newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה ישראלים יודעים על הנכבה?

הנכבה היא חגיגה דתית ערבית או אולי אבן גדולה - אלו היו חלק מהתשובות שקיבלו יוצרי סרטון ששאלו תל-אביבים מהי הנכבה. כיצד יכול מושג להכיל כל כך הרבה כאב לקבוצה אחת ובו זמנית להיות חסר משמעות עבור קבוצה אחרת, שבחלקה אחראית ליצירת הסבל?

מאת:

 כותבת אורחת: יארא דואני

צוות "דה-קולונייזר" יצא לבדוק מה ישראלים וישראליות יודעים על הנכבה, ומה העמדות בציבור לגבי זכות השיבה, ותיעד זאת בסרטון הווידאו "אז רגע, הנכבה זה…?". היה מאוד מעניין לשמוע את התשובות של הישראלים. מעניין ויחד עם זאת מטריד.

החלק המעניין הוא עצם הרעיון להסתובב ברחבי תל אביב ולראיין אקראית אנשים בנושא הנכבה וזכות השיבה. זהו גם צעד אמיץ מכיוון שקשה לדעת כיצד יגיבו ישראלים להעלאת הנושא. אני תוהה מה היו התשובות של מרואיינים שחיים בערים אחרות או בהתנחלויות.

החלק המטריד היה התשובות של א/נשים שלא היה להם מושג מהי הנכבה. כיצד יכול מושג, אירוע, להכיל סבל וכאב כה רבים לקבוצת אנשים אחת ובו זמנית להיות חסר משמעות עבור קבוצה אחרת, שבחלקה אחראית ליצירת אותו אירוע היסטורי? חשבתי כיצד היה יהודי מגיב למישהו שלא היה יודע דבר על השואה. איך היה מגיב אם מישהו היה עונה שהשואה היא חג יהודי או הילולה דתית, כפי שאמר אחד הישראלים בווידאו.

> יהודים מדרום אפריקה בטקס התנצלות על חלקם במחיקת כפר ערבי

רוב הישראלים חיים בבורות מוחלטת לגבי הנכבה והשיבה. האם עלי להאשים את מערכת החינוך הישראלית? האם אחראים לכך מי שאינם יודעים ולא טורחים לברר את האמת? מה מלמדים במערכת החינוך על לידתה של מדינת ישראל? האם מספרים לתלמידים שהאדמה היתה ריקה כשאבותיהם הגיעו לארץ, ולכן הם לא נאלצו לגרש אף אחד?

התשובות בסרטון נחלקו לשלושה סוגים. הראשון הוא חוסר ידיעה על הנכבה תוך מתן תשובות מטופשות. למשל שהנכבה היא חגיגה דתית ערבית, או יום של הערבים, או אבן גדולה. תשובות כאלה מעידות שהמשיבים לא שאלו את עצמם מעולם כיצד קמה מדינת ישראל. כשאותם אנשים נשאלו לגבי תמיכתם בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, חלקם השיבו בחיוב.

הסוג השני הוא של אנשים שידעו במה מדובר אבל דומה שאינם מקבלים את מה שהם אומרים, שכדי להקים את ישראל עקרו וגרשו אנשים. היתכן שהם סבורים שזו הדרך שבה הדברים היו צריכים להתרחש? חלקם תומכים בזכות השיבה כל עוד אינה כרוכה בעקירת ישראלים. חלק אחר מתנגד לחלוטין לשיבת הפליטים הפלסטינים.

הסוג השלישי הם אלה שיודעים בדיוק מהי המילה ומה התרחש בנכבה. הם מודים במה שקרה, הם יודעים את משמעות המילה, ורובם תומכים בזכות השיבה בתנאי שלא תכלול עקירת יהודים.

כל אלה גרמו לי להבין איזו כברת דרך על הישראלים עוד לעבור בדרך ליקיצה מהחלום שלהם, שישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל ליהודים בלבד. ישראל הצליחה ליצור בועה נוחה לאזרחיה היהודים, כשכל מה שהיא עושה נראה הכרחי ולטובתם. אני חוששת שאם ניתן היה לחזור לאחור בזמן הם לא היו משנים כלום במהלך ההתרחשויות שקרו.

ולמרות זאת, אני עדיין מקווה שאם היהודים היו יודעים בדיוק מה התרחש ב-1948 אולי היו חושבים ונוהגים אחרת היום. אחרי הכל הישראלים החיים בתל אביב אינם מייצגים את החברה הישראלית. אם אנחנו רוצים לדעת את התשובות האמיתיות בנושא אנחנו צריכים לשאול את אלה שחיים בהתנחלויות, בחברון, בפריפריה.

> ועדת האמת חשפה את הנכבה שנמשכת בנגב עד היום

יארא דואני בת 23 חיה בירושלים. היא למדה ניהול ספורט בברצלונה ועובדת ב-YMCA כרכזת נוער. אם תעזוב לזמן ארוך את הארץ, ישראל תשלול ממנה את הזכות לחיות בעיר. דה-קולונייזר היא מעבדת מחקר ואמנות המשמשת לניסוי ויצירת כלים שיאפשרו חיים משותפים לכל תושבי הארץ ופליטיה. היא הוקמה על ידי איתן ברונשטיין אפריסיו, מייסד זוכרות, וד״ר אלאונור מרזה, אנתרופולוגית שחוקרת את החברה הישראלית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf