newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות באיראן: לשים את הישגי המחנה המתון בפרופורציות

עם ספירה חלקית של קולות המצביעים בבחירות לפרלמנט ולמועצת המומחים באיראן מסתמן ניצחון למחנה הרפורמיסטי והמתון. אבל מה משמעותן של רפורמות במשטר שבו המנהיג העליון הוא המושך הכמעט בלעדי בחוטים?

מאת:

בעוד ספירת הקולות הסופית בבחירות שהתקיימו ביום שישי האחרון באיראן למג'לס (הפרלמנט האיראני) ולמועצת המומחים (הגוף האחראי, בין היתר, למינוי המנהיג העליון) נמשכת, התוצאות שמגיעות עד כה מבשרות על הישג מרשים למחנה הרפורמיסטים והמתונים.

מדובר בחדשות טובות לכל מי שמקווה לראות בהמשך והעמקת השינויים הפוליטיים המסתמנים באיראן מזה קרוב לעשור, שהגיעו לשיאם במחאת "הגל הירוק" בעקבות הבחירות לנשיאות ב-2009, ובמידה מסויימת גם בבחירתו של חסן רוחאני לנשיא ב-2013. הדבר משתקף היטב גם בכותרות העיתונים האיראניים המזוהים עם המחנה המתון הבוקר, אשר חוגגים את נצחונם (הלא סופי עדיין, כאמור) בחגיגיות.

אין ספק שלתוצאות הללו משמעות עמוקה באשר להלכי הרוח הפוליטיים והחברתיים באיראן. אך למרות שההישגים של המחנה הרפורמיסטי והמתון הם בהחלט ציון דרך בדינמיקה הפוליטית הדיאלקטית מעט באופיה, יש לקחת אותם בערבון מוגבל מכמה סיבות:

> ההסכם הטוב: לישראל עדיפה איראן לא מבודדת

מריונטות בתיאטרון בובות? בוחרים איראניים בקלפי

מריונטות בתיאטרון בובות? בוחרים איראניים בקלפי

1. למרות שהבחירות הללו מוצגות, במידה לא מבוטלת של צדק, כמבחן כוח בין שני המחנות הפוליטיים המרכזיים באיראן – השמרני המזוהה עם המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי והמחנה הרפורמיסטי והמתון המזוהה עם הנשיא רוחאני, חשוב לזכור שבאיראן עדיין לא יכול להתקיים כל מהלך פוליטי משמעותי ללא הסכמתו – במוצהר או לא – של המנהיג העליון.

כפי שכותב מוחמד מלכי, מי שהיה הנשיא הראשון של אוניברסיטת טהראן לאחר המהפכה ולימים אסיר פוליטי של השלטון האסלאמי, "הבחירות ברפובליקה האסלאמית הן לא יותר מתיאטרון בובות, שבו אדם אחד מרקיד את המריונטות הצבעוניות כראות עיניו. ב-37 השנים בהן המדינה שלנו היתה עדה למספר מערכות "בחירות", הדבר היחיד שהשתנה הוא צורתן של הבובות. בסופו של דבר, היו כאן רק שני מפעילי בובות: מר ח'ומייני ומר ח'אמנהאי, אשר ניהלו את ההצגה הזו בכל פעם בהתאם לזמן ולתנאים ולאינטרסים שלהם. אי אפשר לרמות עם ההצגה הזו עם שלם". כפי שכתב כאן העיתונאי והפרשן הפוליטי האיראני אחמד רפאת, לא יהיה מופרך להעריך כי עצם בחירתו של רוחאני היתה בהתאם לרצונו של ח'אמנהאי, שכביכול מציג את העמדה הפוליטית הנגדית, משום שהיה מעוניין בנשיא שיכול לקדם את הסכם הגרעין מול המעצמות. כיום, עם ההסכם בין איראן והמעצמות ופתיחתה של איראן לשווקים המערביים, למשטר האיראני יש אינטרס גדול עוד יותר בשיווק החזות "הדמוקרטית", שתקל על השתקת הביקורת מבחוץ.

2. לא רק את המונח 'אופוזיציה', אלא גם את המונח 'רפורמיסטים' יש לסייג מאוד בהקשר האיראני. האפשרות לקיים אופוזיציה אמיתית לממשלה באיראן, ולא כל שכן למשטר עצמו (על כך בהמשך), לא באמת קיימת בפועל. במאמר מקיף ומחכים שפרסם ד"ר רז צימט לקראת הבחירות, הוא מזכיר כי מתוך כ-12 אלף מועמדים שביקשו להתמודד בבחירות הבאות, מועצת שומרי החוקה אישרה בפועל רק כמחצית. אפילו נכדו של אבי המהפכה ח'ומייני, חסן ח'ומייני, לא צלח את הסינון הקפדני ונשאר מחוץ לרשימת המתמודדים למועצת המומחים.

צריך להזכיר כי רוחאני עצמו, הנחשב היום למוביל המחנה המתון, היה מעין ברירת מחדל לאחר שמנהיגי המחנה הרפורמיסטי, מיר חוסיין מוסווי ומהדי כרובי, הושמו במעצר בית בו הם נתונים עד עצם היום הזה בעקבות גל המחאה שהוצת לאחר הבחירות ב-2009, בהן עלו טענות לזיוף התוצאות. וגם מוסווי עצמו לא ביקש לערער את יסודות הרפובליקה האסלאמית בשום אופן – האיש שמונה באוקטובר 1981 לראשות הממשלה האיראנית בברכתו של ח'ומייני עצמו ביקש לחולל רפורמות בתוך מבנה המשטר הנוכחי, לא לאתגר את עצם קיומו. שלשום זכה מוסווי להצביע בקלפי הניידת שהובאה לביתו, שם, כאמור, הוא נתון במעצר הרמטי מזה כשבע שנים.

> למעלה משמונה מאות וחמישים הוצאות להורג בשנה באיראן

אופוזיציה בערבון מוגבל. מחאת "הגל הירוק" בעקבות טענות לזיוף תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2009. מנהיגי האופוזיציה עדיין במעצר בית.

אופוזיציה בערבון מוגבל. מחאת "הגל הירוק" בעקבות טענות לזיוף תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2009. מנהיגי האופוזיציה עדיין במעצר בית.

3. אחת התקוות המרכזיות שתולים בחיזוק המחנה המתון הוא שיפור במצב זכויות האדם בתוך איראן. לאור הניסיון משנות כהונתו של רוחאני כנשיא, לתקוות האלה לא רק שאין על מה להתבסס אלא שהמציאות עלולה להתגלות כהיפך הגמור: הנתונים מהשנים האחרונות מצביעים על החמרה משמעותית במצב זכויות האדם באיראן כמעט בכל פרמטר, במיוחד בכל הקשור למאסר והוצאה להורג של מתנגדים פוליטיים.

פעילי זכויות אדם באיראן העלו את החשש הזה מיד עם בחירתו של רוחאני, חשש שאומת אפילו מוקדם ממה שהם חשבו. באיראן, הזרוע המשפטית כפופה לא לנשיא כי אם למנהיג העליון עצמו, וזה האחרון עשה בו שימוש חסר עכבות כדי להבהיר למי שחשב שבחירתו של רוחאני או ההסכם עם המערב הם פתח ל"התרת החבל" בכל הקשור למדיניות הפנים האיראנית כי טעות בידיהם. במובן הזה, כל הישג של המחנה המתון פועל גם כחרב פיפיות כנגד תומכיו.

4. לבסוף, חשוב לשוב ולהזכיר כי גבולות השיח הפוליטי הרשמי באיראן עדיין צרים עד מאוד, וכוללים רק את מי שמזוהה ותומך במסגרת הרפובליקה האסלאמית. אחרי שהכוחות הרפורמיסטיים קראו להחרים את הבחירות בשנת 2012, התגייסו הפעם ראשי המחנה כדי לשכנע את כל הספקטרום האופוזיציוני לצאת ולהצביע. הגדיל לעשות חסן ח'ומייני שקרא גם למתנגדי המשטר לצאת אל הקלפיות, אמירה ממנה נאלץ לסגת מיד בלחץ הביקורת שהביאה אותו לפרסם את ההבהרה "לא התכוונתי לרמוז בדברי אלה לכוונה לשלוח למג'לס אנשים שמתנגדים למשטר. בשום מקום בעולם לא מאפשרים לאנשים הכופרים ביסודות המשטר להיכנס למרכזי קבלת החלטות". ההבהרה הזו לא הפריעה למנהיג העליון ח'אמנהאי לפרסם הבהרה משלו, הרבה פחות מתפתלת והרבה יותר ברורה: תחת הכותרת "אף אחד לא הזמין אתכם" הבהיר ח'אמנהאי כי מתנגדי המשטר "אשר מיום ניצחון המהפכה לא בחלו באף תכסיס כדי לחבל בהישגיה" בהחלט לא מוזמנים לא להציג מועמדות לפרלמנט ואף לא להשתתף בבחירות עצמן.

במובנים רבים, 37 שנים מאז כינונה של הרפובליקה האסלאמית, איראן עדיין נמצאת בשלב המשא-ומתן הפוליטי לגיבוש אופיו וגבולותיו של המשטר שלאחר המהפכה. גם בתוך כל המגבלות והסייגים שצוינו לעיל, לבחירות הללו ולתוצאותיהן יש משמעות באשר לכיוון הפוליטי אליו הולכת איראן. אבל כדי להבין את משמעותן לאשורן, חשוב להביא בחשבון את עובי קירות הברזל שעדיין תוחמים את שדה השיח הפוליטי הלגיטימי במדינה.

> עיתונאית רשות השידור האיראנית נמלטה מהמדינה בעקבות הטרדה מינית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf