newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לא נותנים אפילו לחלום": פועלים שבתו במחסום והשיגו שיפור בתנאי המעבר

אלפי פועלים סירבו לעבור במחסום שער אפרים במחאה על הצפיפות ועל יחס המאבטחים. יום אחרי, משהשיגו שיפור בתנאים, הם מספרים על המחסום המופרט ועל שגרת העבודה בימים שמתחילים בשתיים בבוקר ונגמרים בשמונה בערב

מאת:

מראה הפועלים שעברו לפנות בוקר במחסום שער אפרים (ארתאח) היה חריג לפי כל קנה מידה. העוברים במחסומים בשעות לפני עלות השחר לרוב נראים לחוצים, טרודים, עייפים, מכונסים לתוך עצמם. "השעה-שעתיים בתוך המחסום יותר קשות מיום שלם של עבודה", אמר לי אחד מהם הבוקר. אבל לא כך היום.

בעקבות השביתה שקיימו אתמול, שבמסגרתה החליטו אלפי פועלים מאזורי טול כרם, שכם וג'נין שלא לעבור במחסום במחאה על התנאים והיחס שהם מקבלים שם, הפועלים שיצאו הבוקר הסתובבו עם חיוך של נצחון על הפנים. הם סיפרו שבתוך המחסום פתאום היחס השתפר כבמטה קסם, עמדות הבידוק פעלו ביעילות, והמאבטחים נהגו בזקנים ובנשים בכבוד – בדיוק כמו שדרשו בשביתה אתמול.

הפועלים שהצטופפו במתחם החיצוני, מחכים למעסיק שיאסוף אותם או תופסים מונית שירות לנתניה, כפר סבא, הרצליה או תל אביב, היו נינוחים ומרוצים. "זה הכל בזכות השביתה", אמר כל אדם שדיברתי איתו. ועדיין, כולם גם מיהרו לסייג את השמחה: "שבועיים, חודש, חודשיים – והכל יחזור להיות כמו שהיה. עד השביתה הבאה", אמר ע', תושב ג'נין, ומשך בכתפיו. כל יתר המרואיינים נתנו הערכות דומות.

בין הקרוסלה הראשונה לשנייה מתוך שמונה. פועלים מגיעים לשלב הראשון במחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בין הקרוסלה הראשונה לשנייה מתוך שמונה. פועלים מגיעים לשלב הראשון במחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

סביר להניח שהפועלים יודעים על מה הם מדברים. לפני ארבע או חמש שנים הם גם שבתו ליום אחד וסרבו לעבור. אלפי פועלים שוויתרו על יום עבודה בשכר נמוך בבניין, טיח, ביוב, חשמלאות ומקצועות דומים באזור המרכז – כי לא הסכימו להשלים עם ההשפלה שספגו יום-יום במחסום. כשדיברתי איתם אז הם האמינו שהשיפור יהיה קבוע יותר. כמה שנים אחרי, והפועלים מרגישים שבלי שביתה כל כמה זמן המצב ידרדר מחדש. למיטב ידיעתי, זה המחסום היחיד אי פעם שבו פועלים ארגנו שביתה כזו, וודאי שהיחיד שבו התקיימו שתי שביתות.

"אנחנו עובדים קשה יום שלם, מגיעים הביתה בערב, לא רואים את הילדים, הולכים לישון, ובשתיים-שלוש בבוקר קמים שוב כדי להגיע לתור במחסום. אפילו לחלום לא נותנים לנו", מתאר נ', פועל מטול כרם. המרואיינים לכתבה ביקשו לשמור על עילום שם. רק אתמול התברר שפועל מבית לחם שהתראיין לכתבה בערוץ 1 איבד את מקום עבודתו בירושלים, ואף אחד לא רוצה לקחת את הסיכון הזה.

 > צפו: כך נראים פועלים בלתי נראים

פועלים במתחם מחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

פועלים ליד הקפיטריה במתחם מחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

"בודקת מסדרת את השיער, אחר מדבר בטלפון"

מחסום שער אפרים, בין טייבה לטול כרם, הופרט ב-2006. המחסום נותר באחריות משרד הביטחון, אך מופעל ביום-יום באמצעות מאבטחים מחברה פרטית בשם "שלג לבן". בתוך המחסום יש 16 עמדות בדיקה, אך משרד הביטחון מתקצב רק הפעלה של תשע מהן, והפועלים טוענים שהחברה מנסה להרוויח כסף על גבם ופותחת לא פעם רק שש, חמש או אפילו ארבע עמדות בלבד, מה שמגביר את העומס עוד יותר.

לפי כמה מהפועלים ולטענת רחל אפק מארגון מחסום-ווטש, שמבקרת במקום עתים תכופות, גם תשע עמדות אינן מספיקות בשביל לטפל בעומס שנוצר כתוצאה מהצורך להעביר בין 6,000 ל-9,000 אנשים כל יום בין השעות ארבע בבוקר (שעת פתיחת המחסום) לשש בבוקר, כשרוב הפועלים כבר עולים על ההסעות למקומות העבודה שלהם. הבוקר דיווחו פועלים שבין תשע ל-12 עמדות פעלו ביעילות.

לפי הערכות שונות, כל יום נכנסים לישראל כ-40 אלף פועלים מורשים דרך כל המחסומים השונים, ועוד כ-40 אלף לא מורשים בדרכים אחרות. הפועלים מגיעים מרחבי הגדה המערבית, שנשלטת ממילא על ידי ישראל, ושיהודים יכולים להכנס ולצאת ממנה ללא קושי.

"הבעיה מבחינתנו היא שכולם צריכים לעבור במעט מאוד זמן, ולתוך הלחץ הזה נכנס גם היחס הרע של המאבטחים", אומר ס', פועל מטול כרם שנכנס כל יום לעבודה בארץ מזה כ-17 שנים. "המאבטחים מקללים אנשים זקנים, מעכבים אנשים סתם לשעה, שעה וחצי, בלי סיבה. אתה מגיע לבודקת והיא עכשיו מחליטה לסדר את השיער שלה, ולא מדברת איתך, ואתה תקוע. אחד אחר מדבר בטלפון. פתאום, באמצע שעות העומס, הם מחליפים משמרת וכולם מחכים.

"ביום שישי פותחים רק בחמש, ולוקח עוד יותר זמן. כשאתה מגיע אין לך דרך לדעת כמה זמן תחכה. אנשים לוחצים זה את זה, נדחפים ואנשים נפצעים. בצד השני (הפלסטיני, ח"מ) מחכים אמבולנסים ומפנים מישהו לפחות פעם בשבוע. כמה אנשים כבר מתו כאן בשנים האחרונות".

פועלים מתפללים במחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

פועלים מתפללים במחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

"שביתה – הדרך היחידה"

את השביתה אתמול אף אחד לא ארגן ואף אחד לא צפה. קבוצת פועלים שנכנסה למתחם המחסום, בין הקרוסלה הראשונה לשנייה מתוך שמונה שעל הפועלים לעבור יום-יום, כעסה על העיכוב בבידוק, ובאופן ספונטני הכריזה על שביתה. אלפי הפועלים שחיכו בחוץ הצטרפו מיד. אלפי אנשים ויתרו על עבודת יומם, והתפזרו בסביבות השעה שבע, לאחר שניהלו משא ומתן עם נציגי הצבא וחברת "שלג לבן", שהבטיחו להם שיפור בתנאים.

"אין לנו ארגון, אין לנו הנהגה, אין לנו אבא ואין אמא לדבר איתם", מבהיר ס'. "אבל ברגע שכמה החליטו, כולם הסכימו איתם, ותראה – היום עוברים חלק. אם יהיה כל יום ככה אני אוכל לקום לא בשלוש וחצי אלא בארבע ורבע. אתה יודע איזה הבדל זה?"

"כולם צייתו לשביתה כי כולם יודעים שזו הדרך היחידה להלחיץ את חברת כוח האדם (שלג לבן, ח"מ)", אומר נ' מטול כרם. "אם לא נעבור הם לא ירוויחו, ולכן כשאנחנו מסרבים ביחד זה עובד טוב מאוד, לפחות זמנית. תראה, הם יודעים שכל מי שמגיע לפה זה לא מי שרוצה לעשות בעיות. באים לפה אנשים עובדים, עם כרטיס מגנטי. מי שרוצה לעשות בעיות הולך מסביב לגדר, לא במחסום. אז למה צריך את כל היחס הזה? כשחונקים אנשים זה הורס להם את החיים וגורם להם לכעוס עוד יותר. כשנותנים לאנשים לעבוד הם רוצים לחיות בשלום".

"צריך לזכור שכל מי שעובר במחסום הזה בבוקר הם אנשים שעברו בדיקות קפדניות של השב"כ כדי לקבל אישור כניסה, ועוברים כל יום פה עוד בדיקות: זיהוי ביומטרי, תיק, חיפוש גופני, הכל", אומרת רחל אפק. "זה בסך הכל אנשים שהולכים כל יום במסלול הזה כדי להתפרנס. למה אי אפשר לפתוח יותר עמדות? למה אי אפשר שהמחסום יהיה פתוח כל הלילה?"

> מעמד עובדים במצור: הגדר והפועלים


קרוסלה אחרונה, מחסום שער אפרים, הבוקר. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

את כל השיחות האלה אנחנו מקיימים כשהשמיים עדיין שחורים. הפועלים מתגודדים ליד הקפיטריה הקטנה שמוכרת קפה, תה ורוגלעך. חלק יושבים מתחת לסככת המתנה יחידה, קטנה מכדי להכיל את האלפים הרבים שעוברים במקום כל יום. אחרים מתפללים בקבוצות, או מדליקים מדורות קטנות כדי להתחמם.

זרם העוברים במחסום לא פוסק במשך שעות, אבל עם הזמן הוא מואט, והממתינים מוצאים איש איש את ההסעה שלו לעוד יום עבודה בערי המרכז. מי שמפספס את ההסעה מאבד יום עבודה. המעסיקים לא מחכים לאף אחד. תמיד יש מישהו שיקפוץ על מקום שהתפנה.

בשבע בבוקר, לאורה העדין של הזריחה, אנחנו יוצאים מהמתחם וחוזרים בדרך הפקוקה לתל אביב, המלאה בעובדים שלא הצטרכו לקום בשתיים בבוקר ולעבור דרך שמונה קרוסלות ובידוק בטחוני. היום נסעו הפועלים מטול כרם, שכם וג'נין לעבודה עם ראש מורם וגאווה על ההישג הקטן שלהם מול הממסד. השאלה היא כמה זמן הוא ישרוד הפעם.

> הבעיה היא לא בכיבוש האדמות, אלא בכיבוש האנשים

פועלים במתחם מחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פועלים במתחם מחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בחברת "שלג לבן" סירבו לענות לשאלות שיחה מקומית והפנו אותן לדוברות משרד הביטחון. מרשות המעברים במשרד הביטחון נמסרה התגובה הבאה:

בימים אלה מתקיימות עבודות לשדרוג טרמינל הולכי רגל בכניסה למעבר שער אפרים מצידו הפלסטיני. זאת במטרה לשפר את השירות הניתן לפועלים הפלסטינים העוברים בו מידי יום לעבודה בישראל. אנו מודעים לחוסר הנוחות הזמני הנובע מעבודות הבנייה, אשר נמצאות בעיצומן וצפויות להסתיים במהלך החודשיים הקרובים.

רשות המעברים משקיעה משאבים רבים, בכוח אדם ובטכנולוגיות, על מנת להבטיח רמת ביטחון גבוהה לצד רמת שירות גבוהה. והטענות באשר לרמת השירות במעבר יבדקו לעומק ויטופלו בהתאם.

מעבר שער אפרים הינו אחד מ-15 מעברים שמנהלת ומפעילה רשות המעברים במשרד הביטחון. המעבר פועל באמצעות עובדי משרד הביטחון ועובדי חברת אבטחה, שזכתה במכרז ועובדיה מוכשרים על ידי משרד הביטחון באופן ייעודי לתפקידם.

במעבר עוברים מידי בוקר, לאחר בידוק ביטחוני כ-6000 פועלים, בין 4:00-6:30. נתון שמדבר בעד עצמו. לא מוכרת לנו דרישה מהשטח להרחבת שעות הפעילות.

מספר עמדות הזיהוי נגזר משיעור הולכי הרגל העוברים במעבר. בניגוד לנטען, בכל יום פועלות 9 עמדות (ולא פחות מכך), שנותנות מענה טוב לצורך. רשות המעברים נערכת להגדיל את מספר העמדות בעתיד, אל מול הגידול הצפוי במתן היתרי הכניסה לישראל. בניגוד לנטען, אין החלפת משמרות בין 4:00-6:00 בבוקר

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

עובדים מחכים להסעה מחוץ למחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

עובדים מחכים להסעה מחוץ למחסום שער אפרים (קרן מנור / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf