newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זכאיות לדיור ציבורי הקימו מאהל מחאה מול אחוזת גלנט

בזמן שבתקשורת מסכמים חמש שנים למחאה החברתית, יש מי שעבורן המאבק מעולם לא הפסיק. נשים שמחכות כמעט שני עשורים לדיור ציבורי הקימו אוהל מול ביתו של שר הבינוי, פשוט כי אין להן לאן ללכת. והן קוראות לכם לא להתבייש, לקחת אוהל ולהגיע לתמוך בהן

מאת:

מזה שבוע ימים שתי נשים חד הוריות, אשר ממתינות שנים ארוכות לדיור ציבורי, שוהות יחד עם ילדיהן במאהל מול ביתו-אחוזתו של שר הבינוי יואב גלנט במושב עמיקם. אליהן למאהל המחאה הצטרפו גם שתי משפחות נוספות של פעילות הדיור הציבורי. ארבע נשים ו-12 ילדים, הקטן ביניהם אפילו לא בן שנה. בזמן שילדים רבים במדינה יצאו לחופשות, קייטנות וטיולים ישנם גם כאלה שמעבירים קיץ נוסף במחאה.

קרן ברנס ממתינה בתור לדיור ציבורי כבר 18 שנה, יונית לוי 14 שנה. יונית נזרקה ב-1 ביולי מביתה, קרן תעמוד באוגוסט בפני מצב דומה. שתיהן זכאות לדיור ציבורי על פי הקריטריונים. לשתיהן מציע משרד הבינוי פתרונות זמניים בלי התחייבות לעתיד. בלי ערבויות ובטחונות – מי בדיוק ישכיר להן דירה אם המשרד מתחייב לסייע בשכר דירה רק לשלושה חודשים? ומה אמור לקרות אחרי שלושה חודשים? לאן ילכו? "המדינה מנסה לשים פלסטר, להרגיע אותנו, שנשב בשקט", הן אומרות.

וכך השנים עוברות, הילדים גדלים, עוברים מדירה לדירה, מפתרון זמני לפתרון זמני. קרן ברנס וילדיה כבר עברו 60 פעמים מדירה לדירה. ילד אחד שלה עבר את גיל 21, והשני מתקרב לשם, וכך אחרי כל שנות ההמתנה האלה היא עומדת לאבד את זכאותה לדיור ציבורי ואפילו לסיוע בשכר דירה. זאת השיטה.

"ילד שעובר כל כך הרבה דירות זה דופק לו את כל החיים. לא סתם חצי מהילדים כאן הם עם הפרעות קשב וריכוז", מדגישה מיטל כהן אחת מפעילות הדיור הציבורי שהחליטה לאסוף את משפחתה ולהצטרף לחברותיה כדי לתמוך במאבקן. "אני יודעת מה זה, ככה גם אני גדלתי. עברתי 54 דירות בתור ילדה", היא אומרת.

> פרויקט דימונה: הצעירים שאוספים את ההיסטוריה של ותיקי העיר

דורשות דיור ציבורי. המאהל הצנוע מול אחוזת גלנט

דורשות דיור ציבורי. המאהל הצנוע מול אחוזת גלנט

משרד הבינוי טוען כי הוא רכש דירות חדשות לדיור ציבורי. "אז איפה הדירה של יונית לוי?", תוהה כהן. "איך ייתכן שאשה שממתינה בתור כבר כל כך הרבה שנים עדיין לא הצליחה לקבל דירה? אין שקיפות. עובדים עלינו".

אתמול בערב הן ערכו – ביחד עם פעילים שהגיעו לתמוך במשפחות – קבלת שבת, מתוך תקווה "שהלבבות האטומים בממסד יפתחו וכל ההבטחות שהובטחו ומגיעות לזכאי הדיור הציבורי על פי חוק – יתממשו".

ביום שלישי האחרון הגיע השר גלנט לביקור קצר במאהל שמול אחוזתו המפוארת. הוא הצטלם עם הילדים על ברכיו, הקשיב, ועזב את המקום. מבחינת הנשים מילים יפות לא יכולות לבוא במקום מעשים ובמקום קורת גג בטוחה.

"אנחנו לא מדברות רק בשביל עצמנו", מדגישה כהן. "אנחנו הקול של אלפי מחוסרות דיור עם ילדים שאין להן את הכוח והאומץ להרים את הקול שלהן. קורת גג היא זכות יסוד. דיור ציבורי זה שלנו. זה בשבילנו. אף אחד לא עושה לנו טובה. מנשלים אותנו משפילים אותנו. אנחנו נשים שעובדות כל החיים שלנו. יותר מכל אחד אחר אנחנו לא הפרזיטיות שהדבקתם לנו. אנחנו לא מצורעות ולא מופקרות. וזה לא רק החד הוריות. לאף אחד לא מגיע לחיות ברחוב. לעבוד מהבוקר עד הלילה כמו עבד ולא להגיע לכלום".

הן מתכוונות להישאר מול האחוזה של גלנט עד שימצא פיתרון אמיתי. "אנחנו נשארות פה כי ליונית אין בית לחזור אליו. זה לא צחוק. יש לה ילד בן 11 חודשים", הן אומרות וקוראות לציבור להגיע, להביע הזדהות ולתמוך בהן. "הציבור צריך להתעורר. תקחו אוהל ותבואו, אל תתביישו, יחד נוכל לטלטל את המדינה. הם גרים להם באחוזות ואנחנו גרים ברחובות – זה לא ייתכן. שלא יספרו לנו שאין תקציבים. יש תקציב לנסיעה של נתניהו לאפריקה. 28 מליון. זה טוב שהוא נסע, אבל 28 מליון זה 28 בתים".

בינתיים, באחוזתו הנאה ישן לו שר הבינוי. כשהוא פותח את החלון הוא רואה את הנשים הללו. כשהוא יוצא בבוקר הוא חולף על פניהן. כשהוא חוזר בלילה – אותו דבר. "הוא לא אומר כלום" הן אומרות. ואני תוהה אם זו בושה גדולה, או לב שהפך לאבן.

> דוח משרד החינוך על נשירה והסללה: החלשים נותרים מאחור

דורשות דיור ציבורי. המאהל הצנוע מול אחוזת גלנט

דורשות דיור ציבורי. המאהל הצנוע מול אחוזת גלנט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf