newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מעשה בשלט שהכעיס את איש השב"כ

שלט מתריס נגד השב"כ והחיילים נתלה במחנה הפליטים דהיישה. תושבים זומנו לחקירות, חיילים נשלחו עם סולמות, והשלט שירד הוחלף באחר. מפה לשם נתפסו שניים מצעירי המחנה ונשלחו למעצר מנהלי. למה? אפשר רק לנחש

מאת:

כותבת אורחת: תמר גולדשמיד

בדלתיים סגורות התנהל השבוע דיון בבית המשפט העליון בעתירה שהוגשה נגד מעצרם המנהלי של מחמד ומחמוד אל-בלבול. העתירה כצפוי נדחתה.

דפדפות כחולות ומסודרות הוגשו לשלושה השופטים על ידי חוקרי השב״כ המגולחים למשעי, כ"חומר סודי" שאותו מותר היה לכל "היהודים" שם לראות אבל לא לאף "פלסטיני", גם לא לעורכי הדין הדוברים ערבית כשפת אם, וודאי שלא לאותו מואשם הנמק כרגע בתאו המבודד מבלי שמותר לו לדעת מה כתוב שם בדפדפות הכחולות החורצות את דינו.

עורך הדין ברגות עוד הספיק להפנות לעבר השופטים כמה מילות הסבר, רגע לפני שהיה אף עליו לעזוב את האולם. מילים הנותנות פשר לכלום המוחלט שסביר להניח חובקות החוברות הכחולות.

וההסבר שהוא ניסה לתת הוא ההקשר הרחב יותר של חיי הפלסטינים, שחייהם מונהגים על ידי הקפטן של השב״כ, אותו גורם כל יכול השולט על חייהם. ובמקרה של מחמד ומחמוד, שמרוב סודיות לא הובאו לישיבה בעניינם, ביקש עורך הדין מהשופטים לשקול את מה שדי ברור שחסר בהשכלתם. דהיינו את הדבר הבא: הקפטן של מחנה הפליטים דהיישה, כך נראה, נאבק על כבודו. נעלב מהחבר׳ה, מהקרויים שבאב. ומאז שנתלה השלט שעליו מסופר כאן בפוסט הבא אותו אני מתרגמת, הוא נוקם ונוטר.

> ליברמן צדק: תרחיקו את החיילים מהילדים


הנה הסיפור כפי שהתפרסם בעמוד הפייסבוק של מחנה הפליטים דהיישה (השוכן דרומית לבית לחם), אז בפברואר, כשהשלט נתלה:

שלט גדול שנתלה בכניסה הראשית למחנה הפליטים דהיישה – ועליו נכתבה פניה בשתי השפות, ערבית ועברית, אל קצין השב״כ הציוני אשר מכנה את עצמו 'נידאל' – הכעיס את 'נידאל'. את השלט תלו פעילים מהמחנה המכנים עצמם ׳שומרי המחנה׳, והופיעו עליו סמל החזית העממית לשחרור פלסטין ותנועת הפתח, לצד הכיתוב: 'לנידאל וחייליו. אבני דהיישה מקבלות את פניכם בברכה. כאן תהא קבורתכם!!'

הדבר גרם בימים האחרונים לקצין נידאל לזמן רבים מהצעירים אל מטה הממשל הצבאי השוכן במתחם ההתנחלות גוש עציון, ובחקירה הוא שאל אותם אם הם יודעים מי תלה את השלט, כשהוא מאיים שהתנהגות זו תגרום לו לשרוף את הכל, 'את הירוק ואת הצחיח' כפי שניסח זאת, ואמר 'אתם לא מכירים אותי… אני אלמד אתכם, אחד אחד. אגרום לכך שרימוני הגז יחדרו לכל בית ויחנקו אתכם'.

ההוראה הגיעה לאוזני חיילי הכיבוש וכאשר הם פשטו על מחנה דהיישה, עם כמאה חיילים לפחות, הם הביאו עמם סולמות כדי להוריד את השלט הזה ולהחרים אותו. הדבר מצביע על משהו. זה מראה עד כמה הדבר חרה לו, וכנראה שהוא חושש ופוחד שהכיתוב ישפיע על מצבם הנפשי של החיילים, ביחוד שעל השלט כתובות מילים בעברית המזהירות את חיילי הכיבוש".

והנה רק הורד השלט, וכבר נתלה הבא אחריו עם הכיתוב בעברית: "לנידאל וחייליו הגמדים… המחנה לא יוותר והאבנים שלנו מחכים לכם [הטעות במקור, ת.ג]… שומרי המחנה".

צעירי מחנה הפליטים, בתמימות זוהרת, עוד קיוו שהשלט שלהם גורם לקפטן לפחד מהם, לחשוש. אבל הם לא שיערו שהשלטים יגרמו לשליט הכל-יכול לנקום בהם עוד יותר בגדול – באמצעות לחצים מלחצים שונים, איומים והאשמות, וכמובן מעצרים מדי לילה, ביניהם גם מעצרים חסרי-טיעון, הקרויים "מעצרים מנהליים" – רק כי הוא יכול.

> הייבוש האיטי של בקעת הירדן נועד לגירוש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf