newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דיר איסתיא: היסטוריה חקוקה באבן הסמטאות הישנות

הכפר דיר איסתיא הוא מקום לידתו של משורר מרדן שאיש כבר לא זוכר. לחלקיו העתיקים שורשים בני למעלה מ-2,500 שנה, ועל אדמותיו מאיימים מתנחלים. ללכת את פלסטין, חלק שביעי

מאת:

בלב הכפר דיר איסתיא שוכנת עיר עתיקה מוקפת חומת אבן, עדות לעבר מפואר. בלכתך בסמטאותיה הצרות אתה חש שאין ספק שמישהו חשוב נולד שם. ואכן, הכפר הוציא מבין חומותיו את המשורר המנוח עבד אל-לטיף עקל, אותו מרדן שלא הכפר ולא העיר לא הצליחו לשכך את זעמו.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

אני בוכה על ימי כפרנו שהיו ואינם, ומעלה בעיני רוחי
את סמטאותיו מקושתות הקמרונים ובוקרו הלח‬‬‬‬‬
וערבו המחכה בהכנעה, כשעדרי הרועים שבים אליו,
כשעל גגותיו הלבנים מנערת החוגלה את נוצותיה‪
‬‬‬‬‬‬ואיך שהגשם בא אליו
ושיר מכסה את שולי שדותיו בעלים‪‬‬‬‬‬‬‬‬
ומפריחם
ויחד נקבצים בו העלמות והפרחים,
הציפורים,
והפרות,
והכבשים,
בכלולות הערב וחוגגים.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

התוודעתי לראשונה אל המשורר כשלמדתי באוניברסיטת אל-נג'אח בשכם בשנת 1986, כשהוא היה דיקן המכללה ללימודים מתקדמים. כינינו אותו "הקיפוד", בגלל זקנו הלבן ושיערו הלבן הארוך והמחוספס, שצורתו צורת קוצים, ומשקפיו העבים, ומבטו החודר.

הכרתי אותו שוב בעמאן, כשהוצג המחזה הידוע פרי עטו "הארץ מבקשת את אנשיה". היה זה בשנת 1989 בשיא האינתיפאדה הראשונה, כאשר זו הציתה את הרחוב הערבי והפנתה את מבטו אל פלסטין הנאנקת תחת עול הכיבוש הדכאני. הצגה זו חשפה את הכאב הפלסטיני דרך דמויותיה האמינות, אבו אל-עז והחאג'ה חלימה ומסעוד וג'פרא.

כאשר ביקרתי בכפר בשבוע שעבר קיוויתי לראות אזכור כלשהו למשורר, מצבת זיכרון, תבליט נחושת, בית שיר, מילה ממחזה, ציור, שיר, שם רחוב, שרטוט, משהו, אבל לא מצאתי דבר. שכן עבד אל-לטיף עקל הוא כרוב המשוררים, שאין איש מתעניין בהם, שחיים בשוליים, ומתים מחוץ לשוליים, כשמילותיהם נסתרות אך אינן מתות.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

השנה, במלאות 21 שנה למותו, קיבצה אוניברסיטת אל-נג'אח את כל כתביו והנציחה אותם בספר, יחד עם כל הדיונים שקיימה אתו.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

בכפר דיר איסתיא חצרות עתיקות וסמטאות צרות. ביניהן אחת מקורה, שאף נקראת הסימטה המקורה, העומדת על תילה ומיושבת מזה מאות בשנים, ובה מסגד עתיק ובניינים קדומים רבים שמשמרים את העבר האצילי, ומצטיינים ברצפות מרהיבות מאריחים בקישוט אסלאמי.

ההיסטוריה של כפר זה מתחילה, לפי הגילויים הארכיאולוגיים, בתקופת הברזל השנייה (550–1000 לפניה"ס), ואף נתגלו בו שרידים מתקופות הצלבנים ומהתקופות האיובית והממלוכית. ואילו לשמו לא מצאתי פירוש משכנע. האם הוא נקרא על שם מנזר ("דיר") ששמו איסתיא? אבל איפה המנזר? או איפה הכנסיה? לפי האנציקלופדיה המקוונת ויקיפדיה הכפר נקרא על שם קבר איסתיא הסמוך, הלא הוא השם הערבי לנביא ישעיהו. איזו ארץ, כולה נביאים!

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

בתקופה זו הבתים עדיין מתגעגעים אל בעליהם והם משופעים בהיסטוריה. היו כאן פלסטינים, והם עוד כאן. בכפר זה ובעבר מפואר זה אני חי את השלום, אני חי את עברי במולדתי, בכפרי הפלסטיני, ואיש לא יוכל להתכחש לעבר זה.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

ביפו היה המצב שונה. שם שינו את ההיסטוריה ומחקו אותה ולא נשאר משכונת מנשיה דבר זולת המסגד והצריח שלו, וביתו של אחד העשירים הפך למוזיאון לכנופיות האצ"ל שדיכאו את העיר בשנת הנכבה.

> שיבה זמנית לתל אביב: יום בין פליטים בעיר הלבנה

חסן בק (בסאם אלמוהור)

בין סימטאות דיר איסתיא וחומותיו אני מתגעגע לסבתי הנושאת את הסל והולכת אל סבי בפרדס סביב יפו. אני מתגעגע לאימי בימי הקציר, ואל שכננו החאג' נימר שהיה יושב עם הפלחים סביב הגורן.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

בעומדי לפני דלתות העץ הכבדות של בתי דיר איסתיא הישנים ומפתחותיהם אני מתגעגע אל "המנקושה", הפיתה בשמן זית וזעתר, ואל השכונה ואל המשחק בחול. בדיר איסתיא אני נזכר בסיפורי סבתי על גיבורי האגדות אל-וליה ואבו אג'ר מסלוח'ה וחסן הרמאי. בדיר איסתיא אני מתגעגע לערמונים ולאש הבוערת בתנור ולישיבה בקומה העליונה.

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

לדיר איסתיא עבר יפה וחיים שקטים שלא חסר בהם דבר זולת קצת חופש ושלום כדי שיוכל ליהנות מטוב הארץ וזיתיה ויערותיה ונחליה המתוקים ומנחל קנה המיתולוגי. כל מה שרוצים תושבי דיר איסתיא הוא שיסתלקו ההתנחלויות עמנואל וגני שומרון ומעלה שומרון ונופים וחוות יאיר מאדמותיהם.

תרגמה מערבית: שושנה לונדון-ספיר

> הנחל הנעלם: כך הפך הוואדי של דיר איסתיא לפארק מתנחלים

דיר איסתיא (בסאם אלמוהור)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf