בין החורבות: שג׳עיה מתאוששת אחרי המתקפה הישראלית

תושבי שג׳עיה מתקשים לעכל את גודל ההרס. השכונה במזרח עזה, מתמודדת עם אובדן של מעל למאה תושבים, הרס תשתיות מוחלט, ועם זכרונות ההפצצה הישראלית

מאת:

צילמו: אן פאק, באסל יאזורי, עזה. כתבה: אן פאק.

ילד פלסטיני עומד על חורבות ביתו בשכונת שג׳יעה, מזרח העיר עזה, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

ילד עומד על חורבות ביתו בשכונת שג׳עיה, מזרח העיר עזה. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

קבוצה של פלסטינים יושבים בפתחו של אחד הבניינים שנהרסו כליל בשכונת שג׳עיה, במזרח העיר עזה. מולם, אזור ענק שהיה פעם כולו מבנים מאוכלסים, ועתה כולו חורבות. המים זורמים ברחובות בגלל שמערכת הביוב ואספקת המים לבתים ניזוקה. חלק מהתושבים חופרים כדי לתקן אותם. ההרס כל כך גדול שהתושבים מוצאים עצמם חסרי אונים.

רובם מגיעים במשך היום אל הבתים, אבל הולכים לישון באזור אחר במהלך הלילה. רובם עדיין מנסים לעכל מה שקרה פה בשכונת שג׳עיה. האזור שהיה פעם שוקק חיים הפך לעיר רפאים, במיוחד בלילה. בגלל הרס תשתית החשמל, הכל חשוך.

> צאו ותראו את הדם ברחובות שג'עיה

בני משפחת עאטש יושבים בחדר המואר בנרות שנשאר על תילו בביתם ההרוס, שג׳יעה, ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת עאטש יושבים בחדר שנותר עומד על תילו בביתם ההרוס, שג׳עיה. ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

אוהלים של תושבים פלסטינים ממוקמים בין חורבות שכונת שג׳יעה, מזרח העיר עזה, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

אוהלים של תושבים ממוקמים בין חורבות שכונת שג׳יעה, מזרח העיר עזה. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

כששאלתי את מאהר, תושב השכונה, מתי הוא מקווה שביתו יבנה שוב, הוא משך בכתפיו ואמר, "הכל תלוי בפוליטיקה". כמו רבים משכניו, מאהר איבד את ביתו. הוא בנה אותו קומה אחר קומה במשך 30 שנה. עוד כ-15 מבני משפחתו הם עתה מחוסרי דיור.

מאהר מספר: "השקענו את כל הכסף שלנו בבית הזה". עתה הוא צריך ללוות כסף בשביל לשכור מקום לינה עבור משפחתו. דמי השכירות בעזה עלו באופן חסר תקדים בגלל הכמות העצומה של עקורים פנימיים.

מהאר, תושב שג׳יעה, עומד לפני חורבות ביתו, באזור שהופצץ קשות על ידי כוחות ישראליים, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

מאהר, תושב שג׳עיה, עומד לפני חורבות ביתו באזור שהופצץ קשות על ידי הצבא. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

מזרח שג׳עיה, הוא אחד האזורים שהופצצו קשות במתקפה האחרונה על עזה. בלילה של ה-19 ליולי, במהלך אחת ההפצצות הקשות, ברחו תושבים רבים מהשכונה. חלקם רצו יחפים, בפיג׳מות מן הבתים. ביממה אחת בלבד, ההפגזות הישראליות הרגו יותר מ-60 מתושבי השכונה, חלקם ברחוב עצמו. אמבולנסים לא הצליחו לעבור ברחובות כדי לחלץ את הפצועים, שחלקם היו קבורים חיים תחת הריסות הבתים. שג׳עיה הופצצה שוב לאחר הפסקת האש ב-30 ליולי. אזור השוק הופצץ בזמן שאנשים רבים פקדו אותו. באותו יום בלבד נהרגו 17 פלסטינים ומעל 200 נפצעו, מתוכם גם חובשים ועיתונאים.

עבור רבים, פינוי הבתים היה טראומתי ביותר. "לא יכולנו לקחת כלום", מספר לי מאהר, על הלילה שבו עזב את ביתו. "ראינו שהמצב מחמיר. רצנו ברחובות, וראיתי אנשים רבים, אזרחים, נהרגים" הוא ממשיך לתאר.

במהלך הפסקת האש מאהר חזר אל הבית ההרוס. פלסטינים רבים מתגאים בכך שבנו את בתיהם בעצמם, בתנאי החיים הקשים בעזה, זהו הישג גדול. את אבדן הבית, שהוא גם העוגן של המשפחה, לא ניתן למדוד בכסף. כששאלתי את מאהר כיצד הוא מרגיש כעת, הוא ענה, "איך אפשר לתאר רגשות לנוכח בית הרוס?"

> "התחלקנו לקבוצות כדי שאם אחד מאיתנו ייהרג האחרים יישרדו"

ילד פלסטיני מסתכל על ההריסות,  שכונת שג׳יעה, מזרח עזה, ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

ילד פלסטיני מסתכל על ההריסות, שכונת שג׳עיה, מזרח עזה. ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

כיתת בית ספר הרוסה בבית הספר סובהי אבו-קארש, אשר הופצץ על ידי הצבא במהלך המתקפה על שכונת שג׳עיה. מזרח עזה, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

כיתת בית ספר הרוסה בבית הספר סובהי אבו-קארש, אשר הופצץ על ידי הצבא במהלך המתקפה על שכונת שג׳עיה. מזרח עזה, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושב השכונה סוחב גלוני מים, מזרח עזה. (אקטיבסטילס)

תושב שכונת שג׳עיה סוחב גלוני מים. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושבים מסתכלים על ההרס, שכונת שג׳יעה, מזרח עזה, ה-5 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושבים מסתכלים על ההרס, שכונת שג׳עיה, מזרח עזה. ה-5 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת עאטש מחממים מים בחדר שנשאר על תילו בביתם ההרוס, שג׳יעה, ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת עאטש מחממים מים בחדר שנשאר על תילו בביתם ההרוס, שג׳עיה. ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

תושבי השכונה מחפשים חפצים וכסף בין הריסות בתיהם, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושבי השכונה מחפשים חפצים וכסף בין הריסות בתיהם. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושבת השכונה עומדת בין חורבות ביתה, ה-5 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

תושבת השכונה עומדת בין חורבות ביתה. ה-5 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

המשפט: ״כל מה שאתם זו פצצה״, ליד פסוק מן התנ״ך, נכתב על ידי חיילים ישראליים בתוך בית בשכונת שג׳יעה, נראה ב-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

המשפט: "כל מה שאתם צריכים זו פצצה", ליד פסוק מן התנ״ך, נכתב על ידי חיילים ישראליים בתוך בית בשכונת שג׳עיה. נראה ב-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

אוסף של חלקי פצצות ונשק ישראלי, שנותרו בבית הספר סובהי אבו-קראש, ונאספו על ידי התושבים, ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

אוסף של חלקי פצצות ונשק ישראלי, שנותרו בבית הספר סובהי אבו-קראש, ונאספו על ידי התושבים. ה-4 לספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

ילדים הולכים בין ההריסות, שכונת שג׳יעה, מזרח עזה,  ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

ילדים הולכים בין ההריסות, שכונת שג׳עיה, מזרח עזה. ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת עאטש מדליקים אשר בחדר שנשאר על תילו בביתם ההרוס, שכונת שג׳יעה, ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת עאטש מדליקים אש בחדר שנותר עומד על תילו בביתם ההרוס בשכונת שג׳עיה. ה-5 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

באנר שמברך אזרחים בכניסה לבית החולים ׳אל-ואפה׳, שנשאר תלוי בין חורבות בית החולים שהופצץ קשות, שכונת שג׳יעה, מזרח עזה, ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

באנר שנתלה על חורבות בית החולים "אל-ואפא" שהופצץ קשות על ידי כוחות ישראליים. על הבאנר כתוב: "בית החולים אל-ואפא נהרס של ידי ישראל". שכונת שג׳יעה, מזרח עזה, ה-4 לספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf