עשור להתנתקות: כך רתם שרון את השמאל למבצע נגד המדינה הפלסטינית

כותב אורח: שלום בוגוסלבסקי

 משמעות תכנית ההתנתקות היא הקפאת התהליך המדיני.

כאשר אתה מקפיא תהליך מדיני, אתה מונע הקמת מדינה פלשתינית ואתה מונע דיון בנושאי הפליטים, הגבולות וירושלים. בעצם כל החבילה הזו שנקראת המדינה הפלשתינית ירדה מעל סדר יומנו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. התכנית מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלשתינאים.

התהליך המדיני זה הקמת מדינה פלשתינית עם כל הסכנות הביטחוניות הכרוכות בכך. כל זה הוקפא כעת. מה שאני בעצם סיכמתי עם האמריקאים הוא שעם חלק מההתנחלויות לא מתעסקים בכלל ועם חלק אחר של ההתנחלויות לא מתעסקים עד שהפלשתינאים יהפכו לפינלנדים – זו המשמעות של מה שעשינו.

– דב וייסגלס. הקונסוליירי של אריאל שרון מזה עשרות שנים, בראיון ל"הארץ" ערב ההתנתקות.

זה לא מקרי שהתאריך שנבחר להתנתקות היה התשעה באב. הרעיון היה להנחיל טראומה לאומית. להקריב 9,000 מתנחלים כדי להשאיר במקומם את השאר.

הרעיון היה להנדס מחדש את המציאות לפי עיקרון ה"מקסימום שטח עם מינימום ערבים – מקסימום ערבים על מינימום שטח" שהוביל את דור הגנרלים ששרון השתייך אליו. ומה יותר מקסימום ערבים על מינימום שטח מאשר עזה?

הרעיון היה ליצור בעזה את הבנטוסטאן הראשון מתוך אותה תכנית של אוטונומיה פלסטינית בתוך מובלעות מאוכלסות בצפיפות ששרון קידם משנות השבעים, והיום מקדם אותה נפתלי בנט.

הרעיון היה ליצור מצב מחורבן שיוציא לציבור הישראלי את החשק לשמוע על נסיגות ופינויים לשנים רבות.

שרון ידע שהשמאל, כדרכו, "יגלה אחריות" וגם יקבל עליו את האשמה, בתמורה ל"שבירת הטאבו" של פינוי ההתנחלויות.

שרון גם ידע שמימין יעשו לו את המוות אבל לא ירצו להחזיר את המצב לקדמותו. ואכן, בכל התכניות שהוצעו מימין בעשור האחרון, תכנית בנט וסיפוח-אזרוח לסוגיו, לא רק שעזה נשארת בחוץ אלא שהישארותה בחוץ היא הטיעון המרכזי. בלי עזה, פתאום אין "בעיה דמוגרפית". אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה.

שרון ידע שהוא יכול לוותר על 30 שנה של איתרוג מימין, כי הוא יקבל אותו משמאל.

והוא ידע שהוא יהנדס את הפוליטיקה הישראלית מחדש וייצור גוש מרכזי חזק עם "קיצונים מימין ומשמאל" שעסוקים בהתכתשות אחד עם השני מעל הראש שלו, בזמן שהוא מנהיג את המדינה על תקן המבוגר האחראי.

> איך ההתנתקות גרמה לי לחשוב מחדש על צוק איתן

המתנחלים אהבו את "אריק מלך ישראל" בגלל הדורסנות והמניפולטיביות שלו. הם לא חשבו שהנ"ל יופנו נגדם. הם לא הבינו שאריק לא חשב כמוהם. הוא לא היה מהשבט והעולם שלו לא התחלק למי שבעד המתנחלים או נגדם. בעולם שלו המתנחלים היו חיילים על לוח שחמט. היום אתה מקדם את החייל, מחר אתה מקריב אותו. לא היה אכפת לו מהחייל, היה אכפת לו רק מהמשחק.

מי שמשחרר את הבולדוזר, יום אחד יידרס גם הוא. ועד היום אנשים מסרבים להכיר באמת הפשוטה הזאת ומחפשים הסברים קונספירטיביים שונים ומשונים.

ההתנתקות הייתה אולי המהלך הכי ציני בתולדות הפוליטיקה הישראלית. והיא הצליחה. היא לא הביאה ביטחון ובטח לא שלום, אבל אלה גם לא היו מטרותיה. היא הייתה מניפולציה אכזרית על הציבור הישראלי, ומסך עשן עבור הקהילה הבינלאומית, שנועדו לדחות את הסדרת השאלה הפלסטינית לעתיד מרוחק כלשהו. וזה הצליח. ועוד איך הצליח.

שלום בוגוסלבסקי הוא מנחה קבוצות ומדריך סנדאות וסיורים, ירושלמי. הרשימה התפרסמה במקור בעמוד הפייסבוק שהוא מפעיל: תניח את המספריים ובוא נדבר על זה.

> ינון מגל: "צריך להחליט אם ללכת לצד היותר דמוקרטי או היותר יהודי"