newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כן נבחרות: הנשים החרדיות שמשיבות מלחמה

הכנסת הבאה צפויה לכלול מספר שיא של נשים. אבל אפילו המספר הזה, 31 מתוך 120, לא באמת מרשים. "או שנעשה משהו עכשיו ונילחם על הייצוג שלנו, או שנושתק למשך הדורות הבאים", אומרת המייסדת של מפלגת הנשים החרדית

מאת:

כותבת אורחת: אנג'לה גרובר

במידה והסקרים האחרונים נכונים, הכנסת הבאה עומדת בפני שיא היסטורי: ייתכן כי ייצוג הנשים בה יהיה הגבוה ביותר בתולדות הכנסת. אבל כאשר בוחנים את המספרים האמיתיים, השיא נראה קצת פחות מרשים. נשים מהוות קצת יותר מחצי מהאוכלוסיה, אבל ככל הנראה ישיגו רק 31 מתוך 120 המושבים בכנסת – 26 אחוזים. מספיק כדי לעבור את הכנסת הנוכחית, שכללה 27 חברות כנסת, כלומר 23 אחוזים מכלל המושבים, אבל בהשוואה לפרלמנטים במדינות אחרות המספרים האלה לא מרשימים במיוחד.

או שנאבק עכשיו על ייצוג, או שנושתק לדורות

מדוע הייצוג נמוך כל כך? הסיבה הראשונה מובנת מאליה: ככלל, שלושת המפלגות הדתיות לא מאפשרות לנשים להתמודד ברשימות שלהן: מפלגות אורתודוקסיות כמו ש״ס ו"יהדות התורה" מעולם לא הציגו אשה כמועמדת ברשימותיהן. גם רע"ם, מפלגה איסלאמית דתית שעכשיו היא חלק מ"הרשימה המשותפת", לא שלחה עד כה נשים לכנסת. למרות ששלושת המפלגות הללו החזיקו ביחד רק ב-22 מושבים בכנסת האחרונה, המדיניות שלהן לא תורמת לייצוג הנשי הכללי.

אבל ישנן גם מי שמנסות לשנות את המציאות הזו. לקראת הבחירות ייסדה חרדית בשם רות קוליאן את המפלגה הראשונה המיועדת לנשים חרדיות. ״ובזכותן״ אמורה לייצג את כל הנשים הנאבקות בממסד הדתי בישראל, כך היא מסבירה בראיון למגזין 972+. "כיום, לנו הנשים החרדיות אין אף נציגה בכנסת. אני הגעתי לנקודה שבה אמרתי לעצמי שאו שנעשה משהו לגבי זה עכשיו וניאבק כדי להשיג ייצוג הולם, או שאנחנו נושתק למשך דורות", אומרת קוליאן.

"המפלגות החרדיות לגברים-בלבד לא לוקחות בחשבון נושאים שחשובים לנשים", מוסיפה קוליאן. "כשהכנסת ניהלה דיון בנושא סרטן השד, לא הופיע אפילו חבר כנסת אחד מהמפלגות החרדיות", היא מספרת, ומוסיפה שגברים חרדים מחשיבים את הנושא כמגונה ומסרבים לדבר עליו – למרות ששיעור התמותה מסרטן השד בקרב נשים חרדיות גבוה מאשר אצל שאר הנשים במדינה.

> עולה בסקרים: הפרויקט שקורא תיגר על כל סקרי הבחירות

נשים חרדיות (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

נשים חרדיות (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

ביצירת מפלגה משלה, קוליאן מתקדמת צעד נוסף קדימה מעבר לנשים חרדיות אחרות, שייסדו לאחרונה את קבוצת המחאה ״לא נבחרות, לא בוחרות", שפעילותן הבילה לתגובה חריפה של הממסד החרדי הנשלט בידי הגברים. הרב מרדכי בלוי, חבר ותיק במפלגת יהדות התורה, איים לנדות נשים חרדיות שלא יתמכו במנהיגות הפוליטית (לגברים-בלבד) הנוכחית. בהצהרה שפרסם, הוא אף איים כי ילדיהנשים הללו יגורשו ממוסדות החינוך.

ועדיין, קוליאן נחושה בדעתה להילחם למען ייצוג פוליטי. "הגברים האלו מאמינים שאין לנו שום זכויות ומאיימים עלינו כאילו אנחנו ילדות קטנות. אבל לנשים יש כל כך הרבה כישורים והן תורמות רבות לחברה, זה פשוט לא הוגן ולא נכון להדיר אותנו", היא אומרת.

אבל הבעיה של ייצוג לא שיוויוני של נשים לא טמונה רק בתופעה השולית של המפלגות הדתיות. היא משפיעה כמעט על כל המפלגות, כפי שאפשר לראות ברכב הכנסת האחרונה. ארבעת המושבים של חד"ש ושני המושבים של "קדימה" נתפסו על ידי גברים. מרצ הציגה 50 אחוזי נוכחות נשית ברשימה (שלושה מתוך שישה מושבים), ואחריה מגיעות יש עתיד (שמונה מתוך 19 מושבים), בל"ד (אחת מתוך שלושה מושבים), העבודה (ארבעה מתוך 15 מושבים), הבית היהודי (שלושה מתוך 12 מושבים), הליכוד-ביתנו (שבעה מתוך 31 מושבים), והתנועה (אחד מתוך שישה מושבים).

"הכנסת היא מעוז גברי"

בסך הכל, ישנן חמש מפלגות המחזיקות ב-28 מושבים שלא שלחו אף אישה לכנסת האחרונה. תאורטית, אם הפרלמנט היה מורכב רק מהמפלגות שכללו נשים ברשימתן, הייצוג הנשי היה עולה מ-23 ל-29 אחוזים, כך שלא ממש מדובר בעליה משמעותית.

"אנחנו חושבים על הנושא של שליטה גברית כזאת כאילו שהיא שייכת לעבר, משהו שקרה לפני 200 שנה. אבל היא קיימת גם כיום – והכנסת היא בדיוק מעוז גברי שכזה", אומרת ח"כ תמר זנדברג (מרצ).

> הבחירות של הפועלים: גל שביתות, סכסוכים והסכמים פורצי דרך

חברות הכנסת תמר זנדברג (מרצ) וסתיו שפיר (המחנה הציוני) לצד ענת הופמן ממיסדות "נשות הכותל", ברחבת הכותל המערבי. 12 במרץ 2013. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

חברות הכנסת תמר זנדברג (מרצ) וסתיו שפיר (המחנה הציוני) לצד ענת הופמן ממיסדות "נשות הכותל", ברחבת הכותל המערבי. 12 במרץ 2013. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

בכדי להבטיח ייצוג נשי שוויוני המפלגה של זנדברג קבעה מכסה לייצוג מגדרי ברשימה שלה לכנסת. זנדברג תומכת בשריון. אחרת, היא מסבירה, דברים לא ישתנו. "מדובר כאן בנושא של כוח, וגברים לא מוותרים על כוח מרצונם החופשי. המשמעות של כל אישה נוספת שנבחרת היא גבר אחד פחות". זנדברג השיגה את מקומה ברשימה מבלי להזדקק לשריון לנשים, ועדיין, היא אומרת, המכסה היא הכרחית: ״אני לא הייתי זקוקה לשריון בפעם הזאת, אבל בפעם שעברה זה עזר לי להיבחר".

"אם היו יותר נשים בכנסת, תהליך קבלת ההחלטות היה שונה בתכלית. יש סדרה של שיקולים שגברים בכלל לא לוקחים בחשבון", זנדברג מסבירה. "כאשר הממשלה מבטלת את הלימודים בבתי הספר עקב פעילות צבאית מבצעית, לדוגמה, רוב הגברים בכלל לא יחשבו לוודא שאחד ההורים יכול לקחת יום חופש כדי לשמור על הילדים".

כדי להבהיר את הנקודה, זנדברג נזכרת בתקרית שהתרחשה בכנסת כאשר אחד השרים לעג להצעת חוק העוסקת בהפיכת שלטים וטפסים ממשלתיים לניטרליים מבחינה מגדרית, ועשה ממנה צחוק בדברו עברית רצוצה. "רוב הגברים פשוט לא מסוגלים להבין איך זה מרגיש להיות חלק ממיעוט", היא מדגישה.

לנשים יכולה להיות השפעה חיובית לא רק בנושאי נישה לנשים, מאמינה זנדברג: "תהליך השלום, המנוהל בעיקר על ידי גברים, הגיע למבוי סתום. מגוון, ולא רק מבחינה מגדרית, מאוד חשוב כיום בכדי ליצור תבניות חשיבה שונות ולהעלות רעיונות מחוץ לקופסה שיכולים לשנות את הפרדיגמה".

ח"כ חנין זועבי (בל"ד), לעומת זאת, חולקת על דבריה. היא טוענת שיותר נשים בכנסת לא בהכרח יובילו לשינוי. "השאלה המרכזית היא איזה סט של ערכים אתה מחזיק בתור בן אנוש. אישה לא תדכא אותי בצורה שונה מגבר", אומרת זועבי.

בשונה מהמפלגות הנוספות ברשימה המשותפת, בל״ד קבעה מכסה של 33 אחוז נשים ברשימה. אבל זועבי מסכימה שהקהילה שלה עדיין צריכה לעשות עבודה בנושא. "זהו תהליך הדרגתי ואני מאמינה שדורות צעירים יותר לא יקבלו כמובן מאליו את המחסור בנשים ברשימות שלנו".

חנין זועבי מנסה להכנס לכיוון אל אקצא דרך שער האריות (אקטיבסטילס)

חנין זועבי מנסה להכנס לכיוון אל אקצא דרך שער האריות (אקטיבסטילס)

דעות קדומות של כלי התקשורת?

יש סטריאוטיפים מסוימים שרווחים בכלי התקשורת, אומרת להב הרקוב, כתבת הכנסת של "הג׳רוזלם פוסט". הרקוב לא מאמינה שחברות הכנסת מסוקרות בצורה סקסיסטית על ידי התקשורת, והיא גם לא מרגישה שהיא זוכה ליחס שונה מהקולגות הגברים שלה המסקרים את הכנסת. ולמרות זאת, נשים מועמדות או חברות כנסת לרוב ירואיינו בביתן ויישאלו איך הן מצליחות לג׳אנגל בין הילדים והקריירה, מוסיפה הרקוב. "גברים פשוט לא נשאלים שאלות שכאלו".

חלק מהנשים המועמדות אפילו מנסות להפוך את הדימוי הסקסיסטי הזה ליתרון עבורן, מוסיפה הרקוב. מצד שני, היא אומרת, יש חברות כנסת כמו אורלי לוי מישראל ביתנו, שהצליחה להסיט את תשומת הלב הציבורית סביבה מהדימוי שנוצר בעקבות הקריירה הקודמת שלה כדוגמנית לעבר הנושאים שהיא מחויבת להם כפרלמנטרית. הרקוב מאמינה שנשים עדיין מסתייגות יותר מגברים מהכניסה לחיים פוליטיים בישראל מכיוון שאפילו כיום ישנו הסיכון להיות מסווגת בצורה מסוימת ולהיתקע במצב של מלכוד 22. "אם את קשוחה, הם אומרים שאת קשוחה מדי, ואם את רכה, הם אומרים שאת לא מנהיגה".

> "האיזון הקדוש": איך אפשר להשוות בין חנין זועבי לברוך מרזל?

אנג'לה גרובר, בת 26, היא עיתונאית גרמניה, בלוגרית, מתמחה במגזין 972+, וזוכת מלגת קרן קואנדט הגרמנית. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי מיכל מוגרבי. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf