חוק ההסדרה: מעשה בשלוש חמישיות בני אדם

חוק ההסדרה, שנציגים מהימין הפוליטי מנסים להעביר כעת ושנועד, בפשטות, לקבוע שקרקע פלסטינית פרטית נחשבת כקניין פרטי רק כל עוד יהודים לא מעוניינים בה או בונים עליה, מזכירה לי הישג חקיקתי אחר, מההיסטוריה האמריקאית דווקא.

כי לפעמים רעיונותיו של רוב אתני מתקדם, נעלה ודמוקרטי מתנגשים עם מציאות דמוגרפית לא מאוד זורמת. בבואם לנסח חוקים במקרים כאלה, מחוקקים חייבים להפגין יצירתיות. מקרה היסטורי מפורסם כזה קרה בארה"ב בשנות עצמאותה הראשונות, ונודע כ"פשרת שלוש החמישיות”.

בוועידה החוקתית של שנת 1787, שמתכנסת בפילדלפיה בין מאי לספטמבר באותה שנה, נידונים הנושאים השונים אגב ניסוח החוקה האמריקאית. בין השאר עולה סוגיה אחת מעניינת ובעלת השלכות פוליטיות וכלכליות משמעותיות.

מאחז עמונה שחוק ההסדרה מבקש להלבין על חשבון שלוש חמישיות בני האדם שחיים בשטחים (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)

רקע היסטורי קצר: הקונגרס האמריקאי מורכב משני בתים: סנאט ובית נבחרים. את הסנאט קל לאייש: יש בו שני נציגים לכל מדינה, ללא קשר למספר תושביה. בית הנבחרים, לעומת זאת, קצת יותר טריקי, ובמיוחד עבור משתתפי הועידה החוקתית של 1787. כי בבית הנבחרים יהיו 435 נציגים, אבל לכל מדינה יינתן ייצוג לפי מספר התושבים שבה. בבית הנבחרים של זמננו, למשל, לקליפורניה יש 53 נציגים, בעוד למדינות מעוטות אוכלוסיה כמו מונטנה, אלסקה ודלאוור יש נציג אחד בלבד.

אבל יש בעיה במודל הדו-בתי הזה: במדינות הדרום יש עבדים במספרים גדולים מאוד. לעבדים, כמובן, אין זכות הצבעה (גם לנשים לא, עד ה-18 לאוגוסט 1920, היום שבו אושר התיקון ה 19 לחוקה). אבל מדינות הדרום כן רוצות לכלול את העבדים במניין התושבים כדי למקסם את כוחן הפוליטי בבית הנבחרים, אף על פי שמכל בחינה חוקית ונורמטיבית העבדים בדרום הם רכוש: נקנים, נמכרים, מועברים בירושה.

מדינות הצפון מתנגדות לספירת עבדים במניין התושבים: נציגיהן בוועידה יודעים שספירת העבדים כתושבים לצורך נציגות בבית הנבחרים תשאיר אותם עם מעט מאוד השפעה בבית הפוליטי החשוב של אמריקה. מתוך 2.5 מליון התושבים של ארה"ב המתגבשת של סוף המאה ה18, חצי מליון הם עבדים, ורובם הגדול שוהים במדינות הדרום, שבחלקן הם מהווים 40% מהאוכלוסיה הכללית. הבדל קריטי למספר נציגים בבית הנבחרים.

הנציגים יושבים על המדוכה, דנים ודנים ומגיעים בסופו של דבר לפשרה שהופכת לשם דבר היסטורי ולמופת של עיוות חולני של ערכים אנושיים בחסות החוק. כי הפשרה שהם מגיעים אליה, כפי שניתן להבין משמה, היא שעבדים יחשבו 3/5 אדם לצורך ייצוג יחסי בבית הנבחרים. כלומר 100 עבדים = 60 אישה ואיש "אמיתיים”.

הנה הטקסט המקורי לפניכם. סעיף ראשון, חלק שני, פסקה שלישית של החוקה האמריקאית:

Representatives and direct Taxes shall be apportioned among the several States which may be included within this Union, according to their respective Numbers, which shall be determined by adding to the whole Number of free Persons, including those bound to Service for a Term of Years, and excluding Indians not taxed, three fifths of all other Persons.

ובתרגום חופשי שלי:

נציגים (בבית הנבחרים א.מ) ומיסוי ישיר יוטלו ויתמנו מבין המדינות שירכיבו את הברית, לפי מספריהן היחסיים, אשר ייספרו על ידי מניית מספרם הכולל של בני האדם החופשיים, כולל אלה הקשורים בחוזה לשרת מספר שנים קצוב (מעין מעמד של משרתים בקולוניות הבריטיות א.מ), לא כולל אינדיאנים שאין מוטלים עליהם מיסים, ושלוש חמישיות מכל בני האדם האחרים.

הפשרה הזו נשארה בתוקף עד מלחמת האזרחים, שאחריה נחקק התיקון ה 13 לחוקה שאסר על העבדות כליל, וספירת תושבים לצורך ייצוג בבית הנבחרים שונתה כך שתכלול את כל בני האדם בשטח מדינה נתונה.

ראוי לציון: החוקה האמריקאית לא מתייחסת לעבדים שחורים באופן ישיר, אף על פי שברור ומוסכם שעליהם מדובר. המצפון מוצא דרכים משונות לדבר. יהיה מעניין, בהקשר הזה, איך המחוקק הישראלי ידברר הפקעת קרקעות לגיטימית ביהודה שומרון, אבל רק של פלסטינים, מבלי לקרוא להם בשמם. אולי הוא יקרא לזה: הסדרת בעלות על מקרקעין ביהודה ושומרון לבני אדם אחרים.

נמשיך לעקוב.

> נתוני המשטרה: עשרות כתבי אישום נגד ערבים על הסתה, אפס נגד יהודים

הקלף המקורי של חוקת ארצות הברית