newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לאילו מפלגות אכפת מזה שהילדים שלנו צפופים כמו סרדינים בכיתה?

מערכת החינוך אינה תופסת מקום מרכזי בבחירות, אבל נראה כי יש נושאים שכן מעסיקים הורים רבים: תשלומי הורים והצפיפות בגנים ובכיתות. אילו פתרונות מציגות המפלגות במצעים שלהן, והאם ימצא הבוחר שיעדיף את מרצ על פני הליכוד רק בזכות הבטחתם למימוש חוק חובה חינם?

מאת:

בבחירות הקרובות בישראל ישתתפו 5.88 מיליון אזרחיות ואזרחים בעלי זכות בחירה. מתוכם 1.98 מיליון, שליש לערך מהבוחרים, הם הורים לילדים עד גיל 17, כלומר – כאלה שנמצאים במגע יומיומי עם מערכת החינוך. וזה בלי לספור קבוצות עניין נוספות כגון הסבים והסבתות, עובדי מערכת החינוך, אנשי אקדמיה וסטודנטים.

לכאורה, היינו מצפים שהחינוך יהיה במקום בולט על סדר היום של הבחירות. והוא לא. אני לא יודע למה, אבל מנסה להבין. אם ניתן לשפוט לפי הנושאים שמקבלים תהודה ברשתות החברתיות ובתקשורת, הרי שניים מקלקולי החינוך, בכל זאת מרגיזים אנשים: תשלומי הורים לגנים ולבתי הספר והצפיפות בגנים ובכיתות.

מה אומרים המצעים

ניקח את הכסף כמקרה בוחן כדי לבדוק מה מציעות המפלגות השונות:

במצע החינוך של מרצ נכתב בעניין זה: "כל ילד בישראל יהיה זכאי לחינוך חינם מגיל שלושה חודשים ועד לסיום בית ספר תיכון. תופסק גביית תשלומי הורים במערכת החינוך הציבורית".

גם במפלגת "כולנו" מבטיחים ומסבירים: "באופן רשמי, במדינת ישראל קיים חוק חינוך חובה, אשר המדינה מחויבת לממנו חינם עבור ההורים, בפועל, המצב שונה לחלוטין. במשפחה הישראלית הממוצעת ההוצאה הכספית על חינוך היא עדיין סעיף משמעותי בהוצאותיה השוטפות. מפלגת כולנו תפעל למען חינוך חינם ואיכותי במסגרות בתי הספר השונות".

ל"רשימה המשותפת" יש מעין מצע אבל אין בו התייחסות לעלות החינוך. לעומת זאת במצע חד"ש, (המפלגה המובילה את הרשימה) יש הבטחה ברורה: "הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות ממעונות היום ועד לאוניברסיטה".

במחנה הציוני יותר זהירים. הם לא יבטלו את תשלומי הורים, רק יצמצמו אותם: "הפחתת תשלומי ההורים בבתי הספר. חיסכון של עד 1,000 ש"ח בחודש מסבסוד צהרונים לגילאי 3-9 ובניית התשתית להרחבת מעונות לילדים בגילאי 0-3, לפי המלצות ועדת טרכטנברג."

במצע של ישראל ביתנו הדברים אינם מפורשים, אבל לפחות הנושא נמצא על סדר יומם. הם בעיקר מתארים בהרחבה עד כמה המצב הנוכחי קשה: "כיום, עלות 'מסגרת' לשעות הצהרים לגילאי 3 חודשים עד 3 שנים היא כמאה אלף שקלים, ולא, הפעוטות אינם מקבלים תואר אקדמי בתום 3 השנים… ועדת טרכטנברג, דנה בדרישה הצודקת שעלתה במחאה החברתית ותבעה להאריך את השהות במעונות ובגנים עד לשעות אחר הצהרים. אולם ההחלטה שהתקבלה בוועדה היתה חלקית ולא מספקת וקבעה שצהרונים יסובסדו רק לילדים מגילאי חמש, שהצהרון יפעל עד לשעה 16.00 בלבד ושהתכנית תיושם רק ביישובים הנמצאים בדירוג סוציו-אקונומי 1 ו-2, יישובים שהם בעיקר יישובים חרדיים וערביים ושבהם שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך. לכן ההחלטה החטיאה את המטרה של סיוע למשפחות שעובדות ותורמות למדינה."

במצע יש עתיד מופיע פרק תחת הכותרת: "הקלת נטל תשלומי ההורים". מתחת לכותרת לא כתוב דבר על חוק חינוך חינם. כתוב שם על הישגי פירון בבית הספר של החופש הגדול ועל פרויקט השאלת ספרי לימוד. הם כמובן לא כותבים שפירון, כשר החינוך, העלה בכ-60 אחוזים את תשלומי ההורים בסעיף תל"ן (תשלום עבור שעות לימוד שמועברות על ידי מורי קבלן).

במצע של הבית היהודי, יחד ויהדות התורה אין התייחסות לעלות החינוך. לליכוד אין מצע. לא בחינוך ולא בשום תחום אחר. גם את המצע של ש"ס לא מצאתי ברשת.

> 18 פעוטות עם מחנכת אחת זה מחסן ילדים, לא גן

צפוף בבית הספר. (אילוסטרציה: Yoav Lerman CC BY-NC-SA 2.0)

צפוף בבית הספר. (אילוסטרציה: Yoav Lerman CC BY-NC-SA 2.0)

לפני שנמהר להסיק מסקנות, הנה בקצרה התייחסות המפלגות לסוגיית הצפיפות בגנים ובכיתות. רק במצעי חמש מפלגות הנושא מוזכר, ולמעט חד"ש אף מפלגה לא מתחייבת ליעד ברור. המפלגות מסתפקות בשימוש בפעלים עמומים כגון "הקטנה" ו"צמצום":

חד"ש: "צמצום המספר המירבי של התלמידים בכיתה ל-25".
כולנו: "נקבע קריטריונים ברורים להגדלת כח אדם בגן".
יש עתיד: "התכנית להקטנת הצפיפות בכיתות יוצרת פתרון חדשני […] במסגרת התכנית ישולבו פרחי הוראה בכיתות, כחלק מתהליך הכשרתם. […] נוסיף איש צוות קבוע בכל גן […] בשילוב פרחי הוראה בגני הילדים, כחלק מהליך הכשרתם"
המחנה הציוני מתחייב ל: "הוספת סייעת נוספת לגני 4-3. […] וצמצום כמות הילדים בכיתות"
ומרצ מתחייבת ל:"הקטנת מספר התלמידים בכיתה".
במפלגות הימין והדתיים אין התייחסות לנושא. לליכוד, כזכור, אין מצע.

קודם הכיבוש ואחר כך החינוך

לאור נתונים אלה אני תוהה – האם יש בוחר או בוחרת שיצביעו בהתאם למידע הזה? כאלה שיעדיפו את מרצ על הבית היהודי, בזכות הבטחתם למימוש חוק חינוך חינם?

משום מה ברור לי שהתשובה תהייה בנוסח: אבל אני נגד (או בעד) החזרת השטחים. כלומר, הבוחרים קודם כל מתחלקים לגושים על פי עמדתם בנושא הכיבוש והסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצד אחד זה דווקא בסדר, שנושא כה מהותי זוכה להתייחסות הבוחרים. מצד שני, זה המצב כבר 67 שנים ושום דבר לא זז.

אולי לכל הפחות יסכימו הבוחרים להתייחס לעמדות של המפלגות בנושאי חינוך בהשוואה בין המפלגות בתוך הגושים: למרצ (שמבטיחה ביטול תשלומי הורים) לעומת המחנה הציוני (שמבטיח רק את הפחתתם)?לכולנו (שמבטיחה ביטול תשלומי הורים) לעומת יש עתיד (שמבטיחים רק הקלה בנטל)? ולישראל ביתנו (שלפחות מודים שהמצב קשה) לעומת הליכוד והדתיים (שלא אכפת להם מהנושא)?

קשה שלא לשים לב להבדלים בין מפלגות השמאל והמרכז לבין מפלגות הימין והדתיים. נושאי חינוך, בהיבטים החברתיים שהם יומיומיים עבור לפחות שליש מהבוחרים, מופיעים במצעי המפלגות שמשמאל יותר מאשר במפלגות מימין. כל אחת ואחד, יחליטו כיצד הם מפרשים זאת.

את הפרשנות שלי אני מציע מתוך מצע הליכוד. זאת המפלגה שאין לה מצע. גם בבחירות הקודמות לא היה. הם עושים זאת ישר מהמקפצה, בלי להתבייש: יהיה בסדר, הם אומרים, תצביעו לנו, אנחנו כבר נדע מה לעשות עם זה.

> אני התלמידה היחידה בבית הספר שלי שמצביעה לרשימה המשותפת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf