newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכתב לנשיא האיחוד האירופי: כולם פה יצאו מדעתם לגמרי, הצילו!

אתם באים לפה, מהנהנים, מעודדים, מממנים את המשרדים, את המשכורות, את הדפסת הדו”חות על נייר כרום מכובד עם אנגלית משפטית וזכויות אדם וחוק בינלאומי. ואני נמאס לי

מאת:

כותב אורח: יואב שמר-קונץ

לכבוד: מר מתאו רנצי, ראש ממשלת אטליה

הנשיא התורן של מועצת האיחוד האירופי מתחילת יולי ועד סוף דצמבר 2014 .

הריני להודיעך בצער שאזרחי מדינת ישראל יצאו מדעתם באופן סופי ומוחלט. זה פתולוגי. אלו הן אכן חדשות מצערות.

זה קרה ממש לא מזמן. ראינו התדרדרות כבר קודם כמובן, אבל מאז שהם חיפשו שלושה שבועות שלוש גופות תחת הסיסמא המרגשת “שובו אחים“, הם איבדו את זה סופית. ועכשיו? צוק איתן. אני אומר לך, החברה הישראלית יצאה מדעתה.

כן, ראינו את זה בא, היו התרעות. תודה על ההשתתפות בצער. כן, זה רשמי. מיטב מוחות הארץ סיכמו את העניין בוועידת חירום מיוחדת שהתקיימה בתחילת החודש בתל-אביב. המצב סופי וללא תקנה. זה נגמר. אל תנסה לדבר פה עם אף אחד, הם לא מזהים איש. ואל תספר להם שדברתי איתך, הם ימציאו חוק איסור מפגשים עם ראשי ממשלה אירופאים ללא אישור מדובר משרד החוץ, יגאל פלמור.

לא, באמת, אין לך מה לחפש שם. הם יספרו שנתת לאביגדור ליברמן אגרוף בגב וכולם יאמינו להם. אני מזכיר לך את הנאום הפרו-ישראלי נוטף הדבש של ידידנו המזוקן החביב נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ מהסוציאליסטים הגרמנים על בימת הכנסת בירושלים. הוא עשה טעות קטנה איזה רגע וסיפר על איזה בחור צעיר שאמר לו איזה משהו ממש יום קודם במהלך הביקור שלו ברמאללה, וזהו. הוא נשרף אצלם. ככה זה פה עכשיו. ועוד בגרמנית!

אקיצר, הלך קאפוט. שוקת שבורה, את אשר יגורנו בא עלינו. למוות יש ממשלה, מה שתרצה. אתה יכול לכתוב על זה שירים. יוציאו את זה במהדורה מיוחדת של שוברים שתיקה באיטלקית וצרפתית עוד לפני הכריסטמס, כספר מתנה נוגה ונוסטלגי לחגים לדור שלם של אירופאים שחלמו פעם להתנדב פה באיזה קיבוץ. זה היה לפני שנולדתי. לספר המהודר תהיה הקדמה חגיגית בחתימת סטפן הסל עליו השלום. ובטח תמונה או שתיים של רבין וערפאת. שניהם כבר מתו. יהיו שם תמונות יפהפיות בשחור לבן של שמאלניות ג‘ינג‘יות מנומשות באמצע תל-אביב עם שלטים כתובים יפים בערבית ולידן שלושה שוטרים. כן, זה מקסים. נורא רומנטי. נורא סופי שול. רק שזה לא ממש עוזר עכשיו. אז תקשיב לי רגע, לפני שהם יראו אותי פה בבניין. הם בכל מקום, אתה יודע. אלף פעולות בחודש.

> בבזל ייסדתי את מדינת שטעטראל: מסע קטן בעתיד אפשרי

ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי (SunOfErat CC BY-SA 2.0)

ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי (SunOfErat CC BY-SA

לא רוצים את הכסף שלכם

אין לי מה לנסות לשכנע את ממשלת ישראל. אתה חושב שלא ניסיתי? הם רק ישלחו עלי משטרה ושב”כ ויעלילו עליי עלילות שווא ויוציאו לי את המיץ במשפטי ראווה פוליטיים, אתה מכיר את זה. אז ראש ממשלת אטליה היקר, כל העוזרים והיועצים שלך לא יעייפו אותי עוד יותר ממה שאני עייף ומיואש עכשיו. אני אין לי מה להפסיד.

אנחנו צריכים מבוגר אחראי. אתה יודע איך זה, ללמוד להרוג זה ענין של הרגל. לא משנה כרגע מי התחיל ולמה. יש הרבה ספרים על זה. אחד כל שבוע בערך. עזוב עכשיו, אין לי זמן. נתניהו כבר מאחוריי. אני מבקש ממך, כנשיאה התורן של האיחוד האירופי, לכפות עלינו הסדר פוליטי. לא חזרה למו"מ ולא נעליים. תכפה הסדר פוליטי.

על הסכם דייטון שמעת? זה ההסכם שהקהילה הבינלאומית כפתה על יוגוסלביה כדי לשים קץ למלחמת האזרחים הנוראה שהשתוללה שם. אתה יודע כמה זמן נמשך המו“מ בין הצדדים על הסכם דייטון? 21 יום. 21 יום, בדקתי. ואצלנו המו"מ לשלום נמשך מאז שאני בתיכון, תגיד לי, מה אתם צוחקים עלינו?

לא, באמת, תעשו משהו, תראה מה הולך פה. נמאס לי מכל ההצהרות היפות שלכם על סיום מעגל האלימות וכל זה וחזרה למו"מ וכל זה. פשוט נמאסתם עלי. אתם באים לפה, פוגשים אותנו, אבירי החברה האזרחית, מהנהנים ,מעודדים, מממנים את המשרדים, את המשכורות, את הדפסת הדו”חות על נייר כרום מכובד. ואני נמאס לי. נמאס לי מכל הדו”חות האלה שלכם, עם אנגלית משפטית כזאת שממש נעימה לי באוזן, על הפרת זכויות אדם ואמנות בינלאומיות, עם הרבה מראי מקום. אתם באים, כותבים דו"ח וחוזרים לביתכם. למטרופולין. לבירה ולכדורגל. ואיזה כדורגל!

אז תקשיב לי רגע, מר רנצי, אני יודע שיש לך המון כוונות טובות, באמת, אבל לי קצת נמאס מכל זה. זה פשוט לא עוזר פה. אל תבוא. נשלח לך מייל עם אטצ’מנט. ניפגש כבר במועצת הביטחון של האו"ם. לא, באמת. עזוב. חברים אמיתיים לא נותנים לחבר שלהם לעשות פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות וטיהור אתני בלי לעשות כלום. חברה טובה לא באה לבקר, רואה אותך שורף ילדים ככה בסיטונות, לא אחד או שניים, ולא אומרת כלום כי לא נעים. גם הטילים פה זה לא נעים! וגם להתפוצץ באוטובוסים ובמסעדות זה לא נעים. וגם תנועות פשיסטיות ניאו-נאציות זה לא נעים, תאמין לי. ואם סייד יעזוב אז גם עוזי ברעם יעזוב ואז גם הבן שלו ולא יישאר פה אפאחד. אז או שתעזור לנו לצאת מהבוץ הזה או שתעזוב אותנו בשקט וזהו.

אל תתנו לנו כסף יותר כדי לשלם לנו את המשכורות והמשרדים והמזגנים, לא בתל-אביב ולא ברמאללה. ואל תכסו לנו את הוצאות הנסיעות לחו”ל, עזבו אותנו. נסתדר פה בחום, בלי משרד ובלי מזגן. ובלי טיסות לכל הכנסים שלכם בחו”ל. חאלס. לא ננקה לכם את המצפון יותר. לא ועידות שלום בתל-אביב ולא בשומקום אחר. ושום שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל. בשום תחום. מבחינתי, ההוריזון 2020 שלי נתקע מתחת לאיזה בית בעזה שקרס על יושביו מטיל של צה”ל, ושם ההוריזון שלי עד להודעה חדשה.

בקיצור, מר רנצי, הם השתגעו פה כולם, ואני מבקש ממך להתערב במצב באופן מיידי. זהו, אני את שלי אמרתי. עכשיו אתה יודע מה המצב פה, ותעשה עם זה מה שאתה רוצה. יש לך 21 יום.

א-דיאמו!

יואב שמר-קונץ הוא דוקטורט למדעי המדינה באוניברסיטת שטרסבורג ואמסטרדם, מומחה ליחסי האיחוד האירופי עם ישראל-פלסטין. בן 35, יליד ירושלים. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf