newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחקרים חדשים: רוצים ילד הייטק? שחקו איתו בקוביות

משרד החינוך שופך מאות מיליוני שקלים על טכנולוגיית מידע ותקשורת ללא תוצאות. מחקרים חדשים מעידים שהכיוון שגוי: שימוש במחשבים בבתי הספר אינו קשור לשיפור בהישגים. הילדים שלנו לא נולדו דיגיטליים והם צריכים שיקריאו להם סיפור טוב לפני השינה

מאת:

שני מחקרים חדשים שהתפרסמו החודש מעידים כאלף עדים: אין קשר בין שימוש במחשבים וברשת בבית הספר לבין היכולת של תלמידים לענות על שאלות מידע או לבין הישגיהם במקצועות הנלמדים. משרד החינוך כבר הקציב 727 מיליון שקלים לתוכנית התקשוב של בתי הספר ואין תוצאות. בעיקר משום שאין חשיבה סדורה מה ראוי להשיג וכיצד ניתן לעשות זאת.

ההזדמנות שישראל פספסה

בשנת 2002 ערכה הרשות הארצית למדידה והערכה מחקר אודות שימוש במחשבים בבתי הספר. זה אמנם היה מזמן, כשלרשת התחברו עדיין בעזרת חייגן, ובכל זאת משהו חכם מאוד התברר אז. שלושת אלפים תלמידי כיתות ה' שבמדגם נשאלו לגבי היקף השימוש במחשבים וברשת, ונדרשו להשיב על שאלות המחייבות גלישה ברשת, איתור מידע ועיבודו.

מצד אחד, 92 אחוז מהתלמידים דיווחו שהם משתמשים במחשב בבית הספר, וזה יפה. מצד שני, הציון הממוצע שלהם בשאלת המידע היה 54, שזה – נכשל. בהמשך הצליבו החוקרים בין שימושי המחשב לבין ההישגים במבחן. כאן התגלתה הפתעה, הנה בלשון החוקרים:

כמות עמדות המחשב בבית-הספר, כמו גם היקף השימוש במחשב, אינם קשורים להישגי התלמידים. גם לשימוש באינטרנט, בניגוד למה שניתן היה לצפות, לא נמצא קשר להישגי התלמידים – תלמידים שהתנסו בחיפוש מידע באינטרנט, במהלך השיעורים, לא השיגו הישגים גבוהים יותר במשימת הטיפול במידע שהוצגה בפניהם.

הייתם מאמינים? גם במשרד החינוך לא האמינו, וחבל. הקונספציה הייתה (ועודנה) שאמור להיות קשר בין מחשבים ורשת האינטרנט (כיום המונח הכולל הוא: טכנולוגיית מידע ותקשורת ICT) לבין הישגי התלמידים.

אם מישהו היה מערער ומהרהר על כך אז, היינו יכולים להיות היום בפסגת העולם, כפי שאספר בהמשך. במקום זאת הסיקו החוקרים שהבעיה היא במחקר (השימוש המצומצם במחשבים בעת ההיא) ולא בהשערות.

> לימודי המתמטיקה הם כלי למיון ילדים בהתאם למעמד הוריהם

תנו לילדים לשחק בקוביות, או ב"מה במשבצת". כך הם יגיעו למחשבים, שממילא כבר כאן, בשלים יותר. אילוסטרציה (צילום: Lars Plougmann, CC BY-SA 2.0)

תנו לילדים לשחק בקוביות, או ב"מה במשבצת". כך הם יגיעו למחשבים, שממילא כבר כאן, בשלים יותר. אילוסטרציה (צילום: Lars Plougmann, CC BY-SA 2.0)

מאות מליונים לתוכנית התקשוב, ואין תוצאות

תחת אותה קונספציה, הושקה בשנת 2011 "התוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21". על פי ספרי התקציב של משרד החינוך, התוכנית תוקצבה (סעיף 09-21) בחמש השנים האחרונות ב-727 מיליון שקלים. זה המון המון כסף, וזה לא כולל את מיליוני השקלים שביקשו, ועדיין מבקשים, מההורים על מנת לרכוש טאבלטים ומחשבים לילדיהם.

לפני חודש התפרסם מחקר חדש שבו בחנו מה בדיוק עשינו בכסף הגדול הזה. מתברר שממש מעט. התוצאות הן כה עגומות ומביכות, שמוזר שאיש לא נמצא אחראי ונשלח הביתה בבושת פנים. המחקר עקב אחר 195 בתי ספר שהצטרפו לתוכנית בהשוואה לאורך הזמן, מתחילת התוכנית (2011) ושלוש שנים קדימה, ובהשוואה מול בתי ספר שלא הצטרפו למירוץ הדיגיטלי. הנה כמה דוגמאות:

86 אחוז מהמורים שבתוכנית דיווחו שהם משתמשים בטכנולוגיית מידע ותקשורת לפחות כמה פעמים בשבוע. כעבור שלוש שנים זה ירד בקצת ל-84 אחוז. אלא שבאותו המועד 85 אחוז מהמורים שלא משתתפים בתוכנית דיווחו שגם הם משתמשים לפחות כמה פעמים בשבוע. מה שנמצא הוא שהמחשבים והרשת כבר כאן, והתוכנית הלאומית על מאות מיליוני השקלים שלה, לא יוצרת הבדל.

הנה עוד: המורים נשאלו אם הם מחפשים מידע באינטרנט בנוגע לתחום ההוראה שלהם (לוח 12). 96 אחוז מהמורים בתוכנית השיבו בחיוב, ממש בדומה ל-95 אחוז מהמורים שלא בתוכנית. האם הם מתקשרים עם הורי התלמידים באמצעות הרשת? 56 אחז מהמורים שבתוכנית עשו זאת ב-2011 אולם שיעורם ירד ל-39 אחוז לאחר שלוש שנים. באותן השנים צמח שיעור המורים שלא בתוכנית, שמתקשרים עם ההורים ברשת, מ-33 ל-56 אחוז.

יכולות בינוניות למורים וחלשות לתלמידים

בוודאי שהשקת התוכנית לוותה בהשתלמויות למורות ולמורים. אולם כאשר שאלו אותם לגבי יכולתם להשתמש באפליקציות שונות, התברר שההשתלמויות לא ממש הניבו הבדל. 99 אחוז מהמורים בתוכנית, כמו גם 98 אחוז מהמורים שלא בתוכנית, דיווחו שהם יודעים לעבוד עם מעבד תמלילים. 69 אחוז מהמורים (בתוכנית ושלא בתוכנית) יודעים להרכיב טבלה פשוטה באקסל. 62 אחוז מהמורים בתוכנית ו-56 אחוז מאלה שלא בתוכנית יודעים גם להכניס נוסחאות לטבלאות אקסל. תכלס – מיומנויות ביוניות למדי, ללא יתרון של ממש למורי התוכנית הלאומית.

גם אצל התלמידים לא נמצא הבדל בין תלמידי התוכנית לאלה שלא. רק 76 אחוז יודעים להשתמש במעבד תמלילים, רק 40 אחוז יודעים להרכיב טבלה פשוטה באקסל ורק 16 אחוז יודעים להוסיף נוסחאות לטבלה. הנתון לגמרי זהה בין תלמידים שבתי הספר שלהם בתוכנית לאלה שלא. שימו לב בבקשה שיכולות התלמידים נמוכות (!) מאלה של מוריהם. זאת תשובה טובה לכל מי שחושב שהילדים שלנו נולדו דיגיטליים מרחם אימם, והבעיה היא בשמרנות של המורות והמורים.

רגע – כדי שלא יגידו שאני חד צדדי, הנה דבר אחד שלו התוכנית כן תרמה. שאלו את המורים אם הם משתמשים במחשב לצורך רישום נוכחות בכיתה. 94 אחוז ממורי התוכנית אמרו שכן. רק 9 אחוז מהמורים שלא בתוכנית עושים זאת. על זה אומרים – יופי נחמה.

> איך רון חולדאי נלחם על הזכות של תל אביב לקחת כסף מילדים עניים

ראוי שהילדים יסירו את עיניהם מהמסכים, ויתחילו להתבונן זה בזה. הורים במפגש על כניסת הטאבלטים למערכת החינוך בהוד השרון (אפרת כרמלי)

ראוי שהילדים יסירו את עיניהם מהמסכים, ויתחילו להתבונן זה בזה. הורים במפגש על כניסת הטאבלטים למערכת החינוך בהוד השרון (אפרת כרמלי)

קוריאה ושנחאי שברו את הקונספציה

המחקר הישראלי לא בחן את הישגי התלמידים, אבל למזלנו פורסם החודש מחקר חדש מטעם OECD בדיוק בנושא הזה. מדובר במידע חוצה שפות ותרבויות שנאסף בשנת 2012 אודות מיליוני תלמידי כיתות ט', ב-64 מדינות.

ודאי תשמחו לשמוע שבשנת 2012 ל-95.8 אחוז מהתלמידים הייתה גישה למחשב ולרשת, והם גלשו מדי יום (בממוצע) 25 דקות במסגרת הלימודים בבית הספר. מי מבין המדינות משתרכות מאחור? רק 38 אחוז מתלמידי שנחאי שבסין דיווחו שהם משתמשים במחשבים וברשת והם עושים זאת בממוצע 10 דקות במהלך הלימודים. במקום השני מהסוף תלמידי קוריאה הדרומית, שרק 42 אחוז מהם השתמשו ברשת, 9 דקות בממוצע במהלך הלימודים.

למה אני מספר לכם על תלמידי המזרח הרחוק? כי כאשר בדקו מה היו ציוני התלמידים במבחנים הבינלאומיים בשפה ובמתמטיקה, התברר שבמקום הראשון היו… תלמידי שנחאי שבסין. תלמידי קוריאה היו קצת מאחוריהם, במקום החמישי.

החוקרים לא הסתפקו בזה, ובדקו את יכולתם של התלמידים להשתמש בטכנולוגיית המידע. הם נשאלו שאלות שמחייבות גלישה בין מספר אתרי אינטרנט, איתור מידע רלוונטי, מיון המידע ועיבודו, וכמובן הסקת מסקנות. ומי הכי טובים במבחן המידע? תלמידי קוריאה ושנחאי שוב הופיעו בחמשת המקומות הראשונים בעולם. ממצא זה חזר על עצמו גם במדד איכות הגלישה ברשת. כאן בחנו לכמה אתרים נכנס התלמיד במהלך המבחן, בהפרדה בין אתרים רלוונטיים לשאלה לבין אתרים שאין בהם מידע רלוונטי לשאלה.

די בזה כדי שנדלג לעמוד 146 בדוח המחקר – מסקנות: שימוש בטכנולוגיית מידע בבתי הספר אינו קשור לשיפור בהישגים בקריאה, מתמטיקה ומדעים. לא נמצא גם קשר ליכולת של התלמידים לאתר מידע ברשת, וגם לא לצמצום פערים בין תלמידים על רקע סוציו אקונומי. החוקרים טוענים שאם יש קשר בין שימוש במחשבים בבית ספר לבין הישגים, הרי הוא כזה: ששימוש מוגבל בבית הספר עדיף מאשר אי שימוש בכלל, אולם מחשוב ברמה גבוהה, קשור באופן משמעותי להישגים נמוכים. הייתם מאמינים?

הגיעה העת למחשבה חדשה

נו, אז המחקר גילה שאין קשר בין שימוש במחשבים וברשת בבית הספר לבין הישגי התלמידים. אופס – הרי זה מה שגילינו בישראל כבר ב-2002! כמה חבל שלא השכלנו למנף זאת. כי הנה השורה התחתונה של המחקר הבינלאומי: "נדרשת מחשבה חדשה בכל הקשור למימוש הפוטנציאל של טכנולוגיית המידע בבתי הספר". הללויה.

כדי לתת כיוון למחשבה החדשה, אזכיר שבמחקר נמצא קשר חזק בין יכולת הקריאה של התלמידים לבין איכות הגלישה. במילים אחרות, תלמידים שמבינים את הנקרא, גולשים בצורה ממוקדת ויעילה יותר ברשת. הם יודעים מה הם מחפשים, ויודעים לזהות במהירות אתרים רלוונטיים לעומת אתרים שאינם רלוונטיים. במילים אחרות – הרבה ממה שאנחנו רוצים עבור ילדינו לעתיד, מתחיל ביכולת לקרוא ולהבין את "דירה להשכיר" או כל ספר ילדים אחר.

כפי שכתבתי בפוסט קודם, היכולת לאתר, למיין ולעבד מידע, היא יכולת שכלית שמתפתחת לאיטה. עדיף להתחיל עם מעט מידע מאשר להציף את הילדים בכמות, ועדיף להתחיל עם מידע מוחשי, כמו חפצים, ולהתקדם משם למידע טקסטואלי ומופשט.

ובעברית פשוטה: אם מבקשים מכם לקנות טאבלט לבית הספר, תשאלו אם במשרד החינוך חשבו מחשבה חדשה, כפי שהמחקרים מעידים שצריך. בינתיים, תנו לילדים לשחק בקוביות, או ב"מה במשבצת". כך הם יגיעו למחשבים, שממילא כבר כאן, בשלים יותר.

> בתי הספר הכנסייתיים אכן מופלים לרעה, אבל לא בגלל שהם ערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf