newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכתב מעזה: אם אמות תשמרו על הספרים שלי

הלילה שעבר היה הכי אלים מאז תחילת המלחמה, אבל הפעם לא בכיתי כהרגלי. כנראה שהקולות האלימים והממושכים של המתקפה מנעו ממני כל תגובה. אני אוספת כוחותיי וחפציי כדי לברוח. את הספרים שלי אצטרך להשאיר מאחורי

מאת:

בימים אלה, בהם הציבור הישראלי נחשף בעיקר לצד אחד, חשוב לנו להביא את הסבל והייאוש האנושיים העולים מעזה. מכונת המלחמה וההרס הישראלית תשאף תמיד ללמד את הציבור להתעלם מהצד השני, להשכיח שהפלסטינים בעזה הם בני אדם. אזרחי עזה, שוב, לומדים ציונות מהי.

המכתב הבא, של תושבת עזה, שותף רבות אתמול (חמישי) ברשתות החברתיות בערבית, ובדף הפייסבוק של DAM Palestine לאחר שתורגם לעברית על ידי תאמר נפאר, חבר להקת DAM. גם המכתב המקורי בערבית מפורסם כאן – לא בשל רצון לדבר על דו קיום כמו שהיו עושים במקום אחר, אלא כי קשה לתרגם את הרגש והכאב שנכתבו בערבית.

> מתאבלים על מותה של סבתא והפצצות ממשיכות ליפול בחוץ

מכתב ממנאל מיקדאד, עזה:

המצב יותר גרוע ממה שאתם מדמיינים, אין לעניין שום קשר לאומץ או לעמידה איתנה. הלילה שעבר היה הכי אלים מאז תחילת המלחמה או ההתקפה על עזה, הפעם, לא בכיתי כהרגלי. כנראה שהקולות האלימים והממושכים של המתקפה מנעו ממני כל תגובה.

הבוקר, לאחר שנרגעה קצת המתקפה של מטוסי הכיבוש הציוני החלטתי לאסוף את כוחותיי ולאסוף את חפציי האישיים: ניירות, תעודות התיכון ותעודות האוניברסיטה, תעודות הוקרה, מתנות, וכל מה שנותר מהמכתבים שקיבלתי מדודי האסיר בכלא הישראלי, הסלולרי שלי, המחשב הנייד ועוד.

הבטתי ארוכות אל עבר הספרייה שלי, אני חייבת לשמור על כמה שפחות ממנה. זה לא קל לקחת את כל הספרים האלה בזמן שאני בורחת. החלטתי לקחת את הספרים החתומים עם הקדשה אישית מהסופר/הסופרת. ואז הרגשתי רע, אני לא רוצה לאבד את הספרייה שלי בפעם השנייה, כמו שאיבדתי אותה במלחמה הראשונה.

ואז הרגשתי תסכול שכמעט הרג אותי. למה אני מתעסקת בפרטים הקטנים האלה, אולי לא אוכל לשמור אותם כלל, כאשר המוות יהיה קרוב אלי, יותר מהם?

וכשהמוות יגיע אליי במהירות, בלי הסכם הדדי או התראה, אני אתלווה אליו ללא כלום. ללא זיכרונות או ניירות או ספרים או אנשים שאני אוהבת או חברים או מתנות או חלומות, אני אתלווה אליו לבד, קלה, וללא משקל.

הערת שוליים:

לחבריי שהלוו ממני ספרים, כאשר אמות אני סולחת לכם ומוותרת עליהם, אבל שמרו עליהם היטב. ולבן דודי, אם הספרייה שלי שרדה ולא הפכה להיות רכוש המלחמה – אז קבל אותה כמתנה ממני.

10 ביולי 2014

> מתעדכן: הרוגים מתחילת המבצע הצבאי

الوضع أسوأ مما تتخيلون، الأمر لا علاقة له بالشّجاعة والصّمود من عدمِها، الليلة الماضية كانت الأعنف منذ بداية الحرب أو العدوان على غزة، هذه المرة لم أبكِ -كعادتي- الصّوت المتواصل العنيف الذي سمعتُه ربّما منعني من أية ردة فعل.

في الصّباح بعد آخر هجومٍ نفّذته طائرات الاحتلال الصهيوني على المدينة، استجمعتُ قوايَ وبدأتُ عمليةَ جمعٍ لممتلكاتي الخاصة، من أوراق ثبوتية، شهادات مدرسية وجامعية، دروع تكريم، هدايا، ما تبقى من رسائل كنتُ قد تلقّيتها من عمي داخل السجون الإسرائيلية، هاتفي المحمول، اللابتوب وغيرها.

نظرتُ مطولاً إلى مكتبتي الخاصة، لابدّ أن أحتفظ بأقل عددٍ ممكن منها؛ لأنه ليس من السّهل حمل كل هذه الكتب وقت الهروب، قررّت فرز الكتب التي تحملُ توقيعاً خاصاً من كاتبها. أحسستُ بغصةٍ لا أريد أن أفقدَ مكتبتي للمرة الثانية كما في الحرب الأولى.

للحظةٍ أخرى أحسستُ بالقهر يكاد يقتلني، ما هي كل هذه التفاصيل التي تشغلني وربّما لن أقدر على الاحتفاظ بها عندما يكون الموت أسرع منها إليّ؟

ولطالما الموتَ سيأتي مباغتاً سريعاً دونَ اتفاقٍ بيننا، سأذهبُ معه مجرّدة، بلا ذاكرة أو أوراق أو كتب أو أحبة أو أصدقاء أو هدايا أو أحلام. سأذهب معه وحيدةً خفيفة…

هامش:

أصدقائي اللي استعاروا كتب مني، لما أموت مسامحتكم فيها، بس كمان ديروا بالكم كتير عليها، وابن عمي مكتبتي إن سلمت وما صارت ملك للحرب فهي الك.

منال مقداد، غزه, 10/7/2014

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf