newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מילא שיוסי יונה מפחיד את הבית היהודי, אבל גם את המחנה הציוני?!

הבית היהודי השווה בסרטון ירוד במיוחד את יוסי יונה לחמאס. במקום שהמחנה הציוני יתגייס לעמוד מאחורי יונה, הוא העלים אותו מסרטון הבחירות הבא שלו, ואיתו את המזרחים כולם

מאת:

לפני ארבעה ימים פרסמה מפלגת הבית היהודי את אחד הסרטונים הנמוכים שראינו במערכת הבחירות הנוכחית:

הסרטון, המדמה סרטון של חמאס, משלב ציטוטים כביכול של מועמד המחנה הציוני, פרופ' יוסי יונה, בין קרעי צילומים של הפגנות סוערות, זירות פיגועים, וגם – איך לא – תמונות מהשואה, כדי להשוות בין יונה ובין החמאס. כדי לחדד את ההשוואה, הציטוטים שהושמו בפיו של יונה מובאים בכתוביות הרצות בתחתית הסרטון ב"עברית-ערבית" עילגת, שבה "יהודי", למשל, הופך ל"יאהודי". יאהודי יותר מפחיד מסתם יהודי, אין ספק.

על קו התעמולה הנמוך של הבית היהודי, מתחרות הציוניאדה שבה פצחו ועד לסרטון החמאס, מיותר להכביר מילים. אלה הם בדיוק פני המפלגה הרעה והמסוכנת הזו. ובכל זאת יש משהו מטופש במיוחד בסרטון הזה, שהרי יוסי יונה הוא אחד מהדוברים הרהוטים מקרב המתמודדים, והלעגתו דוקא דרך עברית קלוקלת היא לא פחות מפאתטית. אבל מטופש לא פחות הניסיון להלך על הצופים אימים באמצעות יחוס מבטא ערבי ליונה: הלעג ל"יאהודי" הוא לעג לכל אלה מאיתנו שהוריהם והורי-הוריהם היו יאהודים גאים במדינות המוצא שלהם ומעולם לא חשו שעליהם להתבייש בכך. ה"יאהודי" של בנט מספיק טוב, מסתבר, כדי להיות חוטב עצים ושואב המים באמצעות הסללה לבתי הספר המקצועיים, אבל מאיים מאוד ודמוי-טרוריסט כשהוא פרופסור רהוט ומשכיל המתמודד על מקום בכנסת.

אבל מה שעצוב עוד יותר מהסרטון הנאלח הזה הוא העובדה שהוא ככל הנראה מצליח: שלושה ימים אחרי פרסומו, מפרסם "המחנה הציוני" סרטון בחירות משלו תחת הכותרת "זה אנחנו או הוא".

> למאבק המזרחי אין מה לחפש במפלגות ציוניות

מי זה ה"הוא" במשוואה הזו אנחנו מבינים לבד, אבל למי הם מתכוונים כשהם אומרים "אנחנו"? רשימת המשתתפים בסרטון הזה היא סתיו שפיר, עמנואל טרכטנברג, קסניה סבטלובה, עמוס ידלין, מיקי רוזנטל, ציפי לבני ובוז'י הרצוג. ה"אנחנו" של "המחנה הציוני", מסתבר, לא כולל אף לא מזרחי/ה אחד.

יתכן מאוד שמדובר רק בסרטון אחד מתוך שורה של סרטונים שעוד יתקיפו אותנו בשבועות הקרובים ויתכן מאוד שעוד נזכה לראות את יונה באחדים מהם. אבל שלושה ימים בלבד אחרי ההשתלחות הבוטה של הבית היהודי באחד מהמועמדים שלהם, כשהם משווים אותו לתנועה שרק לפני חודשים ספורים ירתה טילים על אוכלוסיה אזרחית במדינה, היה מתבקש שהמחנה של יונה יעמוד מאחוריו בכל הכוח ויהפוך אותו לראשון הדוברים. תחת זאת העדיפו במחנה הציוני, שעצם שמם הוא כבר כניעה אפולוגטית לכללי המשחק המסוכנים שהכתיבו פה שובל וחבריו, להעלים את יונה כליל, ואיתו את כל המזרחים במפלגה. "אנחנו" לבן לתפארת. בסיום הצפייה בסרטון הזה, קשה שלא לחשוב על סרטון השקופים המדויק של ש"ס.

יש רק מפלגה אחת בישראל כיום שבסרטון בחירות שלה היו יכולים להופיע מועמדים מזרחיים בלבד. למפלגה הזו קוראים ש"ס והיא מפלגה מזרחית-סקטוריאלית בהגדרה. זה בסדר גמור שתהיה גם מפלגה סקטוריאלית-אשכנזית, והרי כל המפלגות הציוניות הן כאלה בדרך זו או אחרת, אבל אז כדאי שיימנעו מעזות המצח לקרוא לעצמם "אנחנו", או שלכל הפחות יבהירו בגילוי נאות על איזה "אנחנו" מדובר. אם אתם קוראים לנו לדגל כדי להוריד את ה"אנחנו" הלבן של ביבי-בנט מהשלטון רק כדי שה"אנחנו" הלבן שלכם יזכה בו, אני, היאהודיה מהסרטון של בנט, מאחלת מהיציע הצלחה דומה לשני הצדדים.

> כמזרחי אין לי למי להצביע בבחירות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf