newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להמשיך לשבור שתיקה מול הרדיפה הפוליטית

זה התחיל במסע שקרים, מסרים מכפישים שחוזרים שוב ושוב, ניסיונות פילוג והטלת פחד. ואז הגיעו איומים, הטרדות וגם כמה ניסיונות תקיפה של חברי הארגון. ככה נראית רדיפה פוליטית. אבל מול הניסיונות להשתיק אותנו, אנחנו נמשיך לחשוף: את המנגנון, את הכיבוש, את העוולות

מאת:

כותבת אורחת: יולי נובק

בחודשים האחרונים, כאשר ממשלת ישראל נותרת חסרת מענה מול הטרור, ויחסי החוץ נמצאים בשפל חסר תקדים –  גילינו לראשונה על בשרנו מהי רדיפה פוליטית. הקמפיין שמתנהל נגד "שוברים שתיקה" לא נועד לבקר או להתווכח על עמדות פוליטיות. הקמפיין הזה נועד לחסל את הארגון, או לפחות לאלץ אותנו להתקפל ולסגת, ובכך לשלוח מסר לכל מתנגדי מדיניות הממשלה.

החודשים האחרונים לא היו קלים, אבל הניסיון לחסל אותנו לא הצליח, ולא יצליח. הניסיון הזה נכשל כי כל הכוחות שבעולם לא יכולים להשתיק את קולותיהם של החיילים ששירתו בשטחים וביצעו – בשם כולנו – את משימת הכיבוש. למעשה, הניסיון הזה הותיר את הארגון חזק מתמיד.

רדיפה פוליטית אינה דבר חדש, גם באזורנו. הפלסטינים תושבי השטחים, החיים תחת משטר כיבוש, והפלסטינים אזרחי ישראל, החיים תחת אפליה מתמשכת וממוסדת, הם קורבנות לרדיפה קשה הרבה יותר מזו שאנו – אזרחים ישראלים, יהודים – חווים. אך המנגנון דומה וגם המטרה: שימור השליטה והעמקתה באמצעות התשה, פילוג, והטלת פחד. כדי להתמודד עם הרדיפה הזו ולנצח אותה עלינו לדבר עליה ולהבין אותה.

> בפעם האחרונה שהייתי פה הפכנו חביות מים של צמאים באמצע המדבר

פעילי שוברים שתיקה עם תמונות מהשטחים, תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פעילי שוברים שתיקה עם תמונות מהשטחים, תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אחת האסטרטגיות המרכזיות של הקמפיין נגדנו היא הפצת כמות אדירה של שקרים, הכפשות ודיס-אינפורמציה לגבי הארגון, בבמות שונות ובתיאום רב, מעין "מלחמת התשה". מאחורי האסטרטגיה הזו עומד יועצו הקרוב של נפתלי בנט, משה קלוגהפט, שניסח בפשטות את המטרה: "תמיד מנסים להכפיש, כי דברים נדבקים". אותם מסרים מכפישים הושמעו שוב ושוב בכנסת, בקמפיינים של ארגוני הימין, ברשתות החברתיות ובתקשורת.

רק בשבוע הראשון של הקמפיין בדצמבר שר הביטחון הודיע שיאסור את כניסתנו להרצאות בבסיסי צה"ל; שר החינוך הודיע שיאסור על כניסתנו לבתי ספר; הופץ סרטון "השתולים" המסית; יאיר לפיד הכריז שיקדם חקיקה נגדנו ועוד. מאז ממשיכה הזירה הפרלמנטרית להיות אחד מהבסיסים של אותו קמפיין: שלוש הצעות חוק הוגשו נגד "שוברים שתיקה" וארגונים נוספים, בעוד שרים בכירים וחברי כנסת מצטרפים להסתה נגדנו ובראשם ראש הממשלה. בכל אותם דיונים והצהרות נעשה שימוש באותן מילים הלקוחות מדף המסרים המכפיש והאחיד של הקמפיין.

ההכפשות והשקרים הופצו באופן מאסיבי גם בכלי התקשורת. מאות אייטמים תקשורתיים הציגו טענות מופרכות כנגד "שוברים שתיקה", כמעט ללא סינון ובדיקה, עד שנדמה היה שמספר גופי תקשורת הפכו עצמם לשופרו של הקמפיין. ההסתה מראה תוצאותיה, וההטרדות והאיומים הקונקרטיים כלפי אנשי הארגון מגיעים בשבועות האחרונים לרמה כמעט בלתי נסבלת. מספר ניסיונות תקיפה של פעילי הארגון כבר התרחשו.

במקביל נתקלנו בפעילות מאסיבית להצרת צעדנו במערכת החינוך הפורמאלי והלא-פורמאלי, במסגרות שהיו ועודן בסיס הפעילות המרכזי של הארגון. לשמחתנו, אנשי חינוך רבים מתעקשים להמשיך ולהזמין אותנו להרצות בפני בני הנוער ובפועל התקופה האחרונה הייתה העמוסה ביותר שידענו בכל הנוגע לפעילות החינוכית שלנו.

לצד כל אלו, הרגעים הקשים ביותר היו אלו בהם התברר שבשנה וחצי האחרונות פעלו בתוך מספר ארגוני זכויות אדם, ואנו ביניהם, מתחזים של הימין הקיצוני. מצוידים במצלמות נסתרות ומאומנים על ידי אנשי שב"כ לשעבר, התחזו אותם מרגלים למתנדבים ולקחו חלק בפעילות הארגון במשך חודשים ארוכים. אנשים שחשבנו לחברים התגלו כמי שקיבלו במשך חודשים ארוכים משכורת מאחד מארגוני הימין הקיצוניים ביותר במדינה, ועד מתיישבי שומרון, כדי לצלם ולהקליט אותנו בשיחות פרטיות. מתודת פעולה זו, שמזכירה יותר מכל שיטות הנהוגות במשטרים לא-דמוקרטיים, מיועדות לייצר פחד וחשדנות בין הפעילים, ועל ידי כך לפורר מבפנים את הקהילה המתנגדת לכיבוש. הגילוי שחברי כנסת מהקואליציה שותפים לפעילות הזו היתה מטלטל.

החובה שלנו כאזרחים שמאמינים בערכי הדמוקרטיה, שמאמינים שלבני אדם יש זכות בסיסית לחיות ולהביע את דעתם ולנהל מאבק פוליטי בלי לפחד, היא להכיר את המנגנונים הפועלים נגדנו, להפנות את הזרקור עליהם ולהתנגד להם בכל הכוח.

בבסיס, זה מה שאנחנו ב"שוברים שתיקה" עושים כבר עשור: מבקשים לחשוף את פרקטיקות משטר הכיבוש ואת המחיר המוסרי הכרוך בו. כששומעים את המילים של החיילים והחיילות שנשלחו להוציאו אל הפועל, מבינים שהכיבוש לא יכול להיות מוסרי, ושהוא מכוער והרסני לחברה הישראלית ולחברה הפלסטינית. בין יתר מרכיבי הכיעור שלו הוא גם מתאפיין לצערנו בהתפשטות של אותם מנגנוני כוח במרחב, הטמעתם במנגנוני המדינה השונים, והגדלה הדרגתית של המעגלים המסומנים כ"אויבי המדינה".

אבל דווקא ממקום זה, חשוב להדגיש דווקא את הסיבות הרבות לאופטימיות, כי רדיפה פוליטית יוצרת, לצד האתגרים, גם הזדמנויות: להתחזק, לצמוח, ללמוד, להכיר אנשים חדשים ולבנות חזית מלוכדת. לצד המתקפה נגדנו חווינו גל אדיר של גילויי תמיכה, סולידריות ויכולת מרשימה לשיתופי פעולה בתוך המחנה. אנחנו, ב"שוברים שתיקה", נחושים להמשיך לפעול לסיום הכיבוש לחשיפת עוולותיו. אנחנו נחושים להציל את המדינה שלנו מאותם כוחות משיחיים, לאומניים וגזענים הפוגעים בה, ושלצערנו יושבים סביב שולחן הממשלה.

יולי נובק היא מנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה".

> העיתונאי שובת הרעב עומד למות והוא אפילו לא יודע למה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf