newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפלסטינים אסור ליפול שוב במלכודת האלימות הישראלית

התנגדות לא אלימה היא לא רק סיסמא, אלא בחירה מודעת בדרך לחופש ועצמאות. ישראל לא יודעת להתמודד עם צורת מאבק כמו חרם, וזקוקה לאלימות כדי לתחזק הסטריאוטיפים על הפלסטינים ולאפשר לה לנקוט בעוד יותר אלימות

מאת:

כותב: סם בחור

המכסה שעל חבית אבק השריפה בשטחים הכבושים בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה רועד מזה מספר שנים. פלסטינים מכל שכבות האוכלוסייה טוענים לאורך השנים כי ממשלת הימין בישראל – על שריה המתגוררים בהתנחלויות לא-חוקיות וראש ממשלתה הקיצוני – נוקטת במדיניות שתכליתה היא בדיוק מה שאנו עדים לו כיום, אלימות.

מעטים מדי הקשיבו.

> כשהרסיס בישבן מתחיל להכאיב

אמבולנס פלסטיני מפנה מפגינים פצועים במהלך עימותים בין צעירים פלסטינים לצבא במחסום חווארה ליד שכם. הגדה המערבית, 12 באוקטובר 2015 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

אמבולנס פלסטיני מפנה מפגינים פצועים במהלך עימותים בין צעירים פלסטינים לצבא במחסום חווארה ליד שכם. הגדה המערבית, 12 באוקטובר 2015 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

ראש הממשלה נתניהו ביסס את הקריירה הפוליטית שלו על מצע של אלימות נגד הפלסטינים. בדרך לבחירתו הראשונה לראשות הממשלה ב-1996 הוא לעג בפומבי לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, על כך שחתם על הסכם השלום הזמני עם אש"ף. האווירה הרעילה שנתניהו פעל בתוכה היא בחלקה הרקע למעשהו של רוצחו היהודי של רבין.

נתניהו מתגאה בהיותו המנהיג שעצר את תהליך השלום בעודו שועט קדימה. כדי לוודא שלעולם לא יהיה פה סיכוי לשלום הוא האיץ את בניית ההתנחלויות בגדה המערבית, תקף בעזה מספר פעמים, הרס בתים פלסטינים, עצר פלסטינים – ביניהם קטינים רבים – לעתים ללא חשדות ברורים או כתבי אישום, ונכשל בהעמדתם לדין של המתנחלים היהודים ששרפו בחיים משפחה פלסטינית בזמן שישנה בביתה.

אבל מדוע ישראל מבקשת, לכאורה, אלימות? התשובה פשוטה מאוד עבור מי שעוקב אחרי הסכסוך: לישראל יש רק טריק אחד נגד המאבק הפלסטיני הלגיטימי לחופש ולעצמאות – שימוש במכונה הצבאית המשומנת היטב שלה כדי למחוץ כל מי שמעז להתנגד לכיבוש. ישראל עושה שימוש שגרתי במלחמה ובאלימות מאז 1948 ו-1967 על מנת לתפוס עוד ועוד אדמות, ובה בעת דוחקת את הפלסטינים לפעול באלימות בעצמם – או להגר.

במהלך השנים האחרונות ישראל מצאה את עצמה במלכוד אסטרטגי: הפלסטינים העלו הילוך והחלו פועלים בדרכים לא-אלימות. הם מכנים זאת "התנגדות חכמה". השימוש בכלים חדשים להתנגדות כמו קריאה לחרם על מוצרים ישראלים, להמנעות מהשקעות בישראל ולחץ על מדינות להטיל עליה סנקציות – כולם תורמים לשינוי האסטרטגי. בנוסף, ההנהגה הפלסטינית תחת הנשיא עבאס קראה לאמץ שיטות לא-אלימות של התנגדות.

עמדה זו של מאבק בלתי אלים השאירה לישראל מרחב תמרון קטן לחידוש המתקפות שלה בגדה המערבית. אולם כעת נראה שישראל מוכנה להשתמש באירועים האלימים האחרונים כתירוץ לדיכוי גדול יותר ולהרחבת שליטתה. כרגע, זוהי ישראל שמכתיבה את הנראטיב לפיו היא מגיבה על אלימות פלסטינית; וכבר נשכחו החודשים הארוכים של אלימות מצד המדינה והמתנחלים שעוררו את האלימות הפלסטינית.

בחזית הדיפלומטית שודרג ב-210 מעמדה של פלסטין למעמד של משקיפה באו"ם. גם הדגל הפלסטיני הורם לצד אלו של מדינות אחרות בארגון. המגמה ברורה לכל: הפלסטינים הבינו שלא ינצחו את ישראל במשחק האלימות שלה ועברו לשימוש באמצעי התנגדות אחרים. גם ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, הודה למעשה באפקטיביות המאבק הפלסטיני האלטרנטיבי באומרו "אנחנו לא ממש יודעים איך להתמודד עם מאבק נוסח גנדי".

ישראל יודעת טוב מאוד שאם הפלסטינים יורשו לנהל מאבק בלתי אלים, גדולים סיכוייהם להעמיד אותה בפינה ולחשוף את הכיבוש כמות שהוא: שיטה של אפרטהייד מודרני, או גרוע מזה.

הקהילה הבינלאומית צופה במתרחש. במפלגה הדמוקרטית בארה"ב משתנים הלך הרוח והרגש העממי לעבר תמיכה בחופש לפלסטינים ולמען שוויון זכויות. עם זאת, מעבר לצעדים מוגבלים כגון הנחיות של האיחוד האירופי להמנע ממימון פעילויות של התנחלויות, ישראל נותרת חסינה באופן שמאפשר לה להתיר כל רסן בזמן ששותפי הסחר שלה ממשיכים לתמוך כלכלית בתחזוק הכיבוש צבאי.

> המשטרה חוזרת בה מתיאור "המחבלת מעפולה", התקשורת בעברית לא

שוטר מעכב ומבצע חיפוש על גופו של צעיר פלסטיני בעיר העתיקה בירושלים. 12 באוקטובר 2015. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

שוטר מעכב ומבצע חיפוש על גופו של צעיר פלסטיני בעיר העתיקה בירושלים. 12 באוקטובר 2015. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

איך ינהג הדור החדש?

אין זו הפעם הראשונה שישראל גוררת את הפלסטינים להתנגשויות אלימות. למעשה, לשיגעון הזה יש קצב מחזורי, כאילו מבקשת ישראל שכל דור פלסטיני יקבל מנה גדולה מספיק של מדיניות "אגרוף הברזל" שלה.

לנו, הפלסטינים, אסור ליפול במלכודת הזו שוב. מאז היווסדה, נוקטת ישראל במדיניות יחידה כלפי הסכסוך: השגת מקסימום שטח גיאוגרפי פלסטיני במינימום דמוגרפיה פלסטינית בתוכו. מדיניות זו חלה על חיפה ויפו ב-1948, וחלה כיום על הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורצועת עזה.

"התנגדות חכמה" (לא-אלימה) היא לא רק סיסמא, אלא בחירה מודעת בחופש ובעצמאות. עלינו הפלסטינים להיות מודעים למניעים הפוליטיים שעומדים מאחורי הפעולות הישראליות. ישראל משתמשת בתכסיסים כדי לפתות עוד דור חדש של נוער פלסטיני מדוכא להגיע למחסומי הצבא הישראלי המקיפים את עריו. חיילים ישראלים מתחזים לפלסטינים ומיידים אבנים בחיילים אחרים כדי לעודד מפגינים אמיתיים גם לעשות כן. כדי לכסות על פשעיה נדרשת ישראל להזין את הסטריאוטיפים המערביים על הפלסטינים כאלימים ותת-אנושיים, ולא ככאלה הצמאים לחופש ושוויון. אולם קשה לישראל לעשות זאת כשכל פלסטיני המצויד בטלפון סלולרי מסוגל לתעד את הכיבוש בזמן אמת.

חיים צעירים ויקרים אינם הדבר היחיד שנקבר כעת. עם ההדרדרות האחרונה נדחק גם הרעיון של פתרון שתי-המדינות לספרי ההיסטוריה. בהמשך הדרך הפלסטינים לא ייעלמו וישראל לא תכניעם, אלא יקום דור חדש של פלסטינים המצויד בהיסטוריה ונחוש להשתחרר מכובשו.

סם בחור הוא יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי מרמאללה/אל-בירה בגדה המערבית. הוא יועץ מדיניות לאל-שבכה, רשת המדיניות הפלסטינית, ויו"ר Americans for a Vibrant Palestinian Economy הוא כותב את הבלוג הזה. הפוסט פורסם באנגלית באתר 972+.

> חמאס בוחר להמנע מעימות עם ישראל, אך הרצועה לא שקטה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf