newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מחבל בן 15 חוסל": איך נוהגת התקשורת בהודעה על מות נער פלסטיני?

בשלב ראשון מאמצים אוטומטית את הודעת דובר צה"ל ומציגים אותה כאמת לאמיתה. בשלב שני, כשגם דו"צ נאלצים לתקן את עצמם, מתמקדים באבנים ולא בנער החף מפשע שנהרג. וגם כשמדברים עליו, מתחילים בתירוצים

מאת:

באשמורת ראשונה של ליל שלישי חיילים מטיבת כפיר ירו בראפת בדראן, 15, והרגו אותו. בנוסף פצעו החיילים ארבעה נערים. המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) פתחה בחקירת המקרה (כזו שלבטח תסתיים בכישלון לאור כישלונות מפוארים בעבר, מהסוג שכיסינו בהרחבה בסדרה "רשיון להרוג", העוסקת באופן שמצ"ח מטייחת מעשי הרג של פלסטינים חפים מפשע).

מעבר להריגה עצמה ולאחריות החיילים, הפעם כדאי גם להתמקד בתפקיד של התקשורת בבניית הסיפור בדעת הקהל.

> השמאלנים שמכשירים את מפעל ההתנחלות

בשש בבוקר דובר צה"ל הוציא הודעה על האירוע. באתר Ynet בחרו בכותרת הזאת: "צה"ל חיסל מחבל שהשליך בקבוקי תבערה לעבר כביש 443". גם בחדשות 2, כדוגמא נוספת, כתבו: "כביש 443: 3 נפצעו מאבנים, מחבל חוסל". הדיווח לא ציין כי מדובר בהודעה של דובר צה"ל, אלא ניתן כאילו העיתונאים אספו ובדקו את העובדות בעצמם. בכתבה של עופר חדד בערוץ 2 מתוך 70 מילים שהוקדשו לאירוע, 4 היו הטיות של "מחבל".

לפני הצהריים התברר כי מדובר בהודעה שיקרית של דובר צה"ל. מה שעלה הוא כי קצין בחטיבת כפיר וחייליו ריססו בירי רכב הסעות, שכלל לא קשור היה לאירוע זריקת האבנים בכביש. בהתאם עדכנו האתרים את הידיעות. הפעם כן נכתב כי מדובר בטענות של צה"ל. לערוץ 2 לקח יותר זמן לתקן מאשר לאחרים ולכן פניתי לדובר הערוץ ותהיתי על סמך מה פרסמו את ההודעה השיקרית בבוקר, והאם הם מתכוונים להתנצל.

גם אחרי שמתקנים את הדיווח, בחדשות 2 מתעצלים לתקן את השקרים בכיתוב התמונות

גם אחרי שמתקנים את הדיווח, בחדשות 2 מתעצלים לתקן את השקרים בכיתוב התמונות

הדובר טען כי מדובר בפרקטיקה מקובלת ושהכתב שלהם "הביא דברים בשם אומרם". החלק הראשון, למרבה הצער, נכון: זו אכן פרקטיקה מקובלת (ונפסדת). בפרשת הרצח הכפול לכאורה של בני הדודים קווריק, שגם הוא בוצע על ידי חייל בחטיבת כפיר, כלי התקשורת דווחו כי "סוכל פיגוע קלשון". הקלשון הפך אחר-כך למזרק, ובחקירה שנמשכה ארבע שנים התברר כי לא היו טביעות אצבעות עליו. אך הדיווח הראשוני, המיידי, שנקלט בתודעה, היה דיווח על קלשון, שהוצג כדיווח עיתונאי אמין ובדוק, ולא כטענות (שקריות) של דובר צה"ל.

הטענה השנייה של הדובר, כי דברים הובאו בשם אומרם, שקרית לחלוטין. כך נראה הדיווח של חדשות 2:

מתוך דיווח חדשות 2

מתוך דיווח חדשות 2

בדיווח עיתונאי בסיסי היה צריך להיכתב לכל הפחות כי אלו טענות צה"ל. דיווח כמו זה שאנחנו רואים פה כה מנוגד לסטנדרט עיתונאי בסיסי, עד כדי כך שבחדשות 2 כנראה העדיפו לשקר ולטעון שהיה אחרת, ולא לקחת אחריות על מעשיהם.

הדובר הוסיף עוד שטעות דומה יכלה לקרות במקרה והיה מדובר בהרוג יהודי. כלומר, שהרוג יהודי יכונה בטעות "מחבל" ללא שום בדיקה. ירשה לי הדובר לפקפק בזה. לא הצלחתי למצוא דוגמא אחת ויחידה לכך שיהודי שנהרג כונה "מחבל" על לא עוול בכפו. הדובר הבטיח כי ישלח לי דוגמאות, אבל סביר להניח כי הכיבוש יסתיים לפני שהוא יצליח למצוא אחת כזו.

מה שהכי גרוע כאן הוא שאם צה"ל בעצמו לא היה מפרסם הודעת תיקון, כלי התקשורת לא היו טורחים לבדוק את הדיווח והיו משאירים אותו כעובדה מוגמרת.

מצב טיוח

מרגע שהבינו כי מדובר במקרה של הרג חף מפשע, עברו הדיווחים למצב טיוח. אחרי הצהריים ציטטו את משרד החוץ שטען כי הרג החף מפשע הוא בכלל באשמת הפלסטינים. בחדשות הערב הדיווחים בערוץ 2 ו-10 התמקדו ב"פיגוע האבנים הקשה", ולא בהרוג.

ראשית, ברור שהסיפור העיקרי כאן הוא הירי חסר ההבחנה, שהוביל לכך שנער צעיר נהרג וארבעה נוספים נפצעו. זה היה צריך להיות לב הדיווח. שנית, הכינוי "פיגוע אבנים" ניתן רק כאשר מדובר באבנים שלפי החשד מושלכות על ידי פלסטינים. כפי שהזכרנו כאן אתמול, רק בשבוע שעבר שני מתנחלים תקפו שוטרים והשליכו אבנים וסלע גדול לעבר טרקטור ופצעו את הנהג. בשום מקום לא מצאתי שהם כונו מחבלים, ומעשיהם לא כונו "פיגוע". הדיווח התמקד בהרס המבנים הלא חוקיים על ידי החיילים, ולא במעשי מחבלי קריית ארבע.

ובחזרה לירי בנער החף מפשע ולהריגתו: בחדשות 10 הפרשן הצבאי אלון בן דוד טען כי "ירי ברכב נוסע זה מקצוע" (כלומר, שמדובר במשימה קשה ומורכבת, כנראה) וכי מדובר ב"תקלה מבצעית". לכן, פסק בן דוד, גם אם נפתחה חקירה לא יהיו כתבי אישום.

> פרשת ילדי תימן: חוליה בכרוניקה של דיכוי, גזל ונישול

חיילים על כביש 443, 2015 (הדס פרוש / פלאש90)

חיילים על כביש 443, 2015 (הדס פרוש / פלאש90)

זהו דיווח מוטעה בכוונה. הבעיה לא הייתה הירי במטרה נעה. החיילים כוונו וריססו רכב שבו התכוונו לירות, וגם הצליחו. הם לא פספסו את המטרה עקב בעיית החישוב של מיקומו העתידי של הרכב לפי מהירותו והפרשו ממהירות הקליע. מה גם שמדובר בירי מטווח קרוב, כאשר הרכב עבר במנהרה צרה מתחת לחיילי כפיר, כשני מטר מהם. לפחות חמישה כדורים פגוע ברכב שבו נסע ההרוג, כך שלא מדובר בפגיעה לא מכוונת.

גם לא מדובר בתקלה מבצעית. הירי בוצע בניגוד מוחלט לפקודות צה"ל, שאינן מתירות כלל לירות במיידי אבנים בורחים, ובטח כאשר אלו כלל לא זוהו. כך שאפילו אם מאיזושהי סיבה היו החיילים בטעות חושבים שזורקי האבנים נמצאים ברכב, אסור היה להם לירות. הירי בוצע כאשר לא נשקפה כלל סכנת חיים לכוח. מדובר ברשלנות פושעת שצריכה להסתיים בכתב אישום, אולי בחשד להריגה לכאורה.

לאחר התקרית מח"ט בנימין, האחראי על הגזרה, החל לתחקר את האירוע. מדובר באותו מח"ט אשר לאחרונה נסגר תיק נגדו אשר היה צריך להסתיים לכל הפחות בהעמדה לדין באשמת הריגה לאחר שירה בנער שלא סיכן אותו בגבו ובראשו. גם כאן הפצ"ר, במקרה או לא, השתמש בסגירת התיק בעילה שהציג אלון בן דוד, וטען כי המח"ט פשוט פספס מכיוון שרץ ולכן פגע בראשו ובגבו של הנער. שגיאה מקצועית.

במקום למסגר את הסיפור ברקע של "פיגועי האבנים", סיקור עיתונאי כושל פחות היה צריך לתת רקע על העובדה כי חיילי חטיבת כפיר פעם אחר פעם הורגים נערים חפים מפשע, וכמעט בכל המקרים אינם נענשים. הוא גם היה צריך להתעכב על האבסורד שמח"ט שביצע מעשה דומה הוא זה שמתחקר את האירוע.

אבל ככה מעצבים תודעה של ציבור שלא רוצה לשמוע על כך שחיילים צה"ל הורגים חפים מפשע באופן קבוע כבר עוד מעט חמישים שנה.

> אלאור אזריה לא לבד: המורשת הקטלנית של חטיבת כפיר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf