newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אי-צדק פואטי: נפתח משפטה של משוררת שנעצרה בשל פרסומים בפייסבוק

שיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה בפתיחת משפטה של המשוררת דארין טאטור, שנעצרה בעקבות שירים וסטטוסים שפרסמה בפייסבוק. הנוכחים בבית המשפט הפגינו איפוק כאשר השוטר חובב הספרות שתרגם את השיר מערבית תיקן את טעויות התרגום של עצמו

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

לפי מיטב הבנתי (המועטה) בשירה – משימתה של המשוררת היא לבחור בקפידה מילים מעטות, להעמיס אותן במטען רגשי כבד, אסוציאציות, כפלי לשון ודו משמעויות, ולשחרר אותן לאוויר העולם, לצוד את תשומת ליבו.

הישיבה הראשונה במשפטה של המשוררת דארין טאטור, המואשמת על ידי המדינה בהסתה, היתה אירוע משפטי מינורי למדי, חלק משגרה יום-יומית של הדיכוי כלפי הפלסטינים בכל רחבי המולדת הכבושה. אולם מבחינה ספרותית ההצגה שהתרחשה ביום רביעי האחרון באולמה של השופטת עדי במביליה בבית משפט השלום בנצרת נסקה לשיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה, תוך פסיפס של סגנונות בין ריאליזם, אבסורד וסוריאליזם. אחרי שישה חודשים של רדיפות, מעצר והתנכלות המשוררת עצמה לא הסתירה חיוכים וסיפוק בראותה את השחקנים החובבים מבצעים פרפרזות סביב בתי השיר.

דארין טאטור, בת 33, משוררת פלסטינית מהכפר ריינה שליד נצרת, נעצרה בביתה באישון לילה ב-10 באוקטובר 2015 על ידי משטרת נצרת. המחשב והטלפון שלה נעצרו ו"נחקרו" איתה. ב-2 בנובמבר 2015 הוגש נגדה כתב אישום באשמה של הסתה לאלימות והזדהות עם ארגון טרור. ההאשמות מבוססות כולן על שיר שפרסמה וסטטוסים ספורים בפייסבוק.

טאטור שהתה יותר משלושה חודשים במעצר בתנאים קשים בג'למי, בשרון ובכלא דמון. כעת היא מוחזקת בתנאים קשים במעצר בית מלא: התביעה דרשה את הרחקתה המוחלטת מהאזור, בבית שמנותק לחלוטין מהאינטרנט ולכן אחיה נאלץ לשכור במיוחד דירה בקריית אונו כדי להחזיקה שם. אזיק מוצמד לקרסולה ומבטיח שלא תצא כלל מהדירה הקטנה בעוד שני שומריה המתנדבים חייבים להימצא עימה בתורנות 24 שעות ביממה.

> כך מנסה הצבא להוכיח שסטטוס בפייסבוק הוא עילה למעצר

שיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה. המשוררת דארין טאטור בתום הדיון בבית המשפט

שיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה. המשוררת דארין טאטור בתום הדיון בבית המשפט

שוטר חובב ספרות

את ישיבת ההוכחות הראשונה במשפט פתחה התביעה בהטלת הקלף החזק שבידה למערכה: השיר העומד במרכז כתב האישום. כותרת השיר, "קאוום יא שעבי, קאוומהם", ("התנגד עמי, התנגד להם"), נראית לתובעת מפלילה בעליל, אך האם "התנגדות" לשלטון מדכא אינה זכותו הטבעית של כל אדם? עוד לפני שהביאה הוכחה על מקורו של השיר או את הנוסח המקורי בערבית הציגה התביעה את התרגום העברי באמצעות עד, שוטר שזו לו שנתו ה-30 במשטרת נצרת, אשר עליו הוטל התפקיד לתרגם את השיר לעברית.

השוטר עשה את מלאכתו נאמנה, כמיטב יכולתו. הוא עמד על דוכן העדים ולא היסס להצביע ביזמתו על טעויות בתרגום שהוא עצמו עשה. שורה שנשמטה פה. אות שהתחלפה באחותה שם. מה אפשר לצפות ממי שלפי עדותו הבנתו בשירה נובעת מלימודי ספרות בבית הספר התיכון ואהבתו לשפה מאז?

את עומק השיר יכולנו להבין, או שלא, מהשורות המעטות אליהן התייחס השוטר בעדותו. חבל שאי אפשר היה להקליט באולם וכל דקויות התרגום ילכו לאיבוד בפרוטוקול שמטבעו אינו יכול להכיל קטעים בערבית.

בשיר נאמר, לדברי השוטר, "אל תחששו מלשונות המרכבה". המרכבה, לדבריו, מכוון לטנק הידוע בשם זה. הלשונות הן "לשונות האש" אותן פולט הטנק מלועו.

בשורה אחרת מדבר השיר על "נד" (בקמץ). אלו הם קווים מקבילים בערבית, הסביר השוטר. אבל הקווים המקבילים לעולם אינם נפגשים. לכן ה"נד" הוא יריב, אפשר לאמר אף יריב חזק. כאן לא התאפקה חנין זעבי, שנכחה באולם, והעירה כי המילה בערבית הינה "נד" בסגול. השופטת העירה לה וסיכלה את ההפרעה.

במקום אחר הסביר השוטר כי השיר מדבר על "ע'זוואת" שלא יפחתו. ה"ע'זוואת", כך הסביר, הוא מנהגם של השבטים הערבים, קודם לימי האיסלאם, לתקוף את שכניהם, לקחת את רכושם ולשעבד את נשותיהם וילדיהם.

החוויה היתה אחד מרגעי השיא של עולם השירה. הקהל הקטן באולם בית המשפט היה מחושמל, מתפתל בין תדהמה וצחוק כבוש. אולם בסופו של הדיון הספרותי נשארנו עם טעם רע.

"מדינת ישראל", בבואה לשלול את חרותה של המשוררת, לא מצאה לנכון לטרוח אפילו על תרגום מקצועי של השיר שבמרכז כתב האישום. לו היתה טורחת לעיין בשיר באמת היתה יודעת שבשיר עצמו, גם בתרגומו של השוטר, אין ולו שמץ של עילה ממשית למעצר. הסיבה היחידה שאפשרה את מעצרה של דארין ועדיין מאפשרת את המשך מעצר הבית שלה ואת התנהלות המשפט כנגדה הינה היותה ערביה פלסטינית בלב הדמוקרטיה היהודית.

השיר בגללו נעצרה טאטור:

מי יודע מה עילת המעצר?

עד אחר שעלה לדוכן העדים, "ראמי", היה השוטר הראשון שחקר את דארין בתחנת המשטרה בנצרת בבוקר שלאחר מעצרה. לפי הרישומים שערך הוא ביקש והיא הרשתה לו להיכנס לדפי הפיסבוק שלה דרך הטלפון הנייד שהוחרם ממנה. לא, לא היה לו צו חיפוש והוא לא אמר לה שזכותה להתנגד לחיפוש בטלפון. הוא אף הציג לבית המשפט צילומים שערך מדפי הפייסבוק. וכמובן, גם הוא תרגם לטובת בית המשפט את הממצאים.

בין הצילומים שהציג ציטט "ראמי" סטטוס אחד מדף הפייסבוק. נאמר שם: "אסראא עבד נורתה על ידי חיילי הכיבוש בעפולה. מצבה התייצב. השבח לאל על בריאותה". נראה כי מי שלא מאחל למותה של אזרחית פלסטינית שנורתה על לא עוול בכפה על ידי חיילי הכיבוש חותר תחת אושיות המדינה הציונית.

בחקירה במשטרה האשים "ראמי" את דארין בכתיבת סטטוס אחר, לפיו היא אומרת "אני אהיה השאהידה הבאה". הוא לא ראה את הסטטוס הזה בעצמו. לדבריו ההאשמה התבססה על "מידעים". מידע מודיעיני סודי זה אינו חלק מחומר החקירה שנמסר לסנגור או שיוצג בפני בית המשפט. כלומר, מישהו אמר שמישהי כתבה משהו בדף הפייסבוק שלה. מכאן כבר התגלגל כדור השלג הבטחוני ורמס תחתיו את דארין.

> מאסר על הסתה בפייסבוק? רק לערבים

כוחות משטרה פרצו לביתה בארבע לפנות בוקר ועצרו אותה בשל שיר שכתבה. המשוררת דארין טאטור וחתולים

כוחות משטרה פרצו לביתה בארבע לפנות בוקר ועצרו אותה בשל שיר שכתבה. המשוררת דארין טאטור וחתולים

"קאסם", שוטר מבוגר בעל מראה פנים רציני ועצוב, ניצב בפני בית המשפט ותיאר בקול שקט את הדרמה שהתרחשה עם הגעת המידע המודיעיני בדבר הסטטוסים אותם מפרסמת דארין למשטרת נצרת. שלוש ניידות לפחות פשטו באישון ליל על ביתה של דארין בו היא מתגוררת עם הוריה בכפר ריינה. "קאסם" עצמו היה בניידת אחת עם הקצין התורן "זילברשטיין" ועם קצין המודיעין. ברכב אחר היה כוח אבטחה מיוחד של משמר הגבול שהקיף את הבית והשתתף בפריצה הנועזת. "קאסם" אינו יודע כמה מהם פרצו לבית והעירו את הדיירים בסביבות השעה 4 לפנות בוקר. שעת המעצר הרשומה היא 04:20 ועל דו"ח המעצר חתום השוטר "קאסם".

"קאסם" אינו בורח מאחריות. הוא אומר "החלטנו" לעצור את דארין. לא, לא היה ברשותם צו מעצר. מה היתה עילת המעצר? היה מידע מודיעיני. "קאסם" לא ראה את המידע, אבל "זילברשטיין" וקצין המודיעין אמרו לו. "זילברשטיין" לא חתום על הצו ולא מילא דו"ח פעולה.

הסנגור, עו"ד עבד פאהום, מנסה להסביר ל"קאסם" את החוק בדבר העילות המצדיקות מעצר ללא צו. צריכה להיות סיבה מוחשית, עברה שזה עתה התבצעה או עומדת להתרחש. הוא טוען שהמעצר אינו חוקי. "קאסם" לא מבין מה יכול לא בסדר. הרי "זילברשטיין" אמר… אז "החלטנו". לבסוף השופטת מחלצת את "קאסם" מהתקפות הסנגור, "את זה תוכל לטעון בסיכומים".

קולם של המשוררים נדם

לקראת השעה שתיים מבקש הסנגור לצאת מוקדם מסיבות אישיות. התובעת מתנגדת. הדיון אמור להימשך עד ארבע והוזמנו עדים רבים שעדיין מחכים. הסנגור מתקרב לשופטת ומשתף אותה בנסיבותיו-סודותיו. השופטת מחייכת ומאשרת להפסיק את הישיבה.

התובעת "מוותרת" אך רוצה לקבל תמורה בהתאם לגדלות נפשה. היא מסבירה כי כעת הסנגור הוא האשם באם יחול עיכוב במשפט, ולכן דארין לא תוכל לנצל את התמשכות המשפט ולבקש הקלה בתנאי מעצרה הקשים.

זוהי רק חוליה נוספת בשלשלת ההתנכלויות לדארין, לאחר שהתביעה עשתה ככל יכולתה להאריך את מעצרה (היא היתה עצורה למעלה משלושה חודשים עד שהוסכם על שחרורה למעצר בית) ולהקשות על תנאי מעצר הבית. במשך חודשים התביעה ערערה על כל החלטה של בית משפט השלום שהקלה מעט על דארין.

העובדה שמשוררת נעצרה ונשפטת בתנאים כאלו על האשמות חסרות יסוד אינה רק תוצאה של גזענות המערכת (המשטרה, התביעה, מערכת המשפט) אלא גם של אדישות דעת הקהל. איפה המשוררים והסופרים שיגנו על חופש הביטוי?

נושא אחד לפחות שבו כולנו יכולים לתרום עלה במהלך ישיבת המשפט, באיסוף חומר בפרסום ובמחאה. בהקדמה לדיון העלה הסנגור כאחד מקווי ההגנה האפשריים את הטענה לאפליה באכיפה. לפי קו הגנה זה הרדיפות כלפי המשוררת דארין טאטור הן חסרות כל פרופורציה אם משווים את פרסומיה לפרסומים אחרים בפייסבוק שכלפיהם המשטרה לא פעלה ואינה מתכוונת לפעול. כל נושא האפליה באכיפה הנו, מטבעו, נושא ציבורי ולא פרטי. הוא מחייב איסוף חומר שיטתי והוקעה של ההסתה והגזענות נגד הציבור הערבי. הוא נוגע לכל היחס הקולוניאליסטי הגזעני של מערכת אכיפת החוק כלפי הציבור הערבי. התגייסות להגנה על דארין טאטור היא הזדמנות לחשוף ולהיאבק בהתנהלות הגזענית הפוגעת בכולנו.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי המתגורר בחיפה, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית (בעבריתבערבית ובאנגלית) שם התפרסם לראשונה הפוסט.

> הצבא מכניס לשימוש מבצעי אמצעי לחימה שחיילים לא התאמנו עליהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf