newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פוליטיקאים ועסקני העוני – תסתמו את הפה ותקשיבו לעניים

היום למאבק בעוני הוא יומן של עמותות הצדקה, שממהרות לערוך כנסים מושקעים בהם מחוללי העוני ועוזריהם מתיימרים להסביר כיצד להילחם בו. הגיע הזמן שגלנט ישתוק. וגם יחימוביץ', לוי-אבקסיס ואלאלוף. שישבו ויקשיבו לאלה שהחיים שלהן הם מאבק תמידי להישרדות, ואחר כך יחליטו אם הם רוצים להילחם באמת או ללכת הביתה

מאת:

"אם חצי מהמאמץ שמושקע בריפוי היה מושקע במניעה, היינו פי שתיים יותר בריאים". (אימרה עממית)

רגע לפני סיום שנת 2016 ציינו שתי עמותות צדקה את יום העוני, אבל את מי שכחו להזמין? את העניים והעניות.

ביום שני האחרון התקיים במכללה האקדמית תל אביב יפו כנס של ארגון "לתת" לכבוד פרסום דו"ח העוני האלטרנטיבי. דובריו המרכזיים היו מנכ"לית אינטל ישראל שהסבירה על "חינוך כמנוף לסגירת פערים חברתיים ויצירת צמיחה", ופרופסור דן אריאלי שדיבר על "חוסר שוויון ועוני".

היום מתקיים כנס הקרן לידידות "לצמצום הפערים החברתיים והעוני בישראל". אחת ממטרות הכנס היא "לקיים דיון בנושא העוני והפערים החברתיים בו משתתפים בכירי מקבלי ההחלטות בממשלה ובמשק, מומחים ופעילים מובילים באקדמיה, ובעלי תפקידים מרכזיים בעמותות הסיוע".

ואני שואלת: איפה העניים והעניות בכנס? למי מדבררים אותם חברי כנסת, בהם ח"כ אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה והרווחה ומי שעמד בראש הוועדה למלחמה בעוני שדיברה המון אך מסקנותיה כמעט ולא אומצו? אלאלוף,  שגרף 4.8 מיליון שקל לכיסו כמענק פרישה מקרן רש"י, הקרן הפילנתרופית הגדולה בארץ לצמצום פערים (שרק מתרחבים), הוא זה שיגיע ללמד אותנו על עוני יחד עם שרים, מנכ"לים של חברות הייטק ובעלי תפקידים בעמותות צדקה עתירי שכר למנכ”לים? מחוללי העוני ועוזריהם דנים באיך להלחם בעוני.

האם יעלה על הדעת לערוך כנסים ביום האישה בנושא קידום נשים ולהזמין רק גברים בתור דוברים? ומה יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון, שגר באחוזה עצומה, יודע בכלל על עוני היום?

> נולדתי עניה ואשאר עניה, אך על זכותי לבית לא אוותר

תקשיבו לעניות ולעניים, לא לפרזנטורים של העוני. רותי לביא (במרכז), פעילת צוות דיור ציבורי, דורשת תשובות מראשי המחנה הציוני במהלך כנס בחירות שאורגן ע״י שדולת הנשים. תל אביב, 24 בפברואר, 2015. (אקטיבסטילס)

תקשיבו לעניות ולעניים, לא לפרזנטורים של העוני. רותי לביא (במרכז), פעילת צוות דיור ציבורי, דורשת תשובות מראשי המחנה הציוני במהלך כנס בחירות שאורגן ע״י שדולת הנשים. תל אביב, 24 בפברואר, 2015. (אקטיבסטילס)

אני רוצה להציע רעיון שהוא לא פחות ממהפכני: למה שהדוברים בכנס על עוני לא יהיו אנשים החיים בעוני ובקהל יישבו חברי כנסת, שרים, מנכ"לים למיניהם מהמגזר הפרטי ועובדי ארגוני צדקה? למה שאבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, לא יישב יום שלם ויקשיב לאמהות חד הוריות שנאבקות לשרוד?

איפה הדיור הציבורי?

הכנסים האלו ודומיהם הם לא פתרון לבעיית העוני, ונערכים על חשבון תרומות שהיו אמורות להגיע לסלי מזון וסיוע אחר. חבל שהתרומות העצומות האלו לא הגיעו וגם לא יגיעו כדי לשנות את המדיניות בה צריך לקושש חבילות מזון. במקום שהחבר'ה יסתחבקו אחד עם השני ויצקצקו בלשונם כמה המצב רע אבל הם "לא יכולים לעשות כלום כי הם באופוזיציה", או בגלל שמגבילים את כוחם. אף אחד לא ישאל את כל הנכבדים והמכובדים בכנסים האלו את השאלות הקשות על למה אין מאבק אמיתי להעלאת הקצבאות או העלאת שכר המינימום לכזה שמאפשר מחייה בכבוד בישראל. בסך הכל יברכו אותם ויודו להם ויצטלמו איתם ואחר כך ילכו לגייס עוד כספים מהציבור. יד לוחצת יד.

חלאס כבר עם הכנסים האלה שלא מכריזים מלחמה על העוני אלא מהנדסים אותו. אני רוצה כנסים על עוני שמדברים בהם אנשים עניים ומארגנים אותם אנשים עניים, יותר נכון נשים עניות. אני רוצה חברי כנסת עניים ולא חברי כנסת שמעלים להם את המשכורת שוב פעם באלף שקלים לחודש. אני רוצה שישתגעו כי עומדים לנתק אותם מחשמל, כי הרווחה נושפת להם בעורף בלי יכולת תקציבית להציע להם עזרה, כי המקרר ריק והחובות בהוצאה לפועל רק הולכים ותופחים. אני רוצה שהם יבכו כי עומדים לפנות אותם מהבית, כי עמידר מנפחים את החוב ולא מסכימים לתת פירוט, כי משרד ממשלתי שלח אותם שוב ושוב להביא עוד מסמך ועוד מסמך.

איך יכול להיות שהכנסים לא עוסקים בדיור ציבורי ונגישות לקורת גג? בהעסקה קבלנית או קצבאות הקיום? איך יכול להיות שבהזמנות לכנסים לא מופיעה בכתב ענק ומודגש הכרזה ברורה על תמיכה בחקיקה להעלאת קצבת הנכות והשוואתה לשכר המינימום (כיום עומדות על 2,342 ש"ח) וקצבאות קיום לקשישים (2,981 ש"ח)? או מטרה לדון ביעדי הממשלה ומשרד האוצר לצמצום העוני בשנה הקרובה כדי שבדו"ח העוני האלטרנטיבי הבא נוכל לראות ירידה בהיקף העוני בישראל?

שגלנט ישתוק

אני רוצה כנס על עוני בלי חיוכים וברכות. בלי פרזנטורים של העוני. אני רוצה שויקי כנפו וריקי בן לולו ומיטל כהן וזהבה גרינפלד ואביגיל ביטון (שהגיעה באומץ לכנס עוני באוניברסיטת בן גוריון ודיברה מהקהל, כי גם אליו לא הוזמנו עניים לבמה) ורבות אחרות יהיו הדוברות המרכזיות בו. כנס בו דורשים מנציגי המדינה להגיד כיצד הם מחזירים את האחריות למצב הכלכלי הקשה בישראל לממשלה וקובעי המדיניות במקום להמשיך לבקש צדקה. הסיפור הקלאסי של הדגים, הדייג והחכה. המדינה מעדיפה שיהיו כמה עמותות שיזרקו על אנשים כמה דגים רקובים, שזה בישראל 2016 ארגז עם חומץ, קמח ושמן, במקום לאפשר את כל התנאים והכלים להצלחה. ככה הרב יחיאל אקשטיין מהקרן לידידות ידליק משואה ויקבל פרסים על העזרה שלו לעניים בישראל. כולם מרוצים וכולם מרגישים טובים, חוץ ממי שנאבקים לצאת מהמצב שלהם ולא מצליחים.

אני רוצה שח"כ אלאלוף ישתוק. שהשר גלנט ישתוק וגם ח"כ אורלי לוי אבקסיס וח"כ שלי יחימוביץ'. שיישבו יום שלם ויקשיבו ואם אכפת להם באמת והם רוצים לשנות, שיאבקו וינשפו אש או שילכו הביתה.

> במקום לדאוג לאזרחים, הבירוקרטיה בישראל מתייחסת אליהם כרמאים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf