newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להשיב תודה לנפאל, עכשיו

יום לפני רעידת האדמה שבתי מנפאל, טעון בחוויות וזכרונות. למדינה הרחוקה והענייה, שסובלת כעת מנזקי רעידת אדמה קטסטרופלית, יש מקום מרכזי בתודעה הישראלית. כעת אפשר וצריך להשיב לה תודה, ולהתגייס לסייע לה

מאת:

כותב אורח: חגי אלעד

רצה הגורל והמדינה הרחוקה, הקטנה והענייה, עם הטופוגרפיה הבלתי אפשרית והטבע הבלתי נתפס, זו שסובלת כעת מנזקיה של רעידת אדמה קטסטרופלית, היא גם אותה המדינה שתופסת מקום סימבולי כה מרכזי בתודעה הישראלית: נפאל. זהו הזמן להשיב לה ולתושביה תודה, ולסייע להם בשעת מצוקתם.

כל ישראלי שחזר מנפאל שב משם טעון בחוויות וזכרונות. עוצמת החוויה היא כזו שלא תמיד די במילים או בהררים של תמונות כדי להצליח ולשתף. רוב הזמן בהרים של נפאל מציאות החיים היא – מילולית – בין שמיים וארץ: על שביל או לכל היותר דרך צרה, באמצע שיפוע תלול שהנפאלים הצליחו בגאוניותם לחצוב בו דרך, בין הרים מעל ומצוק מתחת. רגשית ונופית, התוצאה מדהימה. אבל אחרי רעידת אדמה, כשהמידע עוד חסר, אפשר רק לדמיין כמה הדרכים הללו פגיעות: גלישת קרקע אחת או מפולת סלעים, שלא לדבר על גשר תלוי שנקרע מיסודותיו, מספיקים כדי לנתק אזור שלם, מי יודע לכמה זמן.

> רחם להשכרה: האמת המרה מאחורי תעשיית הפונדקאות

תופסת מקום סימבולי כה מרכזי בתודעה הישראלית: נפאל.flickr, CC BY-NC-SA 2.0

תופסת מקום סימבולי כה מרכזי בתודעה הישראלית: נפאל.flickr, CC BY-NC-SA 2.0

במציאות כזו אין טעם למדוד מרחקים בקילומטרים: שתי נקודות המרוחקות זו מזו כמה עשרות קילומטרים נמצאות בפועל במרחק נסיעה של 10 שעות, או במרחק הליכה של מספר ימים. נפאל, באזור הזמן הפרטי שלה, שעתיים וארבעים וחמש דקות לפנינו, מתנהלת על פי זמנה היא. כעת מניין ההרוגים שם הולך ומאמיר – ועוד יחלוף זמן עד שיתבהר מלוא היקף ההרג והנזק.

אחרי שנים של חוסר יציבות פוליטית, אולי באמת הייתה נפאל לאחרונה בדרך להביא מעט יותר רווחה לתושביה העניים. רווחה שהייתה מושגת גם במידה רבה בזכות התיירים – ובכללם הישראלים הרבים. במקרה שבתי מנפאל יום לפני רעידת האדמה: לכן אני חש את החובה לכתוב מילים אלו. ימים יגידו מה יתרחש כעת בין שמיים וארץ, אבל לא הכול בידי שמיים. אפשר להשיב תודה לנפאל, עכשיו.

טוב עושה המדינה במאמציה לסייע רפואית לנפאל כעת. גם המאמץ לחלץ אזרחים ישראלים ראוי לכל שבח, ומי ייתן וכולם ישובו בשלום במהרה – מי מקטמנדו ומי מאזוריה המרוחקים של המדינה. ישראלים הרוצים לסייע לנפאל בתרומה יכולים לעשות זאת עכשיו, באמצעות כרטיס אשראי, דרך אחד מגופי הסיוע הבינלאומיים:

אוקספם (Oxfam)

הצילו את הילדים (Save the Children)

אפשרויות בינלאומיות נוספות ניתן למצוא בדף המידע שריכז הניו יורק טיימס.

(כרגע לא ידוע לי על אפשרויות תרומה לנפאל באמצעות גוף ישראלי, במידה ותהיינה כאלו אשתדל לעדכן כאן. עדכון: אפשר לתרום דרך תבל בצדק וגם הקרן הישראלית למען יוניסף).

בין האתרים בקטמנדו שנהרסו ברעידת האדמה מוזכר מגדל דהרהרה (בישמן), שנבנה בשנת 1825. הדיווחים בחדשות שוכחים לציין שהמגדל שקרס ברעידת האדמה כעת אינו המגדל המקורי: מה שנבנה ב-1825 קרס ברעידת האדמה הגדולה הקודמת, לפני כשמונים שנה, ב-1934. אז, הנפאלים בנו את המגדל מחדש. לפני כמה ימים בקטמנדו עוד ראיתי אותו ממרחק, מהגבעה של מקדש הקופים, מזדקר לו במרכז העיר מבעד לאובך והערפיח. כיצד יתאוששו הנפאלים כעת מרעידת האדמה הגדולה? זה תלוי גם בהכרת התודה שנבטא עכשיו, ובמידת הסיוע שנעניק. עכשיו הזמן להשיב תודה לנפאל.

> אלפי אזרחים בעזה יוצאים במחאה: "בלתי אפשרי לחיות כאן"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf