newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אם היו מטפלים באלימות נגד נשים כמו שמטפלים בטרור

לפחות 22 נשים נרצחו השנה על ידי גברים, אבל אף אחד לא מכריז על מצב חירום. הפוליטיקאים לא יוצאים למאבק, המשטרה לא מטפלת בתלונות על איומים שהופכות למקרי רצח, והציבור - בגדול - אדיש. וזה לא שאין פתרונות על השולחן

מאת:

תארו לכם את הכותרות "אם ובתה נרצחו, הן התלוננו על המחבל חודש לפני כן. בשבוע שעבר גננת נרצחה על ידי מחבל, גם היא התלוננה!", "מחבל רצח אישה ושרף את גופתה", ובשנה שעברה: "שתי ילדות נתלו על ידי מחבל כדי לפגוע באמן. האם התלוננה על המחבל ערב קודם". ובאופן כללי: "לפי המשטרה מחבל פוגע באישה כל 20 דקות אך רק 0.2% מהפגיעות מדווחות".

טירוף. וזה בדיוק מה שקורה. בשבוע שעבר נרצחו ברמלה אם ובתה, נארמין אל-מוגרבי וסונדוס שונרוך. הבת התלוננה במשטרה נגד החשוד כבר לפני חודש וחצי. החשוד ברצח הכפול נחקר כמעורב ברצח נוסף של אישה, זה של בוסיינה אבו גאנם, האישה העשירית שנרצחה במשפחתה. בתחילת החודש נרצחה סוהא מנצור בטירה. מנצור גם היא התלוננה במשטרה על איומים נגדה.

ב-25 באוקטובר נמצאה בדירה ברחוב אריה מוצקין בנתניה סלמלק טסרה ועל גופתה נמצאו סימני אלימות. בעלה חשוד בכך שדקר אותה למוות. תוך יומיים בסוף חודש ספטמבר נרצחו שלוש נשים. בסך הכל שש בחודש אחד. כולן ככל הנראה, לפי החשד, נרצחו על ידי בני זוגן, למעט אחת שטרם התבררו נסיבות הירצחה.

> גבר ירה בנערה מוטלת על הרצפה ואנחנו לא מדברים על זה

יום המאבק באלימות נגד נשים (יותם רונן/אקטיבסטילס)

יום המאבק באלימות נגד נשים (יותם רונן/אקטיבסטילס)

ב-29 בספטמבר נמצאה גופת אישה עם סימני אלימות באריאל, בן זוגה הוא החשוד העיקרי. יום קודם לכן נרצחה אישה במכות בתל אביב על ידי בן זוגה, יומיים לפי כן נמצאה גופת אשה שרופה סמוך לכפר סבא. שבוע לפני כן נרצחה אישה בבת-ים בדקירות על ידי בן זוגה. בתחילת החודש אישה נרצחה בפתח תקווה על ידי בן זוגה – לפי כתב האישום שהוגש. כמה ימים לפני כן נזרקה גופת אישה בכביש 4, נגד בן זוגה הוגש כתב אישום. שמה היה בהייה מנאע.

לפחות 22 נשים נרצחו ב-2015 בישראל עד עכשיו. על פי נתוני משטרת ישראל, במהלך השנתיים האחרונות נרצחו בישראל 72 נשים. כ-80% מהנשים הנרצחות נרצחו בשל היותן נשים, לפי הגדרת המשטרה, כלומר על ידי בן זוגן או רצח במשפחה. בחודשים ינואר-אוקטובר 2015 נפתחו במשטרת ישראל 19,100 תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה.

לפוליטקאים לא אכפת

להסתכל רק על רצח של נשים זה להתעלם מכל המערכת שמובילה לכך, אך ההתיחסות שלנו לכך היא מעניינת. אפשר רק לדמיין איזו מהומת אלוהים הייתה קמה אם היו מתייחסים לרצח הסדרתי הזה כפי שמתייחסים לרצח "על רקע לאומני". שרי הממשלה בוודאי היו מתחרים על הצעות חוק הקובעות כי כל גבר הנולד היאורה תשליכוהו, ונתניהו בטח היה מציע לירות בכל אדם המזכיר גבר המתהלך ברחוב.

זאת לצד אלפי סטטוסים ברשתות החברתיות שהיו קוראים לרצוח אנשים ממוצא "בני-זוג" או סתם“גבר”. "לא כל הגברים רוצחים, אבל כל הרוצחים גברים", בטח היה סטטוס פופולרי, כאשר בעצם היו מתכוונים לומר הפוך. הריסת בתי גברים הייתה דבר שבשגרה.

אבל זה לא יקרה. לרציחות הנשים לא קוראים "טרור", אפילו לא "טרור עממי", למרות שהוא גובה עשרות קורבנות בשנה – דבר חמור הרבה יותר מזריקת אבנים. אם כבר טורחים לדבר על זה, מדובר בדרך כלל ברצח נשים ערביות, ועושים זאת בכדי לספר על "הערבים שרוצחים", למרות שרק שליש מהנרצחות הן ערביות, כאשר מאפיין הרבה יותר בולט ונכון הוא שכל הרוצחים הם גברים.

כי בואו נודה על האמת. הדיבור על הנושא הזה לא מביא בוחרים. ככה לא מגיעים למקום ראשון ושני בפריימריז ולא רצים לראשות הממשלה. שרת התרבות מירי רגב מן הסתם הייתה מקדישה סטטוס לאחד הרוצחים כי הוא אריתראי, אבל אליה וקוץ בה, כי הוא רצח אריתראית גם – אז לא תשמעו מרגב. למעשה עד שהשרה כבר נאותה להתייחס לנושא היא השוותה את מניעת תפילת יהודים בהר הבית מחשש לאלימות לכניעה לבעל מכה, “כדי לשמור על שקט בבית היית מסכימה שבעלך יכה אותך?” אמרה. זאת תוך כדי ניסיונתיה להדליק תבערה בירושלים, שנשאו פרי בחודשים האחרונים.

לא שזה עניין של שמאל-ימין. כשהרצוג היה שר רווחה הוא דאג להתנגד לחוק מתן הבטחת הכנסה לנשים מוכות, שנאלצות להסתפק בעשרת השקלים שהן מקבלות כדמי כיס ביום.

> מי אמר שנשק תורם לביטחון שלנו?

נתוני המשטרה על אלימות נגד נשים (מתוך דו"ח מרכז המידע של הכנסת)

נתוני המשטרה על אלימות נגד נשים (מתוך דו"ח מרכז המידע של הכנסת)

איפה הכסף?

מילא אם הממשלה רק לא הייתה עושה כלום. לא מתערבת. אבל פעם אחר פעם הממשלה מפילה הצעות חוק להקמת מקלטים לנשים מוכות. בישראל פועלים כיום רק 14 מקלטים, שיכולים לאכלס כ-200 נשים. בישראל כיום יש כ-200,000 נשים מוכות, ובממוצע מוגשות בכל שנה 16,000 תלונות של נשים על אלימות נגדן בתוך המשפחה. הצעת חוק של ח"כ זועבי להקמת מקלט בכל יישוב המונה מעל 10,000 תושבים נדחתה "מחוסר תקציב".

למרות עלייה של 25% במספר הפונות והפונים למרכזי הטיפול באלימות במשפחה, התקציב לנושא לא השתנה. זוהי נקודה קריטית, אלו המקומות היחידים שמציעים טיפול בקהילה לנשים וגברים, והנשים לא נדרשות להתנתק מחייהן כדי לזכות בהגנה. למעט חוק של מרצ שהעבירה הכנסת, למתן מענק הסתגלות לנשים אשר שהו במקלט – כמעט שלא נעשה דבר למען נשים אלה.

זאת ועוד: בשנה שעברה דחתה הכנסת את חוק פטור מארנונה לנשים מוכות, אשר עלותו התקציבית הייתה אמורה להיות 6.5 מיליון שקל בשנתיים. חוק מעין זה הוא התחלה של פתרון, מכיוון שלעתים קרובות נשים נשארות בקרבת הגברים שהיכו אותן בשל חוסר יכולתן הכלכלית להתקיים אחרת. זאת לאור פערי השכר בישראל, כשגם ככה קשה להתקיים, ועל אחת כמה וכמה כשצריך לגדל ילדים.

סגנית שר הפנים דאז, פאינה קירשנבאום, הסבירה את ההתנגדות להצעה: "קל לנו לבוא ולהגיד בואו ניתן להן פטור מארנונה, אבל על חשבון מי? אותן נשים גם רוצות שחינוך ילדיהם יהיה טוב, ושיקבלו שירותי רווחה טובים". עוד פעם "חוסר תקציב". זאת כשבאותו זמן אותה קירשנבאום עצמה לפי החשדות גנבה מהציבור בטח סכומי כסף לא מבוטלים, לכאורה.

חוסר תקציב הוא רק תירוץ. שר החינוך החליט להעביר עכשיו 20 מיליון שקל לקירוב נשים חילוניות בתפוצות לדת האורתודקסית. רוצה לומר – אם הן כבר נשארו בחיים, אז שיהיו יהודיות כשרות לפי דרכו. באותו זמן הממשלה העבירה 50 מיליון שקלים ל"מניעת התבוללות", ומשרד החינוך הוסיף בתחילת השנה עוד 16 מיליון. כלומר: הממשלה מעדיפה פי 10 שאישה יהודיה תקבל מכות ותירצח על ידי גבר, בדרך כלל יהודי, מאשר שתתרועע עם גוי. וכמה קשה להוריד פרומיל מתקציב הביטחון כדי להשקיע בביטחון נשים? קשה מדי כנראה כשאין לובי מספיק חזק.

> פרידה מאם ובתה, הקורבנות האחרונים של הטרור נגד נשים בישראל

חיילים בצומת תפוח אחרי מתקפת דריסה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

כוחות כאלה לא מגויסים בעקבות רצח נשים. חיילים בצומת תפוח אחרי מתקפת דריסה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

למשטרה לא אכפת

על המשטרה כמעט חבל לדבר. נכון שמדובר רק בשרשרת האחרונה בכישלון בטיפול ומניעה, אך היא לא נקייה מאחריות. נכון גם שמדובר במפגעים שהם זאבים בודדים, ללא שיוך ארגוני. אבל מודיעין יש גם יש. שתי הנשים ברמלה התלוננו על החשוד, ומה זה עזר? בודקים מה קרה. הגננת מטירה התלוננה, גם לא עזר. באוגוסט 2014 נרצחה אישה בשכונת פלורנטין בתל אביב. ארבעה חודשים לפני כן היא התלוננה במשטרה נגד בן זוגה לשעבר. במאי 2013 נרצחו שתי ילדות על ידי אביהן כדי לנקום באימן. היא התלוננה ערב קודם במשטרה.

באוקטובר אותה שנה נרצחה אישה בתל-מונד. היא התלונננה פעמיים קודם נגד בעלה. לא עזר. המשטרה רחצה בניקיון ידיה וטענה כי האישה סירבה לעבור למקלט לנשים מוכות. הכאת נשים היא כנראה העבירה היחידה בספר החוקים שהקורבן שלה הוא זה שנכלא (במקלט, במקרה זה), ושאם הקורבן מסרב – אז הוא מואשם שנרצח בגלל סירוב זה. והרשימה עוד ארוכה.

למעט חקירה קצרה כדי לצאת לידי חובה לא נעשה הרבה. את לא רוצה לעבור למקלט ולזרוק את חייך לפח (במקרה שיש במקלט מקום, כמובן)? אז תמותי, בעצם אומרים שם.

ואנחנו עוד לא מדברים על צעדים דרקוניים כגון מעצרים מינהליים ללא משפט, כמו אלו שהרשויות הישראליות משתמשות בהם בשפע כיום מול מפרסמי סטוסיים פוגעניים בפייסבוק חלילה. אמצעים פשוטים כגון איזוק אלקטרוני למשל לבני זוג מאיימים יוכלו לאפשר מעקב ולהציל לא מעט נשים.

לא שמענו על תשעה גדודי חי"ר שהועברו בבהילותו לשמור על נשים, לא על כך שהמשטרה פרוסה בקצה גבול היכולת שלה, ואין גיוס מילואים של משמר הגבול לטובת העניין.

 

אז למשטרה יש בעיות דחופות יותר. אם כי לרדיפת מוחים נגד מדיניות הממשלה תמיד יש כוח, אז זה יותר חשוב מנשים כנראה.

ומה איתנו?

אבל הסיבה האמיתית שלרשויות החוק ולפוליקטאים לא אכפת – היא שלציבור לא אכפת. באוניבסיטאות לעולם לא יפגינו נגד הרצח, אף מפלגה לא תטרח לדבר לפני הבחירות על רצח נשים, כי אף אחד לא רוצה לשמוע על זה. לא נכעס כשהנשיא לא ינאם בהלוויות שלהן, לא נצפה בראיונות קורעי לב עם בני משפחה שנשארו לטפל בילידהן. לא נזכור את שמותיהן, ובדרך כלל לא נדע אותם.

נתניהו שוב ישקר ויגיד "אם זה יהיה תלוי בי תהיה מפכ"לית", כאשר שולחן הניצבים נראה כמו הבר של אלנבי 40. אבל לא תהיה מפכ"לית כי במשטרה שמטרידה סדרתית נשים, שמתעלמת סדרתית מאלימות נגד נשים, צריך שב"כניק, גבר, שיעשה את העבודה.

ונשים ימשיכו להירצח.

> יש קו ברור שמחבר בין ינון מגל ואורן חזן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf