newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה קורה כשלמשטרת ישראל נמאס מהפגנות שמאל

השבוע זוכו שתי מפגינות מניסיון של המשטרה לתפור להן תיק כי השתתפו בהפגנה סולידריות עם סרבנית גיוס. בית המשפט קבע שהתנגדות למעצר ובריחה ממנו חוקיים אם המעצר עצמו לא חוקי

מאת:

עוד לפני שהתחילה ההפגנה, הפקד המשטרתי בשטח קיבל הוראה מלמעלה למנוע מההפגנה החוקית להפוך לתהלוכה. נדב פרנקוביץ' ואשרה בר נעצרו, הוגש נגדם כתב אישום והשבוע זוכו לאחר חמש שנים שהתיק מתנהל בבית המשפט.

ראשית, תגובת השופט שמאי בקר לדבריו של השוטר יצחקי כי ההפגנה לא הייתה שקטה אלא "הומה":

שוד ושבר – הפגנה הומה.

ומה בכך? מה רע במעט המולה? מאימתי זה מובילים המולה או רחוב הומה- לעיכוב או למעצר?

לא יכולתי שלא לחזור עשרות שנים לאחור, אל מחוזות ילדות, ולהיזכר במילותיו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, בשירו הקצר, 'מקהלת נוגנים', בית ראשון –

יוֹסִי בַּכִּנּוֹר,
פֵּסִי בַּתֹּף,
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה –
וְהָמָה הָרְחוֹב.

כלום היינו מעכבים את יוסי? עוצרים את פסי? מאשימים את משה?

אין כל פגם ברחוב הומה. אדרבא, יהום הרחוב, שירעש ויגעש, ויעלו בו קולות כאלה ואחרים, נעימים יותר ונעימים פחות. כך ראוי לקרת דמוקרטית.

תנו להפגין, הניחו למחות, אפשרו להלך, וקיימו נא, אנא, את חופש הביטוי.

ההפגנה ב-2009: לא יותר משלושים וחמש מפגינות (צילום: מנחם ברגר)

ההפגנה ב-2009: לא יותר משלושים וחמש מפגינות (צילום: מנחם ברגר)

בריחה ממעצר לא חוקי

ב-2009 התקיימה הפגנה בה השתתפו אשרה בר ונדב פרנקוביץ', ולצידם עוד כ-30 מפגינים ומפגינות שתופפו וקראו קריאות במחאה על כליאת אקטיביסטית שסירבה להתגייס לצבא מטעמי מצפון.

המפגינות עמדו ברחוב קינג ג'ורג' בת אביב, וכמו בכל הפגנת שמאל קטנה תכננו לצעוד בשדרות בן ציון לכיוון תיאטרון הבימה, כשכוחות משטרה עמדו בשורה וחסמו את דרכם כדי שיחדלו מלהפגין. לפי החוק, צעדת מחאה של פחות מ-50 משתתפים לא מצריכה שום אישור משטרתי.

> "לא רוצה לתת דגימה? ניקח בכוח" – הכנסת אישרה נטילת דגימות די.אן.איי ממפגינים

המפגינים נעמדו והסבירו לשוטרים שהם לא מחויבים באישור להפגנה, אבל הקצין רועי עמיחי החל לצעוק על פרנקוביץ' שילך אחורה, שם עליו יד וביקש ממנו לזוז. מפגינים אחרים הסבירו לשוטרים שזכותם להפגין וההפגנה חוקית, אבל בסרטון המשטרתי נשמע הקצין המשטרתי משיב להם בזלזול ואומר: "אתה לא תשחק איתי, אני משחק מה זה מלוכלך".

כשפרנקוביץ' סירב, הקצין לפת אותו בידיו, קפץ עליו וגרר אותו עם עוד שוטר. הם אזקו אותו והכניסו אותן לניידת. בר פתחה לבקשתו את דלת הניידת והוא יצא ממנה, אך הוחזר כעבור כמה דקות ושניהם נעצרו. בר הואשמה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואילו פרנקוביץ', "עבריין צמרת", הואשם בתקיפת שוטר, שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, בריחה ממשמורת חוקית וכמובן הפרעה לשוטר במילוי תקפידו.

נדב פרנקוביץ' מובל באלימות לניידת המשטרה (צילום: מנחם ברגר.)

נדב פרנקוביץ' מובל באלימות לניידת המשטרה (צילום: מנחם ברגר)

הנושא רגיש, השוטרים פחות

השבוע זיכה בית המשפט את בר ופרנקוביץ' מכל אשמה וביקר את התנהלות המשטרה ביחס לשימוש בסמכותה לרעה והפחד התהומי של  שוטרי מרחב תל אביב מהפגנות.

פסק הדין של השופט שמאי בקר משקף כיצד המשטרה "תופרת תיקים" למפגינים שמבקשים לממש את זכותם לחופש הביטוי, תוך אלימות, שקרים והעלמת עין ממילוי תפקידם – הגנה על הציבור.

משטרת ישראל כבר שנים לוקה בחוסר הבנה מוחלט מהו חופש הביטוי והזכות להפגין. מה הייתה הסיבה הרשמית לעצירת ההפגנה? הנושא של ההפגנה לא התאים למשטרה. המשטרה טענה שרצתה למנוע עימות כי ההפגנה בנושא רגיש, ונערכה כמה ימים לפני יום הזיכרון, כאילו תפקידה להיות צוות "מצב רוח טוב" של התושבים ולא גוף המשמש להגנתם.

אז מה המשטרה אומרת בעצם? בפועל הסדר הציבורי לא הופר, אבל בגלל החשש שאולי עובר אורח יעיר על ההפגנה אפשר למנוע מהמפגינים את זכותם להפגין.

במשפט העיד פקד משטרתי והודה שקיבל הוראה למנוע מההפגנה להפוך לתהלוכה, ללא קשר למספר המפגינים או אם הפרו את הסדר הציבורי. כך ביצע הפקד פקודה שאינה עולה בקנה מידה עם החוק או עם הזכויות החוקתיות של המפגינים.

> אלימות משטרתית והטרדה מינית ככלים לדיכוי מחאה

השוטרים דוחפים את נדב פרנקוביץ' על ניידת המשטרה. (צילום: מנחם ברגר)

השוטרים דוחפים את נדב פרנקוביץ' על ניידת המשטרה. (צילום: מנחם ברגר)

השוטר שכתב את דו"ח המעצר לא זכר מה קרה באירוע והפנה לדו"ח הפעולה שלו כתיעוד להפרת הסדר הציבורי, אך בדו"ח לא היה רשום שהסדר הציבורי הופר על ידי מי מהמפגינים.

השוטר שצילם את ההפגנה והעיד כי "חובתו לצלם את הכל כמו שקורה, לשקף את הכל", איכשהו בדיוק ברגעי המעצר לא צילם. כך רושם השופט על הסרט המשטרתי שלכאורה מתעד הפרת סדר ציבורי: "סרט משעמם ביותר, המפגינים צועדים בניחותא במעלה השדרה, ובפיהם שירי מחאה. העבירה היחידה שביצעו לכאורה המפגינים, ואשר תועדה על ידי השוטר, היא זיוף בשירה ותו לא".

פרנקוביץ' ובר הביאו סרטון משלהם שמתאר את מהלך ההפגנה ואת המעצר, וכאן זה גם המקום להדגיש ולהזכיר שוב את החשיבות של תיעוד הפגנות ומעצרים מצד המפגינים.

לגזור ולשמור – למה זוכו פרנקוביץ' ובר:

הפסיקה קובעת באופן בירור שכאשר פעולתם של שוטרים חורגת מסמכותם, מותר לאדם שכלפיו מתבצעת הפעולה להתנגד ואף להפעיל כוח סביר נגד השוטרים.

ההפגנה הייתה חוקית ולכן המעצר היה לא חוקי וזכותו של כל אדם להתנגד למעצר שעומדים לבצע נגדו שלא לפי החוק כזכות אלמנטרית. כשפרנקוביץ' הוכנס לניידת, הוא לא ברח ממשמורת חוקית וזכותו הייתה להיחלץ מהניידת ובר לא ביצעה שום עבירה שפתחה לו את הדלת ועזרה לו.

המשטרה פעלה שלא כדין כשניסתה לעצור את התהלוכה והדחיפה הקטנה של פרנקוביץ' כתגובה לדחיפת השוטר היא לא עבירה פלילית ולא עילה למעצר.

האקטיביסטים והאקטיביסטיות מבינינו בוודאי נכחו לפחות בהפגנה אחת בה התנהלה המשטרה בניגוד לסמכויות שלה. במשך חמש שנים נאלצו להתמודד פרנקוביץ' ובר עם תביעה משפטית רק כי ביקשו לקיים את זכותם החוקית להפגין.

עכשיו כשזוכו, מי ייתן את הדין על מעצר השווא והעוול שנגרם להם? הרי אף אחד לא יבדוק מי נתן את הפקודה הלא חוקית למנוע מהמפגינים לצעוד.

חשוב חשוב חשוב – צלמו בהפגנות!

אל תסתמכו על אחרים שמצלמים ותמיד תצלמו בהפגנות. כדאי לצלם מקטעים קצרים כך שיהיו עדיפים בעת הצורך וקבילים בבית משפט. תגיעו הביתה ותשמרו את הקובץ במחשב, תעלו ליוטיוב אחרי שתבדקו שאתם לא מפלילים אף חבר.

אם תיעדתם מעצר, תדאגו לשלוח לעצורות כדי שכל החומרים יהיו ברשותן באם יש צורך להגיש תלונה במח"ש או אם יחל נגדן הליך פלילי.

כל הכבוד למפגינים שעמדו על זכויותיהם ונותר לי רק לקוות שיתבעו את המשטרה על מעצרי השווא וימשיכו לממש את זכותם החשובה להפגין ולהיאבק.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf