newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דוברי הרוסית עזבו את ליברמן אבל עדיין לא מצאו לו חלופה

גם בלי פרשת השחיתות בישראל ביתנו הקול הרוסי פונה לכיוונים חדשים. ליברמן מצליח לקושש רק את זקני המצביעים, אבל אף מפלגה לא משקיעה בפוטנציאל שנוצר מתוך הוואקום

מאת:

לא מעט מדובר על תפקידה של התקשורת בקביעת סדר היום במדינה: נושאים שהתקשורת בוחרת לשים באור הזרקורים נכנסים לשיח הציבורי, ונושאים אחרים, שבהם לדעתה לא ראוי לעסוק נסתרים מהציבור כאילו לא היו. בתקופת בחירות הסוגיה הזו מקבלת חיזוק נוסף כשמפלגות ופוליטיקאים נלחמים על כל הזדמנות לחשיפה תקשורתית, על כל שניית מסך וכל תמונה בעיתון כדי להישאר בכותרות, להיות רלוונטיים. אבל אני דווקא רוצה לדבר כאן לא על חשיפה של פוליטיקאים לציבור, אלא להיפך, על חשיפה של הציבור בפני הפוליטיקאים.

הציבור הזה הם דוברי הרוסית בישראל. בתקופה האחרונה לא מעט כלי תקשורת עוסקים בשאלה "מה יהיה עם הקול הרוסי בבחירות הקרובות?". זה התחיל עם וואלה, אחרי זה היו הארץ, גלובס, וגם תכניות הטלוויזיה של שי שטרן ומודי בר און. בגילוי נאות, כמי שהשתתף בחלק מהכתובות האלה, אני יכול להגיד שיש עוד בדרך. ואפרופו גילוי נאות, זה המקום לציין שאני עובד במטה הרוסי של מפלגת העבודה.

אז מה קרה שהתקשורת מתעניינת כל כך בציבור הזה, שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה גבוהה בציבוריות הישראלית? הסיבה המרכזית היא פרשת השחיתות של ישראל ביתנו. "האם גם לאחר פרשת ישראל בתינו דוברי רוסית עדיין ימשיכו להצביע לליברמן?" שואלים כלי התקשורת בדרך כלל, או בשפה חופשית: "האם עכשיו הרוסים האלה סוף סוף יגלו את האור, יפסיקו להיות רוסים ויתחילו להצביע למפלגות ישראליות?"

אבל את מה שהתקשורת ואולי גם הציבור הישראלי מבין היום, אנחנו דוברי הרוסית מבינים כבר לפחות שנתיים. כמובן שזה כולל גם את ליברמן. בבחירות 2013 הוא חבר לליכוד כי הוא הבין שהוא כבר לא יכול לרוץ על התקן של מפלגה מגזרית: המגזר כבר לא עומד מאחוריו. למעשה, המגזר לא עומד מאחורי אף אחד. אבל חלפו להן שנתיים, שנתיים של ואקום, שנתיים של העדר ייצוג והעדר מנהיגות פוליטית, שנתיים שבהן מפלגה שהייתה רואה את הפוטנציאל של כ-750,000 בעלי זכות בחירה ומשקיעה שם משאבים הייתה היום נהנית מתמיכה מאסיבית של ציבור שמחפש ייצוג ובית פוליטי.

> לא סופרים את הרוסים בדרך לכנסת

אביגדור ליברמן (צילום: אקטיבסטילס)

רק הרוסים המבוגרים מצביעים לו. אביגדור ליברמן (צילום: אקטיבסטילס)

את התשובה לשאלה מה יקרה עם הקול הרוסי נגלה אחרי הבחירות. מפלגות שיצליחו ליצור בולטות ציבורית ותקשורתית יזכו לקולות של דוברי רוסית. אין צורך ביצירת בולטות בשפה הרוסית. אפילו עדיף שלא. עברית תעביר את המסר טוב יותר. אבל צריך לפנות אליהם, לדבר איתם, ללמוד ולדברר את הסוגיות הרלוונטיות.

מהכתבות המוזכרות לעיל ניתן ללמוד על השינוי המשמעותי שקורה בציבור הזה. הדור הצעיר מגדיל את ההטרוגניות, מאתגר את הישראלית ומגדיר לה גבולות חדשים. התהליך הזה עדיין לא מיוחצ"ן מספיק בציבור הישראלי ומהבחינה הזו הכתבות עושות עבודה טובה. אבל השאלה היא מה יעשו המפלגות עם הנתונים האלה. בבחירות 2013 אחוז ההצבעה בקרב דוברי רוסית היה נמוך מכלל החברה הישראלית, פשוט כי לא היה להם למי להצביע. נתונים דומים צפויים גם עכשיו.

לסיום, בכל זאת כמה מלים על הצבעה לליברמן. בסקרים שפורסמו עד כה מפגלת ישראל ביתנו לא יורדת מ-5 מנדטים. בשיחה עם סוקר בכיר שעובד במערכת הבחירות הוא מספר שמניתוח הסקרים שהוא עושה עולה כי הציבור המבוגר של דוברי הרוסית נותן לליברמן 4-5 מנדטים. מדובר בציבור של קשישים הצורכים תקשורת רוסית בלבד וממעיטים לבוא במגע עם התקשורת בעברית.

מתוך זה אפשר ללמוד שני דברים מעניינים. הראשון הוא שהציבור הישראלי עזב את ליברמן לחלוטין, וכנראה שגם ליברמן עזב את הציבור הזה לחלוטין. ליברמן במצוקה וכרגע הקמפיין שלו פונה לקהל רוסי בלבד תחת הכותרת "רוסים הביתה". לילי גלילי מתארת את זה בצורה נהדרת בכתבה שלה ב-i24. הדבר המעניין השני הוא שהציבור הרוסי הלא מבוגר גם הוא נטש את ליברמן. אבל זה כאמור לא משהו חדשני, זה תהליך שקורה כבר כמה שנים. הנתונים החדשים רק מאששים אותו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> "יש הרבה משותף בין רוסים למזרחים": ראיון עם קסניה סבטלובה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf