newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בגלל האבטלה והעוני: הוכפל מספר הילדים שנאלצים לעבוד בעזה

לפי הנתונים הרשמיים כעשרת אלפים ילדים עובדים בעזה, ומומחים מעריכים שהמספר האמיתי כפול. אבטלת מבוגרים, נשירה מבתי הספר והיעדר אכיפה של חוקי העבודה רק מחמירים את המצב

מאת:

כותבת אורחת: כראמה פאדל, עזה

רמדאן. חם מאוד ברצועת עזה. מוסלמים רבים מעדיפים לישון כמה שיותר משעות היום כדי להקל על הצום, עד שירד הערב ותגיע ארוחת האפטאר.

אבל ראוף עבדלחמיד בן ה-15 טורח ועובד בכל שעות היום, מוכר גומיות לשיער וצעצועים קטנים לילדים ברחובות העיר עזה. הוא עובד כך מגיל חמש, ומרוויח כעשרה שקלים ליום. הוריו של ראוף גרושים, אביו לא בנמצא, וליתר המשפחה אין מקורות הכנסה אחרים.

"הייתי רוצה ללכת לאיזה מועדון או משהו בקיץ עם החברים שלי, אבל אני חייב לעבוד", הוא אומר. "אני רוצה ללמוד חשבונאות באוניברסיטה, אז אני עובד כדי שיהיה לנו אוכל בבית וכדי לחסוך ללימודים. אני מכיר אנשים שהולכים ברחובות ומקבצים נדבות, או אפילו גונבים. אבל אני רוצה להרוויח את כספי מעבודה".

> מאבק ההישרדות של פליטים פלסטינים מסוריה בלבנון

ראוף עבדלחמיד מוכר בדוכן שלו, עזה (אסמא אלחלדי)

עבודת ילדים: ראוף עבדלחמיד, 15, מוכר בדוכן שלו, עזה (אסמא אלחלדי)

ראוף לא לבד, בעזה או בכלל. ביום ראשון השבוע צוין היום הבינלאומי נגד עבודת ילדים, וארגון העבודה הבינלאומי מעריך שכ-168 מיליון ילדים ברחבי העולם נאלצים לעבוד כמו ראוף. בעזה עצמה, הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה מעריכה שבחמש השנים האחרונות מספר הילידים (בני 10-17) העובדים הכפיל את עצמו והגיע ל-9,700, מהם כ-2,900 מתחת לגיל המותר בחוק (15). כלכלנים מעריכים שהמספרים האמיתיים, והלא מדווחים, יכולים להיות גדולים עד פי שניים.

אחד מהגורמים המרכזיים לעלייה הזאת הוא רמת האבטלה האדירה, 44 אחוז מהאוכלוסייה הכללית, שדוחפת 80 אחוז מאוכלוסיית הרצועה לתלות בסיוע סעד ברמה כזו או אחרת.

"התופעה של עבודת ילדים קשורה למצבנו הכלכלי הקשה בכללותו", אומר איאד אבו-הג'אייר, מנהל המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ולפתרון סכסוכים. "אנחנו חיים תחת מצור כבר למעלה מעשור. חוץ מזה, החוק הפלסטיני אמנם אוסר על קטינים לעבוד יותר משש שעות ביום, בסביבות לא בטיחותיות או בשכר שלא הולם את גילם – אבל בפועל אין אכיפה. אין פיקוח".

התשובה למצב הזה, בעיניו, נמצאת במאבק בנשירה מבתי הספר. "אנחנו צריכים לדאוג למקומות עבודה להורים, ותמיכה משמעותית מצד משרדי החינוך והרווחה".

איימן נסאר הוא קורבן נוסף של משבר האבטלה והעוני ברצועת עזה. כיום הוא כבר בן 17, אבל הוא מוכר בגדים בפינת רחוב כבר מזה ארבע שנים. לפעמים פקחים מונעים ממנו להציג את כל הסחורה שלו, ומצמצמים אותו לחלק קטן מהמדרכה. אין לו מספיק כסף בשביל לפתוח חנות של ממש.

"אני עובד כי אני צריך לקיים את עצמי", מספר איימן, ומציין שהוא מרוויח כעשרים שקלים ביום עבודה של 15 שעות, מ-10 בבוקר עד אחת בלילה. "אני מקווה לחסוך כסף לאוניברסיטה, כדי שאוכל למצוא עבודה בחברה כלשהי או כל מקום שהוא לא עבודה ברחוב".

כראמה פאדל היא בוגרת תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת אל-אזהר בעזה, משמשת כמורה לערבית לזרים ברצועה, ומתנדבת בצלב האדום הבינלאומי. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר "אנחנו לא מספרים", ותורגם לעברית על ידי חגי מטר

> שתי מדינות, מולדת אחת, אפס באזרחות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf