בגלל האבטלה והעוני: הוכפל מספר הילדים שנאלצים לעבוד בעזה
לפי הנתונים הרשמיים כעשרת אלפים ילדים עובדים בעזה, ומומחים מעריכים שהמספר האמיתי כפול. אבטלת מבוגרים, נשירה מבתי הספר והיעדר אכיפה של חוקי העבודה רק מחמירים את המצב
כותבת אורחת: כראמה פאדל, עזה
רמדאן. חם מאוד ברצועת עזה. מוסלמים רבים מעדיפים לישון כמה שיותר משעות היום כדי להקל על הצום, עד שירד הערב ותגיע ארוחת האפטאר.
אבל ראוף עבדלחמיד בן ה-15 טורח ועובד בכל שעות היום, מוכר גומיות לשיער וצעצועים קטנים לילדים ברחובות העיר עזה. הוא עובד כך מגיל חמש, ומרוויח כעשרה שקלים ליום. הוריו של ראוף גרושים, אביו לא בנמצא, וליתר המשפחה אין מקורות הכנסה אחרים.
"הייתי רוצה ללכת לאיזה מועדון או משהו בקיץ עם החברים שלי, אבל אני חייב לעבוד", הוא אומר. "אני רוצה ללמוד חשבונאות באוניברסיטה, אז אני עובד כדי שיהיה לנו אוכל בבית וכדי לחסוך ללימודים. אני מכיר אנשים שהולכים ברחובות ומקבצים נדבות, או אפילו גונבים. אבל אני רוצה להרוויח את כספי מעבודה".
> מאבק ההישרדות של פליטים פלסטינים מסוריה בלבנון
עבודת ילדים: ראוף עבדלחמיד, 15, מוכר בדוכן שלו, עזה (אסמא אלחלדי)
ראוף לא לבד, בעזה או בכלל. ביום ראשון השבוע צוין היום הבינלאומי נגד עבודת ילדים, וארגון העבודה הבינלאומי מעריך שכ-168 מיליון ילדים ברחבי העולם נאלצים לעבוד כמו ראוף. בעזה עצמה, הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה מעריכה שבחמש השנים האחרונות מספר הילידים (בני 10-17) העובדים הכפיל את עצמו והגיע ל-9,700, מהם כ-2,900 מתחת לגיל המותר בחוק (15). כלכלנים מעריכים שהמספרים האמיתיים, והלא מדווחים, יכולים להיות גדולים עד פי שניים.
אחד מהגורמים המרכזיים לעלייה הזאת הוא רמת האבטלה האדירה, 44 אחוז מהאוכלוסייה הכללית, שדוחפת 80 אחוז מאוכלוסיית הרצועה לתלות בסיוע סעד ברמה כזו או אחרת.
"התופעה של עבודת ילדים קשורה למצבנו הכלכלי הקשה בכללותו", אומר איאד אבו-הג'אייר, מנהל המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ולפתרון סכסוכים. "אנחנו חיים תחת מצור כבר למעלה מעשור. חוץ מזה, החוק הפלסטיני אמנם אוסר על קטינים לעבוד יותר משש שעות ביום, בסביבות לא בטיחותיות או בשכר שלא הולם את גילם – אבל בפועל אין אכיפה. אין פיקוח".
התשובה למצב הזה, בעיניו, נמצאת במאבק בנשירה מבתי הספר. "אנחנו צריכים לדאוג למקומות עבודה להורים, ותמיכה משמעותית מצד משרדי החינוך והרווחה".
איימן נסאר הוא קורבן נוסף של משבר האבטלה והעוני ברצועת עזה. כיום הוא כבר בן 17, אבל הוא מוכר בגדים בפינת רחוב כבר מזה ארבע שנים. לפעמים פקחים מונעים ממנו להציג את כל הסחורה שלו, ומצמצמים אותו לחלק קטן מהמדרכה. אין לו מספיק כסף בשביל לפתוח חנות של ממש.
"אני עובד כי אני צריך לקיים את עצמי", מספר איימן, ומציין שהוא מרוויח כעשרים שקלים ביום עבודה של 15 שעות, מ-10 בבוקר עד אחת בלילה. "אני מקווה לחסוך כסף לאוניברסיטה, כדי שאוכל למצוא עבודה בחברה כלשהי או כל מקום שהוא לא עבודה ברחוב".
כראמה פאדל היא בוגרת תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת אל-אזהר בעזה, משמשת כמורה לערבית לזרים ברצועה, ומתנדבת בצלב האדום הבינלאומי. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר "אנחנו לא מספרים", ותורגם לעברית על ידי חגי מטר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
