newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מרקוס קלינברג: המרגל שנשאר פטריוט

הוא העביר סודות לסובייטים כי האמין בשלום עולמי. הוא פעל מתוך אידיאולוגיה אבל גוייס באמצעות קוויאר. הוא יצא לגלות בפריז, אבל כשפגשתי אותו גיליתי שהוא קורא עיתונים מהארץ כל יום. וכאשכנזי הוא השיג יחס שואנונו יכול רק לחלום עליו

מאת:

מרקוס קלינברג, ה"מרגל שגרם את הנזק הביטחוני הגדול ביותר לישראל" כהגדרת גורמי ביטחון, מת אתמול בפריז בגיל 97.

קלינברג היה קומוניסט מסור, מהזן שהלך שבי אחר ההבטחה של ברית המועצות במאה העשרים, ולמענה ריגל במשך למעלה משלושים שנה והעביר לה סודות וחומרים מסווגים שאליהם הגיע במסגרת עבודתו כסגן ראש המכון הביולוגי בנס ציונה.

"הוא עמד על כך שמטרתו הייתה לחזק את הסוציאליזם במאבק הבין-גושי ולא לפגוע בישראל, וגם אם זה נשמע לא משכנע לאוזן ישראלית, הוא האמין בכך בלהט", אמר אתמול מי שהיה אחד מעורכי דינו של קלינברג, מיכאל ספרד.

ואכן, בספר שכתב קלינברג (יחד עם ספרד) על חייו, הריגול, המעצר והמאסר, הוא מתאר את פעולת הריגול ככזו שנבעה משליחות אידיאולוגית (בניגוד למה שאמר לשב"כ בזמנו). קלינברג האמין שלטובת שלום העולם עדיף שידע מהסוג שנצבר ונוצר במכון הביולוגי לא ראוי שיהיה רק בידי צד אחד במלחמה הבין-גושית, ורק איזון איום ונורא בידע בין המערב למזרח יוכל לספק לאנושות הגנה.

"סבי לימד אותי שיעור בנאמנות", כותב לי נכדו של קלינברג, יאן ברוסא, שמשמש כיום כסגן ראשת עיריית פריז, מטעם המפלגה הקומוניסטית כמובן. (אחרי בחירות 2008 לעיריית תל אביב נפגש איתי ברוסא כדי לשמוע על ההצלחה של עיר לכולנו ולייבא את לקחיה למפלגתו בפריז). "אני יודע שבישראל הוא נחשב בוגד, אבל כל חייו סימנו נאמנות מוחלטת לברית המועצות. הסובייטים נתנו לו את האפשרות לא רק לשרוד (את השואה, ח"מ), אלא גם להלחם בנאצים, שטבחו במשפחתו ובבני עמו. הוא מעולם לא שכח להם את זה".

אף על פי כן, בספר מתואר תהליך הגיוס שלו כמרגל לא כבחירה מודעת שלו, אלא כהיגררות צעד אחר צעד לתוך העולם הזה על ידי מפעיל מטעם המודיעין הסובייטי, שישב בכנסייה הרוסית בדרום תל אביב ופינק את קלינברג עם קוויאר שנשלח לארץ בדואר דיפלומטי סגור.

> ריגול אחר: סבא שלי העביר את המלחמה במדי הצבא הגרמני

מרקוס קלינברג (צילום: מיכאל ספרד)

מרקוס קלינברג (צילום: מיכאל ספרד)

כיום עצם הבחירה לעבוד במכון הביולוגי, על כל הכרוך בכך, וגם הבחירה להפיץ את הידע משם למדינות אחרות, נראית זרה לגמרי לאנשים שמגדירים את עצמם כסוציאליסטים, כאנשי שמאל. אבל כמו שקלינברג כותב בספרו, וכמו שמיכאל ספרד מהדהד אותו כיום, זהו מבט של השמאל של המאה ה-21. במציאות של המאה העשרים, בין מלחמות העולם והשואה, בין שתי מעצמות-העל שנלחמו זו בזו במשחקי ריגול בצפון הגלובלי ובאש חיה שגבתה אינספור הרוגים בדרום הגלובלי – הבחירות של אנשי שמאל היו אחרות לגמרי, והגיוניות באופן אחר לתקופתם.

כיליד פולין עד סוף ימיו עסק קלינברג בגוש המזרחי, והיה מוטרד מאוד מהמשטרים שעלו בו אחרי נפילת ברית המועצות. כשפגשתי אותו בפריז לפני מספר שנים לשיחה הוא סיפר לי שמכל הפנים השונות של מדיניות ממשלות ישראל בימים אלה, הדבר התמוה והמחריד ביותר בעיניו הוא קשריה של המדינה עם משטרים לאומניים שנוטים לאנטישמיות ומעודדים אותה בארצותיהם במדינות חבר העמים לשעבר.

היה מרתק לראות ולשמוע אדם שהורשע בריגול חמור, שנעצר ונחקר ונשפט ונכלא בסתר, שישב בכלא 16 שנים והעביר עוד מספר שנים במעצר בית (שבו הוא נאלץ לממן את משכורות סוהריו), ושיצא לגלות עוד בסוף שנות התשעים – עדיין קורא יום-יום עיתונים מישראל, עוקב, דואג וגם עצוב לראות את המסלול שבו הולכת המדינה. פטריוטיות יכולה להיות דבר חמקמק.

פולני ומרוקאי נכנסים לכלא

מותו של קלינברג הוא גם הזדמנות לתזכורת ולהשוואה בין גורלו של המרגל הביולוגי לבין גורלו של אדם אחר – מרגל האטום. בין השניים יש הרבה מן המשותף, אבל בטווח הארוך של חייהם האישיים התוצאות של מעשיהם היו שונות, והרסניות הרבה יותר למרדכי ואנונו מאשר למרקוס קלינברג. שני המרגלים פעלו מתוך שליחות אידיאולוגית עמוקה, שניהם היו קומוניסטים, שניהם האמינו שמעשיהם יועילו לשלום העולמי.

שניהם גם נעצרו במבצעים מתוחכמים. שניהם נשפטו לעונשי מאסר חמורים, ועל שניהם הוטלו מגבלות קיצוניות לאחר השחרור. ההבדל התהומי הוא שקלינברג זכה לקיצור עונשו (גם אם העביר את היתרה במעצר בית), ושמערכת הביטחון הרפתה ממנו אחרי תום תקופת המאסר אליה נשפט, והוא זכה לעזוב את הארץ ולהעביר 17 שנים בחיק משפחתו בפריז, עם בתו סילביה ונכדו יאן ברוסא.

ואנונו, לעומת זאת, שוחרר כבר לפני 11 שנים, אבל עד היום פעם אחר פעם מאריכה המדינה את ההתעללות בו עם מגבלות תנועה קיצוניות.

> הרוסים על הגדרות: מלחמת יום כיפור והמטוסים בסוריה

מרדכי ואנונו ב-2009 (צילום: Eileen Fleming CC BY-3.0)

מרדכי ואנונו ב-2009 (צילום: Eileen Fleming CC BY-3.0)

"להתעללות הביזארית בקלינגברג היה אפקט בומרנג מסוים וחשוב. בין היתר בשל גילו וחולניותו, ואלי אשכנזיותו, הייתה תחושה ציבורית שהמערכת מגזימה", אומר ספרד, שמייצג עד היום גם את ואנונו, בראיון לשיחה מקומית. "זה רקע חברתי חשוב שאיפשר לבית המשפט לשחררו למעצר בית וגם, אני חושב, אחר כך סייע למנוע מהמערכת למנוע את עזיבתו את הארץ. אותו סוג של חמלה שגילה הציבור ברחוב כלפי קלינגברג (אני נכחתי בלא מעט מקרים שאנשים נגשו אליו ביודעם שאסור לו לדבר איתם ואמרו לו שהם מצטערים על מה שנעשה לו ושהגיעה העת שישוחרר לגמרי), לא קיימת לצערי, במקרה של ואנונו".

גם על קלינברג, כמו על ואנונו, אמרו במשרד הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב), שהוא "יודע משהו שהוא לא יודע". הוא נאלץ, כאמור, לממן את שכר השומרים שלו, נאסר עליו לדבר עם אנשים למעט 11 שאושרו על ידי המלמ"ב, וגם איתם לא על נושאים מסוימים, ונאסר עליו לדבר ביידיש כדי שהשומרים יוכלו לוודא שהוא לא חורג מהנושאים המותרים לו. "כך פחות או יותר הוא חי ארבע שנים. והנה כעבור ארבע שנים הכל חלף והוא נסע לפאריז והשמיים לא נפלו. זה הכל היה נקמה וגם ניסיון של המלמ"ב לייצר לעצמו עבודה. להיות חשוב", אומר ספרד.

אבל כמו שאומר ספרד מרקוס קלינברג היה פולני. מרדכי ואנונו הוא מרוקאי. אם קלינברג הצליח לגייס תמיכה ציבורית, ואפילו ראש השב"כ יעקב פרי התנדב לפעול למענו, אין כמעט איש שדואג לגורלו של ואנונו. רק בתחילת השנה הנוכחית אישר בג"ץ שוב למדינה להמשיך ולהתעלל בו, למנוע ממנו לעזוב את הארץ ולחיות עם אשתו בחו"ל, ולקיים כמעט כל קשר עם אזרחים זרים – מה שכופה עליו בידוד חברתי כמעט מוחלט.

"המערכת מתייחסת לואנונו באותו סוג של אכזריות נקמנית, למרות שבניגוד לקלינגברג ואנונו לא ריגל. ואנונו לא העביר מידע לסוכנים של מדינה זרה אלא חשף בפני עיתונאי מידע שחשב שחשוב שכל ישראלי ידע", מסכם ספרד. "המערכת עדיין מסיתה כנגד ואנונו ועושה לו דמוניזציה כדי לאפשר את המשך ההתעללות בו. לצערי, אם במקרה של קלינגברג המלמ"ב גילה שיש לו מגבלות, המקרה של ואנונו מלמד אותו שהכל אפשרי".

ומילה אחרונה על קלינברג: תקראו את הספר שלו. "המרגל האחרון" (אפשר לקרוא טעימה ממנו באתר של "מעריב"). מעבר לפיסת ההיסטוריה המרתקת הזאת, מעבר לאידיאולוגיות של המאה העשרים, מעבר לאדם המרתק שהיה מרקוס קלינברג – זה פשוט ספר מתח משובח שנקרא בנשימה עצורה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> בג"ץ: המדינה יכולה להמשיך להתעלל במרדכי ואנונו

מרקוס קלינברג הצעיר יותר (צילום באדיבות המשפחה)

מרקוס קלינברג הצעיר יותר (צילום באדיבות המשפחה)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf