבור השמרני והמסורתי אותו הם מייצגים מאידך גיסא. אפשר היה לומר שכנבחרי ציבור יש להם אחריות להציג עמדות שיכולות להיות אוונגרדיות ומאתגרות לציבור שלהם, שיש להם כוח להשפיע על השיח. זו אמירה צינית במיוחד, לאור המאמץ העיקש של החברה היהודית ישראלית לחסל כל כוח ציבורי שיכול להיות לח"כים הערבים (אם לא לחסל אותם בעצמם באופן פיזי). ודי להיזכר בציד המכשפות כנגד חנין זועבי, אשה פמיניסטית. היכן היו כל המודאגים כיום מפוליגמיה וממצעד הגאווה?

לא חסרות לנו מפלגות שתומכות במצעד הגאווה ושולחות אליו נציגים. מפלגות שתומכות גם במתקפות על עזה. בואו נעשה חישוב פשוט: במתקפה האחרונה נהרגו למעלה מאלפיים בני אדם. נניח שכעשרה אחוז מהאוכלוסיה להט"בים. אם כך, הרי שנהרגו מאתיים להט"בים, בתמיכה מלאה של אותם פוליטיקאים אשר פיזזו במצעדי הגאווה האחרונים. מאות אחרים נותרו פצועים, איבדו את המשפחות שלהם, את האהובים והאהובות שלהם. אני לא יודעת את השמות שלהם ואת סיפורי חייהם. אבל אני יודעת שהם קיימים, או היו קיימים ואינם עוד. אני חושבת עליהם ועליהן.

אחד הדברים הנפלאים בלהיות לסבית, הוא היותה זהות חוצת גבולות לאומיים ואתניים. בכל מקום בעולם, אני יכולה למצוא קהילה. כאילו אני שייכת לשבט שנמצא בכל מקום. השייכות הזו גם תורמת לתחושת סולידריות חוצת גבולות. כמובן לא חסרים להט"בים שמזדהים בראש ובראשונה עם הזהות הלאומית שלהם. הסולידריות שלהם מתחילה ומסתיימת בגבולות הלאום, קוראים לזה הומו-לאומיות. למרבה המזל, לא כולנו כאלה. הזהות וחוויית החיים שלי כאשה פמיניסטית ולסבית מרכזיות בגיבוש תפיסת עולמי ובמחוייבות שלי לסיום הכיבוש, לשוויון אזרחי וצדק חברתי. מתוך תפיסת עולם זו אני תומכת ברשימה המשותפת.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מדוע הרשימה המשותפת היא עדיין הבחירה שלי

מירי רגב וציונה פטריוט באירוע של התא הגאה של הליכוב באוויטה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מירי רגב וציונה פטריוט באירוע של התא הגאה של הליכוד באוויטה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf