newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אובמה והוותיקן כבר חשפו את מסמכי החונטה. ומה עם ישראל?

הקשרים הצבאיים הענפים, הפניית הגב למשפחות היהודים הנעלמים ולאלה שנרדפו בשל יהדותם על ידי המשטר, חסימת הדיון בנושא בכנסת. 40 שנה אחרי עליית החונטה בארגנטינה שהעלימה 30 אלף בני אדם, מדינות העולם פותחות את התיקים החסויים. וישראל ממשיכה לשתוק

מאת:

לא רצינו לדעת שילדנו נרצחו בנשק ישראלי. אנחנו זוכרות את סטירת הלחי שקיבלנו מראשי הקהילה היהודית שאמרו לנו אז שמה שקרה הוא באשמתנו 'כי לא חינכתן את ילדיכן לציונות.
(רנה אפלבאום, ממקימות ארגון 'האמהות של כיכר מאי', ששלושת ילדיה נחטפו)

ב-24 במרץ 1976 הפילו מפקדי חילות היבשה, האוויר והים של ארגנטינה את השלטון הדמוקרטי במדינה והשליטו דיקטטורה רצחנית שנמשכה ברצף עד 1983. זאת לאחר זמן רב בו הכינו את דעת הקהל בכדי שתהיה מוכנה לקבל את שלטון הרצח אליו התכוונו. שלושה ימים לפני כן ארגוני ימין פרסמו בעיתונים הגדולים מודעה בה תמונה של חייל ועליו כתוב "אתה לא לבד, העם מאחוריך, הקרב לא פשוט, אבל האמת איתך. המלחמה שלך נקייה, אתה לא בגדת, לא מכרת את מולדתך, גם לא חשבת לברוח מכאן. אתה לא לבד". המודעה כוונה נגד פעילי השמאל שהתנגדו לצבא.

החונטה, אשר נתמכה פוליטית וכלכלית על ידי הימין הארגנטיני, החלה באותו יום את "התוכנית הלאומית לארגון מחדש", סדרה של צווים שהוציאו מחוץ לחוק כל פעילות נגד המשטר וקבעו שדין פעולות אלו הוא מוות. החוקה הארגנטינית הוכפפה לצווים אלה, שכללו גם את תפיסת כל אמצעי התקשורת ופירוק ארגוני העובדים. מטרת הצווים הייתה מחיקת השמאל הארגנטיני, ופירושם המעשי היה מה שנקרא "המלחמה המלוכלכת" – פרקטיקה של אמצעי טרור ממסדי בדמות רצח, חטיפות, עינוי שיטתי במחנות מעצר לא חוקיים, "טיסות המוות" – שבהן נזרקו פעילי שמאל ממטוסים לים – ואלימות בלתי מובחנת.

מבחינה כלכלית החונטה נקטה במדיונות ניאו-ליברלית קיצונית: קיצוץ בתקציבי רווחה, הקפאת משכורות וריכוז ההון, כך שחלקו של מעמד העובדים בכלכלת המדינה תחת הדיקטטורה ירד מ-45 אחוזים בשנת 1975 עד ל-28 אחוזים כבר בשנת 1977. במקביל גדל דרמטית תקציב הביטחון. מפקד הצבא דאז, חורחה וידלה, אשר בשנה שעברה מת בתאו אשר בכלא מרכוס פאס כשהוא מרצה את עונשו על חלקו בפשעי החונטה, אמר על כך חודש לפני מותו: "המטרה שלנו בהפיכה הייתה להטיל משמעת על חברה שעברה אנרכיזציה. בפן הכלכלי רצינו לאמץ כלכלת שוק ליברלית. התעשיינים אמרו לנו 'תעשו מה שצריך' ואחר כך אמרו שהיינו צריכים להרוג הרבה יותר".

> ישראל מסרבת להסגיר מבוקש בגין פשעים נגד האנושות המתגורר בחיפה

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

עד נפילתה הספיקה החונטה "להעלים" כ-30 אלף ארגנטינאים אשר נחשדו בפעילות שמאל, ונחטפו כ-500 ילדים שנולדו לחטופות במחנות המעצר. נשות ארגון "אמהות כיכר מאי" הצליחו עד היום להחזיר 119 מהם לקרובי משפחתם. ב-2005 הפכה ארגנטינה למדינה הראשונה באמריקה הלטינית שביטלה את החסינות ממנה נהנו פושעי הדיקטטורה. מאז הרוצחים נידונים בבתי המשפט בזה אחר זה, 2,335 עד היום.

מחפשים את הבנים הנעלמים

הנשיא אובמה החליט השבוע לחשוף את המסמכים החסויים הנותרים על הקשרים של ארה"ב עם הדיקטטורה בארגנטינה, לאחר שב-2002 בוצעה חשיפה חלקית. במסגרת השבוע בו מציינים 40 שנה לעליית הדיקטטורה הודיעה היועצת לביטחון לאומי בארה"ב, סוזן רייס, כי "אנחנו נחושים לעשות את חלקנו כדי שארגנטינה תוכל להמשיך ולהחלים ולהתקדם כאומה".

אובמה, שמבקר השבוע במחנות הריכוז לשעבר בארגנטינה, נאות לשחרר את המסמכים בעקבות פנייה שקיבל מארגון "האמהות של כיכר מאי". האמהות ביקשו את המסמכים כדי שיוכלו לברר בעזרתם פרטים על גורל בניהן ונכדיהן, אשר נחטפו, נמסרו למשפחות מאמצות ועד היום אינם יודעים את זהותם האמיתית. עוד מעוניינות האמהות להעמיד את המעורבים לדין. בארגון הודו לנשיא האמריקאי על היענותו וציינו את אנושיותו העמוקה.

בעקבות אובמה הודיע גם הוותיקן לפני זמן קצר על חשיפה דומה של מסמכי הכנסייה. הכמרים הקתולים היו מעורבים עד צווארוני חליפותיהם ברצח ובחטיפות והעלימו מהן עין, והמסמכים עשויים להביך אותם מאוד. בעזרת המסכים הקודמים שחשף הוותיקן הכיר בית המשפט לראשונה ב-2013 במה שהיה ידוע לרבים: שיתוף הפעולה של הכנסייה עם הגנרלים, בפרט ברציחתו של הכומר אנריקה אנחיילרי בשל פעילותו החברתית וחברותו בארגון "העולם השלישי" שבדומה לכמרים רבים אחרים לא התאימה לקו הרשמי של הכנסייה.

אך ישראל עדיין ממשיכה להסתיר את קשריה שלה עם הדיקטטורה, סירוב שבקרוב יעמוד למבחן בבית המשפט. יש לה סיבה טובה לכך: בניגוד לארה"ב ולכמרים הקתולים, ששיתפו פעולה ברצח של 30 אלף ארגנטינאים אך לא של בני עמם, ישראל שיתפה פעולה עם משטר אנטישמי אשר רצח אלפי יהודים, וזו כנראה מבוכה שהמדינה לא מסוגלת לעמוד בה.

> 40 שנה לדיקטטורה הארגנטינאית, קרובי הנעלמים דורשים תשובות מישראל

"האימהות של כיכר מאי", אימהות הנעלמים, מפגינות כל השנים בדרישה לדעת מה עלה בגורל יקיריהן. הפגנה בשנת 2006. (צילום: Roblespepe, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

"האימהות של כיכר מאי", אימהות הנעלמים, מפגינות כל השנים בדרישה לדעת מה עלה בגורל יקיריהן. הפגנה בשנת 2006. (צילום: Roblespepe, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

סתימת פיות בישראל

המכשיר העיקרי בו השתמשו הגנרלים היו שרשרת של חוקי נאמנות וזיהוי כבוגדים של מתנגדיהם. אינטלקטואלים, סופרים, פעילים בארגונים, וכל מי שהעז לדבר. לכן באופן טבעי הדיקטטורה נתנה יחס מיוחד ליהודים אשר נאמנותם בכל מקרה נתונה בספק: בין החטופים היו כאלפיים יהודים, שיעור הגדול פי 10 מחלקם באוכלוסיה הכללית. השיעור החריג נבע גם מחלקם החריג של היהודים בארגוני השמאל, אך בעיקר מתוך יסודות אנטישמים בצבא, אשר באו לידי ביטוי בעינויים חריגים, חטיפות בני משפחה של פעילים וסילוק יהודים מעמדות מפתח.

זה כמובן לא הפריע לדיקטטורה לזכות בשיתוף פעולה הדוק מצד ממשלת ישראל, אשר התחזק מאוד ב-1977 בעקבות אמברגו הנשק האמריקאי ועליית הימין הישראלי. השגריר הישראלי בבואנוס איירס הכריז באותם ימים: "מאז שעלתה הכת הצבאית לשלטון חל שיפור ביחסי ישראל-ארגנטינה".

כ-30 אחוז מייצוא הנשק הישראלי באותם ימים נמכר לצבא ארגנטינה, בסכום של 2 מיליארד דולר, וביוני 1981 שהו בישראל 118 קצינים ארגנטינים. במכתב שנשלח משגרירות ישראל נאמר כי "אין מדינה בעולם בה שוהים במקביל קצינים ארגנטינים כה רבים למטרות רכש, והדרכה". נציגי צה"ל, חיים לסקוב ומוטה גור, ערכו שם ביקורי גומלין והתקבלו בכבוד רב. ממיעוט העדויות שקיימות אפשר להסיק כי ישראל מכרה לדיקטטורה רובי עוזי וגליל – כך מעידים חיילים ששרתו אז בצבא הארגנטיני – וכן מטוסים, טילים נגד טנקים (שנעשה בהם שימוש עירוני), מעילי דובון, ופצצות מרגמה.

שיתוף פעולה זה לא התבטא רק באספקת נשק: מרסל זוהר מספר בספרו "שלח את עמי לעזאזל" על יהודים שנרדפו על ידי המשטר ושהשגרירות סירבה לתת להם ויזה לישראל כי היו "שמאלנים מדי". מטילדה מליבוצקי, אשר בתה גרסיאלה היתה בין החטופים, מספרת כי למרות פניות רבות לשגרירות מצד קבוצה של אמהות יהודיות, השגרירות קיבלה את פניהן רק פעם אחת, וענתה להן כי עניין החטופים "לא רלוונטי למדינת ישראל".

> ה-11 בספטמבר של דרום אמריקה

"האימהות של כיכר מאי" אימהות הנעלמים מפגינות בשנת 1982 בדרישה לדעת מה עלה בגורל יקיריהן.

"האימהות של כיכר מאי" אימהות הנעלמים מפגינות בשנת 1982 בדרישה לדעת מה עלה בגורל יקיריהן.

שוטר ארגטיני בשם פרגרינו פרננדז, שהשתתף בעינויים ושבר שתיקה, סיפר שקיבל הוראות לטיפול בגורמים מחתרתיים מיועץ השגרירות הרצל ענבר (שהפך אחר-כך לשגריר ישראל בספרד). על כך כתב החטוף היהודי המפורסם ביותר, חקובו טימרמן (אביו של שר החוץ הארגנטיני הקודם): "אני אשכח את המענים שלי, אבל את המנהיגים היהודים שהסכימו בשתיקה לעינוי היהודים אף פעם לא אשכח". טימרמן גלה לישראל, ועזב לאחר שבנו נכלא עקב סירוב להשתתף בפלישה ללבנון ב-82'.

השתיקה הזאת הייתה מתוכננת היטב: שמונה הצעות לסדר לדיון בחטופים בארגנטינה נדחו על ידי יו"ר הכנסת דאז, מנחם סבידור, בכדי לא לפגוע בסחר הנשק עם הדיקטטורה. שולמית אלוני סיפרה אז כי "בשעתו לא רק סתמו את פי, אלא שחבר הכנסת יגאל הורוביץ ז"ל איים עלי שלא אעז לפתוח את פי. היה זה כשממשלת ישראל סיפקה נשק לקולונלים הברוטאליים ששלטו בארגנטינה וחיסלו אזרחים בהמוניהם. בחדרי הכנסת, בקומה החמישית, ישבו הורים לילדים שנעלמו וביקשו שנעשה דבר, והגשתי הצעה לסדר היום, ודרשתי דיון. לא אפשרו לי. ההצעה לסדר לא אושרה. הבטיחו לי שיהיה על כך דיון בוועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי לא היה כי לא הוזמנתי לדיון".

למעשה הפעילות היחידה שידוע שישראל עשתה נגד המשטר הדיקטטורי הייתה אי השתתפותה בגביע העולם בארגנטינה ב-1978, שעה שסמוך לאצטדיונים נרצחו ועונו אלפים. ישראל לא השתתפה במשחקים – בניגוד למדינות רבות שהגיעו וכך נתנו למשטר לגיטימציה בין-לאומית וסייעו להישרדותו – אך ההיעדרות הישראלית כמובן לא הייתה מבחירה אלא בשל היעדר יכולות כדורגל מספקות.

מי מרוויח מהחונטה

למרות שאין הודאה רשמית בשיתוף הפעולה הזה, יש בישראל עדיין מי שמנסים לבנות נרטיבים המצדיקים אותו: בהפצת שמועות, בחשיפה חלקית וזעומה של מסמכים נבחרים של משרדי החוץ ובהדלפות.

אחד הנרטיבים הללו הוא שישראל מכרה נשק לארגטינה רק לצורך לחימה נגד בריטניה ב-1982 באי מלווינס ("פוקלנד", בשם הבריטי), זאת כביכול בשל טינתו של מנחם בגין לאנגלים. נציג חברת "ישראקס" הישראלית, שמכרה נשק לדיקטטורה, טען כי ראש הממשלה בגין אמר כי "דב למעלה יהיה שמח", כשהוא מתייחס לחברו דב גרונר. מנכ"ל ישראקס, אז והיום, גד חיטרון, אשר היה שותף למכירה הזאת, הוא היום איש אמיד הנוהג לתרום למטרות חברתיות.

קל מאוד להפריך טענות אלו. מסמכים שנחשפו בארה"ב מראים כי ישראל הייתה ספקית נשק ראשית של ארגנטינה כבר ב-1978, שנים רבות לפני שהגנרלים חשבו על לצאת למלחמה נגד בריטניה כדי למנוע את התמוטטות משטרם. בספר שפורסם בארגנטינה מדובר על קשרים עם "ישראקס" גם בשנה זו. ב"ישראקס" סירבו להגיב לפניות בנושא זה בשבועיים האחרונים.

> מאושוויץ לכיכר מאי בארגנטינה: סיפורה של לוחמת חופש

הדספרדוס, הנעלמים. 40 שנה למהפכה הצבאית בארגנטינה

הדספרדוס, הנעלמים. 40 שנה למהפכה הצבאית בארגנטינה

הנרטיב השני הוא שמכירת הנשק נועדה כדי להשיג השפעה פוליטית שתביא להצלת יהודים. מדובר בטענה חלשה. ישראל הצילה מספר זעום של יהודים, בין כמה עשרות ל-300 (לפי גרסאות שונות), לעומת אלפי נרצחים ועוד יותר מכך עצורים. גם העזרה שקיבלו המעטים הסתכמה לא פעם רק במתן ויזה לישראל, דבר שבכל מקרה המדינה מחויבת לתת במקרה של יהודים. הרי זו כל התכלית לקיומה של מדינת ישראל.

היה אפשר להתייחס לטענות אלו במידה מסוימת של רצינות אם סחר בנשק לא היה שיטת הפעולה הרגילה של ישראל בשיתוף פעולה גם עם משטרי רצח במקומות נוספים, שבהם נפקד מקומם של היהודים. ישראל באותם ימים הייתה ספקית נשק של צ'ילה (וניצלה זאת היטב בשביל לחמש צדדים יריבים במשבר בין צ'ילה לארגנטינה ב-78'). זאת בין היתר במטרה להבטיח את תמיכתה של צ'ילה בהצבעות באו"ם לגבי הכיבוש הישראלי בשטחים – כך לפי מסמכים של משרד החוץ המצויים בידינו.

ישראל חימשה את משטרו גם את משטרו של אפראין ריוס מונט בגואטמלה מ-82', אשר רצח יותר מ-200 אלף בני-אדם שנחשדו בפעילות שמאל, ושב-2013 הורשע בפשעים נגד האנושות (הוא אמור לעמוד למשפט חוזר עתה). מ-77' הייתה גואטמלה נתונה תחת אמברגו נשק אמריקאי (שנכפה עליה בעקבות לחץ פנימי) ומי שנכנסה לוואקום הייתה ישראל. התמיכה התבטאה לא רק באספקה של נשק רב, אלא גם באימון הצבא בישראל, בדמות מאות אנשי צבא שאימנו את כוחות המרצחים במדינה. "החייל הישראלי הוא המודל שלנו", הצהיר אז בראיון אחד הגנרלים של מונט, והסביר בכך את הצלחת צבאו.

ב-2012 קיבל סוחר הנשק מרכוס דוד כץ, אשר סיפק נשק ישראלי למשטרו של מיוט ותרם ממון רב להתנחלויות, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן "מתוך הכרה בתרומתו החיונית לעם ישראל, בחיזוק הזהות, האחדות, התרבות והמורשת היהודית".

ב-1982 גם יצא שר הביטחון דאז, אריאל שרון, להונדורס כדי לספק נשק לשלטון. כתב "הארץ" יואל מרקוס לגלגל על הביקורת על נסיעתו של שרון וכתב כי עסקאות אלו "סייעו לקדם את התעשייה הצבאית הישראלית ולהיפטר ממלאים ישנים".

חשדות למעורבות ישראלית דומה אפשר למצוא ברואנדה, דרום אפריקה וסרי לנקה – שגם בהן אי אפשר להיתלות בתירוץ האצילי של הצלת יהודים. כמו כן גם יש אמת מסויימת בטענה זאת, היא לא יכולה להיות תירוץ לחימוש משטר שרצח גם עשרות אלפים של לא יהודים.

רדיפה כפולה של יהודים

בעוד שפושעי המשטר הצבאי בארגנטינה נשפטו ועדיין נשפטים, עוזריהם הישראלים – קציני צבא, סוחרי נשק ופוליטיקאים לא, וסביר להניח כי לעולם לא ישפטו.

אמהות יהודיות שילדיהן נחטפו כתבו על כך:

פרידה רוזנטל, שבנה נחטף ב-31 באוגוסט 1976: "הכנסייה והצבא התנצלו. אנחנו יודעות שמדובר במעשה צבוע כדי להתאים לרוח התקופה כי הם בבירור לא מצטערים. לפחות העמידו פנים. אבל האנשים 'שלנו', הקהילה היהודית וממשלות ישראל, אפילו את זה לא עשו".

מריה גוטמן, שבנה נחטף ב-28 בנובמבר 1976: "אני לא מופתעת מהצביעות והחוצפה של הרשויות הישראליות. ישראל תמכה כלכלית, פוליטית ומוראלית בדיקטטורה וחימשה אותה. הילדים שלנו סבלו מרדיפה כפולה. מצד הפשיסטים במדים וגם מצד הפשיסטים היהודים שחימשו את הרוצחים. כשראש הממשלה הישראלי שמיר בא לבואנוס איירס הוא לא הסכים לקבל אותנו. שמיר היה פשיסט ואני מתנגדת לפשיזם. כך היה גם בני. אני גאה במאבקי של בני, שהיה יהודי ואולי נרצח בנשק ישראלי.

בכל 24 במרץ מצוין בארגנטינה יום הצדק והאמת לזכר עליית הדיקטטורה.

> האם משטרת ירושלים ניסתה להפליל צעיר לאחר שהתלונן על אלימות שוטרים?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf