מי מסלק את הירוקים מוועדות התכנון?

מאת: תמר זנדברג*

אהוד אולמרט נשלח אתמול (שלישי) לכלא, אבל המסר החשוב של תיק הולילנד נפרס על ידי השופט רוזן לפני שבועות אחדים, בהכרעת הדין. שם שורטטה מסכת שחיתות עמוקה ומפוארת, על כל החוטים והקשרים המתוחים בין נותני השוחד ומקבליו, נבחרי ציבור ואנשי מקצוע, אנשי עסקים, בעלי ממון וגם בעל מקצוע חדש שנכנס ללקסיקון: המעכר. הקשר שקשרו כל אלו הניב פרויקט בינוי כעור ומזיק, שימשיך לפצוע את הנוף הירושלמי למשך שנים גם אחרי שכל המשחדים והמשוחדים ישתחררו מהכלא.

איך זה קרה? וחשוב יותר: איך אפשר למנוע את הולילנד הבא? התשובה טמונה ביכולתה של מערכת התכנון להבטיח עצמאות, שקיפות ופיקוח אזרחי. הפיתויים לעבור על החוק ועל האינטרס הציבורי בכל הקשור לנדל"ן הם עצומים. הרווח הכלכלי לשותפים בפרויקטים שונים עומד על מיליוני שקלים, והנזק מהחלטה שגויה רודף את הציבור למשך עשרות שנים ויותר. אין עוד תחום שבו נחוצה כל כך מערכת מתפקדת של איזונים ובלמים שתרסן את האינטרס היזמי, הקבלני והנדל"ני.

נלחמים על חינוך ותחבורה, לא רק על גינות ועצים

מערכת התכנון הישראלית אינה מושלמת, אבל היא כוללת כמה איזונים ובלמים חשובים. חלק מהתלונות על ה"סחבת התכנונית" הן מוצדקות, אולם השיח הציבורי בנושא מוזן גם על ידי בעלי אינטרס שונים, שמבקשים לפרוץ את כללי התכנון ולגרוף לכיסם רווחים כלכליים עצומים. עליית מחירי הנדל"ן והמחאה המוצדקת של המעמד הבינוני מספקים לאותם בעלי אינטרס הזדמנות פז לשבור את הכללים. ואכן, בשנים האחרונות אנחנו עדים לשורה של החלטות ושינויים מבניים שנוגסים בסטנדרטים המקצועיים של מערכת התכנון הישראלית.

אחד הכלים החשובים להבטחת האינטרס הציבורי הוא חברותם הסטטוטורית של נציגי ארגוני הסביבה בוועדות התכנון השונות, כחברים מלאים בעלי זכות הצבעה. חברות זו היא תוצאה של חוק פורץ דרך שיזם ח״כ לשעבר מטעם מרצ מוסי רז בשנת 2002, ושזכה לכינוי ״חוק הייצוג״. מאז הורחב החוק כמה פעמים על ידי ממשלות ישראל וחברותם של נציגי ארגוני הסביבה בוועדות התכנון השונות הפכה חלק אינטגרלי מחיי התכנון בישראל. מובן שהיא גם היתה לצנינים בעיני גורמים שונים בענף.

בניגוד לסטריאוטיפים, נציגי ארגוני הסביבה בוועדות התכנון הם לא "מתנגדים אוטומטיים" לכל בנייה או פיתוח, ועניינם לא מסתכם בקרב מאסף על השטחים הפתוחים. כיום רווחת בעולם כולו ההבנה כי האינטרס הסביבתי הוא סוגייה תכנונית מובהקת; ארגוני הסביבה מייצגים את האיזון הדרוש בין בנייה מקיימת למגורים לבין הבטחה של שירותים ציבוריים, נגישות, תחבורה בת קיימא, שטחים פתוחים, ציפוף עירוני ובניה ירוקה, ועוד. לעתים קרובות נציגי ארגוני הסביבה בוועדות התכנון הם שדורשים את הקמתם של בתי ספר וגני ילדים, את חיבור הפרויקט לתחבורה הציבורית, את המתנ"ס, ועוד. בקיצור, כל מה שהופך פרויקט נדל"ן מסחרי לסביבה עירונית אמיתית, כזו שאנשים ישמחו לגור בה במשך דורות.

בתחילת השבוע נחשף ב"כלכליסט" כי משרד הפנים מתכוון להוציא את נציגי ארגוני הסביבה מוועדות המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה, שהיא המוסד התכנוני העליון בישראל. בישיבת ועדת הפנים אתמול (שני) התוודה שר הפנים גדעון סער שהוא עצמו למד על הכוונה מהעיתונות, ובכך חשף את יחסי הכוחות בין מנהל התכנון במשרד ושאר האינטרסים במערכת התכנון. הוצאת נציגי ארגוני הסביבה נתפס בתנועה הסביבתית כחלק מקמפיין מאורגן ומתוכנן של מנהל התכנון, בראשות המנהלת הדומיננטית שלו בינת שוורץ, שמטרתו להחליש את ארגוני הסביבה ועימם את הקול האזרחי החיוני שהם מביאים למערכת התכנון.

השר סער הבטיח בוועדת הפנים (בישיבה משודרת ומוקלטת) כי יבחן שוב את הכוונה, ובכל מקרה שהוא לא ייתן יד לפגיעה בייצוג של ארגוני הסביבה. והנה הבוקר, בסמיכות זמנים סמלית לגזירת דינם של נאשמי הולילנד, התקיימה במועצה הארצית הצבעה על סילוקם של נציגי הארגונים מוועדת המשנה החשובה ביותר של המועצה הארצית – ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (הולנת״ע). במסגרת ההחלטה, נשללה זכות ההצבעה של הארגונים, ונציגם הפך לממלא מקום נציג רשות הטבע והגנים – שהיא כידוע רשות ממשלתית.

מי דואג לדיור, ואיזה דיור?

הדרתם של ארגוני הסביבה מוועדות התכנון אינו רק פגיעה בייצוג הסביבתי ובתכנון המקיים, הוא גם הפרה של מאזן הכוחות בין נציגי הממשלה ונציגי האינטרסים השונים סביב השולחן. בעקבות ההחלטה התחזק כוחם של נציגי הממשלה עד כדי שליטה מוחלטת של הרשות המבצעת בוועדות. שאר האינטרסים המיוצגים – השלטון המקומי, ארגונים מקצועיים ואפילו נציגי משרד הגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים הם בסופו של דבר נציגים מטעם הממשלה והממסד. הקול האזרחי היחיד סביב השולחן היה קולם של ארגוני הסביבה, וכעת נשללה זכות ההצבעה שלו.

מה בער למנהלת מנהל התכנון במשרד הפנים ללכת למהלך הבזק הזה, בלי דיון ציבורי ובלי זכות שימוע לנציגי הירוקים, ללא ידיעת השר הממונה ובניגוד חריף לעמדת השר להגנת הסביבה והתנועה הסביבתית כולה? ההחלטה הזאת היא חלק ממהלך רחב יותר להצר את האינטרס הציבורי במערכת התכנון. הסיבה הרשמית היא משבר הדיור והצורך הדוחק בהסרת חסמים להוספה של יחידות דיור חדשות, אבל מתגבר הרושם שזהו תירוץ קלוש בלבד, ובמציאות אינטרסים וגורמים אחרים בוחשים בקלחת.

דווקא התנועה הסביבתית היא זו שמחויבת לפיתרון אמיתי של משבר הדיור: היא זו שהוציאה מקרבה בשנים ובחודשים האחרונים מספר רב של תוכניות, רעיונות ומודלים לבניית דיור ציבורי ודיור בר השגה, לפיקוח על שכר דירה, לציפוף עירוני מקיים ואיכותי, ועוד. התנועה הסביבתית היא זו שמצביעה על מלאי של יחידות דיור מתוכננות ועל הסרת החסמים הדרושה כדי לממש אותם; והיא זו שדורשת את העצמת השלטון המקומי והרחבת הדמוקרטיזציה שלו.

באותו הזמן, מנסה הממשלה לדחוף פרויקטים יקרים לאוכלוסיה חזקה, כאלו שאינם עונים על צרכי הצעירים שיצאו לרחובות בקיץ 2011. המעמד הבינוני המתרושש נשלח לחפש פתרונות בפרויקט המגדלים היקר, המגודר והמתבדל, שזולל שטחים ודורש רכב פרטי או שניים לכל משק בית.

עם סילוקם של שומרי הסף הציבוריים מוועדות התכנון, ההולילנד הבא – קרוב מתמיד.

 

*תמר זנדברג היא חברת כנסת מטעם מרצ