מאות הפגינו ביפו נגד רצח נשים: "כל הקהילה אשמה"

המפגינים חסמו את הכביש לחצי שעה במחאה על שני מקרים של רצח נשים בעיר בשבוע האחרון בלבד. המחאה הופנתה פנימה, כלפי התגברות האלימות בתוך החברה הערבית, לצד ביקורת קשה על המשטרה ומערכות הרווחה

מאת:

הכתבה הוכנה בשיתוף עם הגר שיזף

כ-350 מפגינות ומפגינים צעדו היום (שישי) בצהריים ברחוב יפת ביפו במחאה על רצח נשים בחברה הערבית, לאחר שהשבוע נרצחו שתי נשים תושבות העיר – שוא הואידה והודא אבו סרארי – שתיהן ככל הנראה על ידי קרובי משפחה. סך הכל מתחילת השנה נרצחו בארץ 15 נשים על ידי קרובי משפחה, מהן שמונה ערביות, ושלוש רק מיפו.

בין המפגינים היו חברי הכנסת עאידה תומא-סוליאמן, חנין זועבי ואחמד טיבי מהרשימה המשותפת, סגנית ראש עיריית תל אביב, מיטל להבי, חבר מועצת העיר אמיר בדראן, וזוכת פרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר ב-2016, רובא בילאל עספור, ששכנתה היא הקורבן האחרון בשרשרת הרציחות. ההפגנה הועברה בשידור חי בעמוד הפייסבוק של שיחה מקומית וניתן לראות אותה גם פה.

> הודא אוהבת האדם, לא עזר לה איש

הצעדה יצאה מצומת חאג' כחיל, ולמרות שהייתה אמורה להתנהל על המדרכה גלשה לכביש וחסמה את הרחוב כולו למשך כחצי שעה, עד שהסתיימה בעצרת עם נאומים בגן השניים. המפגינות קראו סיסמאות נגד האלימות הפנימית בחברה, במיוחד כלפי נשים, וגם בביקורת על המשטרה, שלא מפענחת פשעים ביפו בפרט ובחברה הערבית בכלל, ובכך מאפשרת את התגברות האלימות. כך לדוגמא סיפרה לשיחה מקומית אלין, בת דודתה של הודא אבו סרארי, שקרובת משפחתה התלוננה במשטרה על איומים, והיה לה תיק ברווחה, אך איש לא הציל אותה.

"חייבים להגיד שגם המשפחה שלה, וגם אנחנו, כל הקהילה, אשמים", אמרה עביר סטל, מפגינה תושבת יפו. "כמו עדר אנחנו נגררים. לפעמים הכתובת על הקיר ואנחנו מעלימים עין עד שחס וחלילה זה מגיע אלינו. אשמים גם המשטרה והממסד שלא עושים מספיק כדי לעצור את מעגל הדמים, לא רק של נשים אלא בכלל ביפו". "יש הדרדרות מתמדת באלימות, ואחת הסיבות העיקריות לזה היא כשלון המדינה לטפל באלימות", הוסיפה הנא עמורי, ממארגנות ההפגנה. "אם זה נשק לא חוקי שלא נאסף ואם זה שלא מביאים את הפושעים לדין. כל מה שאנחנו עובדים פנימה, בתוך החברה שלנו, על מיגור האלימות, לא יכול להשפיע אם אין לנו שיתוף פעולה של רשויות החוק".

> לאחד את השמאל, עכשיו

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

"מי שלא נמצאים פה"

מעל במת העצרת נאם ח"כ טיבי וקרא לעבר הקהל ש"גבר שרוצח הוא גבר ללא כבוד, הוא לא גבר". להבי, סגנית ראש העירייה שלאחרונה קיבלה גם את ראשות ועדת יפו בעירייה, אמרה שיש צורך להעביר יותר תקציבים ליפו, לחזק את הרווחה ואת עמותות הנשים הקהילתיות, וגם להשקיע בחינוך מגדרי, שוויוני והומניסטי.

מצמרר מכולם היה נאומה של בילאל עספור. "זאת הפעם הראשונה שאני עומדת על הבמה ולא מתרגשת – התחושה החזקה ביותר כרגע היא תחושת גועל שאני בכלל צריכה לדבר על הנושא הזה", אמרה בקול רועד, ותוך שהיא מתרגמת את עצמה מעברית לערבית. "אני יודעת טוב מאוד שלא לאנשים שנמצאים פה אני צריכה לדבר אלא למי שיושבים בבתים ומטאטאים את הכל מתחת לשטיח. כל אחת מאלה שהלכו אמרה שזה לא יגיע אלי. אבל לא: אני ואת ואת ואת, לכל אחת מאיתנו זה יכול להגיע. אלימות זה לא רק סכין בלב. זה מילה גסה, זה כשמגבילים אותי, כשלוקחים את החירות שלי, כשמישהו מחליט שיש לו את הזכות להחליט בשבילי. הגוף שלי הוא שלי".

לפני קצת פחות מחודש, בעקבות רצח של אם מול ילדיה בלוד, התקיים בעיר מאבק בן שבוע, ששיאו היה בהפגנה גדולה שם, שנראה ששימשה גם כמקור השראה להפגנה ביפו. באותה הפגנה סיפרה ח"כ תומא-סולימאן שבכוונתה לכנס דיון חירום של ועדת הכנסת למעמד האישה, שהיא עומדת בראשותה. מאז התכנסה הוועדה, והיום עדכנה תומא-סולימאן כי "מה שזעזע אותי זה שהרווחה בלוד מחזיקה ברשימה של 80 נשים מלוד, 60 מתוכן ערביות, שנמצאות בסכנת רצח יום-יומית. לא מצוקה, או סובלות מאלימות, אלא כאלה שהחיים שלהן בסכנה. יש להם שני תקנים להתמודד עם זה. זה אומר שאנחנו לא בסדר העדיפויות". כמו יתר הדוברים, גם תומא-סולימאן קראה להגברת פעילות המשטרה והרווחה, לצד העלאת מודעות בתוך החברה הערבית והתנגדות לאלימות הפנימית בחברה.

> הטרור הגברי הוא כלי שליטה שחייבים לפרק

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

הפגנה נגד רצח נשים, יפו, 28.10.16 (חיים שוורצנברג)

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf