תכירו: תומך החרם שמתמודד על הנהגת הסטודנטים היהודים בבריטניה
ערן כהן נפצע מירי חיילים בבלעין, תומך ב-BDS ובגלותיות, ועכשיו הוא מטלטל את המרוץ לנשיאות התאחדות הסטודנטים עם קמפיין קליל, מצחיק ומשכנע ומושך תשומת לב בינלאומית. אולי גם השמאל בארץ יכול ללמוד ממנו משהו. ראיון
כותב אורח: מתן קמינר
מערכת הבחירות לנשיאות התאחדות הסטודנטים היהודים בבריטניה היא לא מסוג הסיפורים שבדרך כלל זוכים לחשיפה בתקשורת הבינלאומית. אבל ערן כהן, פעיל שמאל רדיקלי ישראלי-בריטי, הוא לא מועמד רגיל, והקמפיין שלו מייצר כותרות בהתאם.
עמדותיו הפוליטיות של כהן חריגות בנוף הקהילה היהודית הבריטית, הידועה בשמרנותה במיוחד בכל הנוגע לישראל. תמיכתו בחרם על ישראל (על אף שהיא מסויגת יותר ממה שדווח) והשתתפותו בהפגנות נגד הכיבוש בגדה המערבית הופכות אותו להימור דחוק למדי לניצחון. אבל השנה היא 2016, ושום דבר לא נראה בלתי-אפשרי – במיוחד לא התמוטטה של פוליטיקת הקונצנזוס לנוכח קריאות תיגר מימין (בארה"ב, למשל) ומשמאל (כמו פודמוס בספרד).
זאת ועוד; ממצאיו של סקר מהשנה שעברה מראים כי כמה ממסריו של כהן עשויים ליפול על קרקע פורייה: פחות ופחות יהודים בריטיים מזדהים כציונים, יותר ויותר מאמינים כי ישראל צריכה לחתור לשלום עם הפלסטינים כמטרה עליונה, ושלושה רבעים מאמינים שההתנחלויות הן מכשול חמור לשלום. שינוי זה הוא אולי הסיבה שנציגי הזרם המרכזי של יהדות בריטניה עושים ככל יכולתם – עד כדי המצאתם של משחקי מלים מטופשים – כדי לעצור את הקמפיין המצחיק, הסוחף והעשרים בממים ברשתות החברתיות של המועמד החתרני.
> בנק גרמני סגר חשבון של ארגון יהודי למען שלום
לקחת MDMA בבית כנסת. ערן כהן, במעמד צילום קליפ הבחירות שלו (ליה סויסה)
לקראת סיום תהליך ההצבעה מחר (שישי) דיברתי עם ערן כהן על החרם, על הגלות ועל מצבה של הפוליטיקה היהודית בבריטניה.
אתה יכול לספר לנו על עצמך?
"אני מכפר ויתקין, דור שלישי של סוציאליסטים. עזבנו את הארץ ממש לפני האינתיפאדה השנייה, וחזרתי בגיל שמונה-עשרה כדי להתגייס לאנרכיסטים נגד הגדר. שם הייתי מעורב בפעילות קרבית, אבל בצד המקבל שלה. במהלך פעילות מבצעית שוטפת נפצעתי מאש צה"ל בהפגנה בבלעין".
מה היא "התאחדות הסטודנטים היהודים"? יש משהו בהיסטוריה שלה שמצביע על אפשרות להפוך אותה לכלי עם פוטנציאל מתקדם או רדיקלי?
"כשמה כן היא, זאת התאחדות שמספקת לסטודנטים יהודים מגוון שירותים דתיים, תרבותיים וייצוגיים. היא הארגון היהודי הדמוקרטי היחיד בבריטניה, ועל אף שאין לה בכלל היסטוריה של פוליטיקה מתקדמת, זה משתנה קצת בזמן האחרון עם ניסיונות להכיל סטודנטיות ולהט״בים יהודים. אנחנו רוצים להכניס להתאחדות עוד רעיונות כאלה, ולהעביר את מוקד תשומת הלב של הארגון אל התפוצות, לחגוג את החיים היהודיים בכל מקום שהוא, ולהלחם על זכותם של יהודים ושל כל אחד אחר לחיות בכל מקום שירצו, לא כמדכאים ולא כמדוכאים".
למה החלטת לרוץ לראשות ההתאחדות?
"אני חבר ב'ג׳ודס', ארגון יהודי שאוהב את הגלות, צוחק ללא רחמים על הממסד היהודי, מארגן מסיבות מעולות ומעודד אנשים לקחת MDMA בבית כנסת. החלטתי לרוץ בעידודם של מספר גדול של סטודנטים לא ציונים ושמאליים, שהרגישו שיש מיעוט גדול של סטודנטים יהודים שרוצים להיות חלק מהקהילה אבל מנוכרים ממנה בגלל התמיכה הבלתי-מסויגת שלה בישראל ובגלל הבוז שלה כלפי זרמים מתקדמים ביהדות וכלפי חילונים".
צפו: ערן כהן, משמאל, עם תיק, נורה ברגלו על ידי חייל בהפגנה בכפר בלעין, 2008
אם תיבחר, מה יקרה לדעתך? איך אתה מתכנן לקראת היום שאחרי?
"אם ננצח, נפתח בדיאלוג עם כל בעלי העניין בקהילת הסטודנטים היהודים כדי ליצור סביבה ומנגנונים שמאפשרים לכל יהודי להשתתף ולהרגיש רצוי, ללא תלות בדעותיו הפוליטיות או בזרם שאליו הוא משתייך. אנחנו מתכוננים לניצחון, אבל במובן מסוים כבר השגנו את מטרתנו – לייצר שיחה בתוך הקהילה על זהות ועל הכלה. כבר הצלחנו להשתמש במצע שלנו כדי להצביע על סוגיות חשובות כמו ההתמודדות עם ההחרפה בגזענות והעלייה בעלויות ההשכלה. וגם הצחקנו כמה אנשים, שזה חשוב ב-2016".
ממש! הקמפיין שלכם די זעיר ממדים, אבל נראה שהוא יודע היטב איך להשתמש בשפה החדשה של ממים, קליפים וכו׳. זה משהו שהחלטתם להתמקד בו במודע או שזה פשוט בא בטבעיות? יש לכם עצות לאנשי שמאל אחרים שמעוניינים לנהל קמפיינים מוצלחים באינטרנט?
"חלקית זה פשוט הכישורים של חבורת ג'ודס. תכלס פשוט רצינו ליהנות וממים הם הדרך שלנו ליהנות מהאינטרנט. אבל זאת גם הייתה אסטרטגיה מכוונת, כי אנחנו יודעים שסטודנטים יהודים רבים מנוכרים כל כך מהקהילה היהודית הממוסדת, שמדיה חברתית היא הדרך היחידה להגיע אליהם. למשל, שמעתי לא מזמן על בן דוד של נשיא ההתאחדות הנוכחי שבכלל לא מתעניין בבחירות האלה. זה די אופייני. העצה שלי לאנשי שמאל אחרים היא שאנשים אוהבים לשתף אחרים בדברים שגורמים להם להרגיש טוב, והומור הוא דרך מצוינת לנצל את זה".
מה הקשר בין הקמפיין שלך לרקע הכללי של הפוליטיקה הבריטית היום? בסרטון שלך אתה מזכיר שאתה "מכיר מקרוב את ג׳רמי", כלומר קורבין, ראש מפלגת הלייבור. אני יודע שזאת בדיחה, אבל אתה רואה את הקמפיין שלך כחלק מהתחזקותו של השמאל בבריטניה? האם ה״מרכז״ מאבד מכוחו גם בקהילה היהודית?
"טוב, זה קמפיין הבחירות היחיד שאני מכיר שמערבב בין רצינות להומור; רוב האנשים דבקים באחד או בשני. אני מניח שאפשר לראות אותנו כחלק מההתחזקות, כן. רבים מצוות הקמפיין היו גם תומכים גדולים של קורבין. אני לא יודע אם אפשר לומר שהמרכז מאבד מכוחו, אבל בשנה האחרונה אירעו כל מיני אירועים מקטבים שדחפו אנשים לקחת עמדות רדיקליות וניואנסיות יותר מאשר בעבר".
> "המזרחים הפכו להיות בשר התותחים של חוק הגיוס"
קמפיין הבחירות היחיד שאני מכיר שמערב בין רצינות להומור. ערן כהן (ליה סויסה)
אתה ידוע כתומך גדול ב-BDS (בייגלעך, דריידלעך וסוציאליזם – כפי שקראת לזה בקליפ שלך), אבל גם אמרת שאם תיבחר לא בהכרח תדחוף לתמיכה של ההתאחדות בחרם על ישראל. האם העמדה שלך לגבי ה-BDS האמיתי מורכבת יותר מתמיכה או התנגדות גרידא?
"קודם כל, ההתאחדות היא גוף דמוקרטי, ויש לה ועידה פתוחה בפני כל החברים שמכריעה לגבי ענייני מדיניות. המצע שלי ברור, אבל אני לא מאמין שאם אנצח זה אומר שאני יכול לעשות ככל העולה על רוחי. אני אנסה להגיע לאיזון בין המנדט שהעניקו לי הבוחרים לזה שתעניק לי הוועידה. אם יהיו סתירות בין השניים, אתן יותר משקל לעמדתה של הוועידה.
"אני לא יודע אם אני תומך ב-BDS בכללותו. ספציפית, יש חלקים של החרם האקדמי שאני לא בטוח לגביהם. למשל, אם יש מחלקות בטכניון שמפתחות מערכות להרג מרחוק אז ראוי להחרים אותן. מצד שני אני לא יודע איך אני מרגיש לגבי חרם על המרכז הרפואי של האוניברסיטה העברית, שמנהל מחקר שנועד לסייע לחולים פלסטינים שסובלים ממחלות גנטיות. זה צד של ה-BDS שלגביו אני לא בטוח".
מתן קמינר הוא פעיל פוליטי ישראלי ודוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מישיגן. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
