בכנס ארגון המורים לא תוכלו לשמוע את המורים

למעלה מאלף מורות, מורים וגמלאי משרד החינוך השתתפו ביום ראשון האחרון בוועידת ישראל לחינוך של ארגון המורים העל-יסודיים באולם אירועים בקריית שדה-התעופה. זו הפעם השישית שבה מתקיימת הוועידה, האירוע הגדול והמשמעותי ביותר של הארגון.

בוועידה, שכותרתה "החור באיזון – בין הסמארטפון, הפייסבוק והריטלין במערכת החינוך", נדונו נושאים שונים: בהשפעות אמצעי התקשורת החדשים על הנוער ועל מערכת החינוך, אבחונים לליקויי למידה, הקלות בבחינות ומתן טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז.

אין מורות או מורים בין "מיטב המומחים" בתחום החינוך

יושב ראש הנהלת ארגון המורים, רן ארז, הציג את ההיגיון העומד מאחורי בחירת נושא הוועידה ומשתתפיה: "הקפדנו בכל הוועידות לעסוק בנושאים מגוונים ואקטואליים, כאלו שחשבנו שציבור מורים יוכל להיתרם מהם, וזכינו לאחר את מיטב המומחים ובעלי הידע בכל נושא ונושא". בכל הנוגע לתוכן הכנס אין ספק שמדובר בנושאים שרלוונטיים לעוסקים בחינוך.

אבל לאור דבריו של ארז חשוב להצביע על קבוצה שלא הוזמנה לדבר בכנס: לאורך כל היום לא היה כל ייצוג למורות ולמורים על בימת הוועידה. כלומר בעיני האיגוד המקצועי של עובדות ועובדי הוראה אין לראותם כחלק מ"מיטב המומחים ובעלי הידע" בתחום החינוך.

חסרונן של נשות החינוך בולט לאור המגוון הגדול של תחומי המומחיות השונים של הדוברים: פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, תקשורת, אנתרופולוגיה, טכנולוגיה דיגיטלית, תקשוב ולמידה, עבודה סוציאלית, משפט וחקר החינוך. בנוסף לחוקרים מהאקדמיה דיברו בכנס: חבר-כנסת, נציגי משרד החינוך, עורכי-דין, פסיכיאטר, מנהל בית-ספר והורים לתלמידי תיכון.שאלתי מספר נוכחות בוועידה מה דעתן על כך שאין מורים ומורות בין הדוברים. הן הופתעו מהשאלה. רובן הסתכלו שוב על תוכנית הכנס והודו שהן כלל לא שמו לב לכך עד שהפנתי את תשומת לבן לסוגיה זו.

אחת הסיבות להפתעה היא שמדובר בתופעה נרחבת. תת ייצוג של מורות ומורים מתקיים ברוב הכנסים הגדולים העוסקים בחינוך. לדוגמא: בכנס החינוך של חיפה, ובכנס ירושלים לחינוך לא הייתה כל נציגות למורים בקרב הדוברים, בפורום הפיס לחינוך דיבר מורה אחד בלבד, והדוגמאות עוד רבות. גם לקראת הוועידה הקודמת של ארגון המורים התעוררה מחאה בדבר תת ייצוג של מורות ומורים – כמו גם של נשים, מזרחים וערבים.

"הנושאים בוועידה השנה אינם נושאי חינוך-רגילים"

בארגון "תנועת המורים" לקחו על עצמם להיאבק בתופעה זו. בראיון לשיחה מקומית הסביר אמיר חבקין, מורה ומחנך בבת-ים וחבר הנהגת תנועת המורים, את הסיבות למחאה:

אחת המטרות של תנועת המורים היא השמעת הקול של המורות והמורים בציבור, בדיונים חינוכיים ופדגוגיים, בפוליטיקה ולמעשה בכל מקום שבו מתקיים דיון חינוכי. הסטנדרט בכנסים חינוכיים הוא שאין ייצוג הולם של מורות ומורים, אנחנו לא נתפסים כבעלי שיח רלוונטים. רואים במורים פקידי ביצוע ויצרני ציונים, ולא אנשי-מקצוע שיש להם מה להגיד ולתרום מניסיונם בשטח. אני הגעתי לחינוך מעולם האקדמיה. אני מכיר כנסים אקדמיים, אין מצב שלא יזמינו אליהם בעלי מקצוע. אתה יכול לדמיין כנס סוציולוגיה שלא מוזמנים אליו סוציולוגים? מהאיגוד המקצועי שלנו אנו מצפים שיאבק בתופעה, שידרוש שיתוף של מורים בכנסים ודיונים ציבוריים. לא זאת בלבד שהוא אינו עושה זאת, הוא אף משמר את התופעה בוועידה שלו.

למעלה מחודש לפני קיום הוועידה שלחו חברי "תנועת המורים" מכתב אל יו"ר הנהלת ארגון המורים, רן ארז, בו נכתב בין השאר:

אנו, מורות ומורים, נשות ואנשי חינוך והוראה, מצפות/ים שהארגון המייצג אותנו יציב אותנו בקדמת הבמה. אנו רואות/ים בחומרה את סדר היום שארגון המורים בחר ליישם בוועידת החינוך השנה. אנו סמוכות/ים ובטוחות/ים שיהיה ניתן לאתר בקלות ובמהירות מורות ומורים המחזיקות/ים בניסיון ובידע המקצועי הדרושים לשם ניהול של דיון אמת עמוק ומשמעותי.

את תשובתו פתח ארז בהתקפה על כך שכותבי המכתב לא הזדהו בשמם. לגופו של עניין ענה:

הנושאים הנידונים בוועידה השנה, אינם נושאי חינוך רגילים, אלא נושאים העוסקים בהשפעות של מכשירי המדיה השונים על החברה, המשפחות, התלמידים, המורים ועוד. לכן בחרנו אנשי מקצוע מובהקים בתחומים אלה, שזה עיסוקם.

בחלק השני של היום, העוסק באבחונים, ריטלין ודומיהם, בין העדים יש מנהל בי"ס, יועצת חינוכית ושתי אימהות. מלבד זאת, כל המורים היושבים בקהל יקבלו מכשירים באמצעותם יצביעו ויביעו עמדה בכל שלב של היום.

לדברי חבקין, התשובה הפתיעה אותם: "ציפינו לנכונות מצד הארגון לקיים דיאלוג פתוח בנושא זה. במשרד החינוך, לדוגמא, כבר יודעים לחפש קולות של מורים מהשטח בדיונים רלוונטיים. זה אבסורד שדווקא ארגון המורים, שלכאורה מייצג אותנו, לא הסכימו אפילו לשקול לשנות את עמדתם". יש לציין שבעבר היו כנסים שמארגניהם שינו ברגע האחרון את רשימת הדוברים לאור מחאה בדבר תת-ייצוג של מורות ומורים. נכון לרגע זה עוד לא התקבלה תשובה תשובת הארגון למכתבם השני של תנועת המורים.

"המכתב של רן ארז היה מקומם", הוסיף חבקין, "אני חבר בארגון המורים, משלם דמי חבר ומעורב בוועד בבית-ספרי. תמיד טענתי שאת ארגוני המורים יש לשנות מבפנים, לא לצאת החוצה ולשבור כלים. כואב לי להגיד שלאור פעולות כאלו מצד הנהגת הארגון אני לאט לאט משתכנע שאין בכך טעם".

המורים והמורות הם אנשי מקצוע 

נכחתי בוועידה לכל אורכה. אני מסכים שיש למורות ולמורים הרבה ללמוד מאנשי ונשות מקצוע מתחומים רבים ומגוונים, וחשוב לי להבהיר שהיה לי מעניין מאוד לשמוע את העמדות השונות שהוצגו בכנס. אבל הטענה שהנושאים שעלו בה "אינם נושאי חינוך רגילים" אינה נכונה, אלו נושאים שמעסיקים אנשי ונשות הוראה כל הזמן. זו הסיבה שקולות של מורים מהשטח היו חסרים לי כל-כך: לשלב בין המחקר והתאוריה לבין ניסיון מקצועי שמבוצע יום-יום בפועל.

"איך ניתן לטעון שנושאים אלו הם לא תחום עיסוקם של המורים?", שואל חבקין ומוסיף: "קח לדוגמא את תחום המדיה החדשה שנידון בכנס. יש למורות ולמורים ניסיון מדהים בתחומים האלו. יש על כך השתלמויות, יש פרוייקטים ניסיוניים. אני למשל רכז תקשוב בחינוך בבית-הספר שלי. העיר בת-ים עוברת מהפכה דיגיטלית בקנה מידה ענק: בקרב שכבות שלמות משולבים טאבלטים וסמארטפונים בלמידה השוטפת. מי שמובילים את זה בשטח אלו המנהלות והמורות. לא כולם מקבלים את זה ומסכימים עם התהליך, בדיוק בשביל להתמודד עם השינויים באופן מוצלח צריך שיהיה שיח מורכב, שיכול להתקיים רק אם המורים ישולבו בדיון ובשיח".

הצבעה אלקטרונית במקום דיון

כפי שעולה מתשובתו של רן ארז, המורות והמורים שנכחו בכנס יכלו לכאורה להביע את עמדתם בנושאים שנידונו בכנס. בכניסה לוועידה קיבלו המשתתפים שלטים אלקטרוניים. לאורך הכנס נשמעו דעות שונות ומנוגדות של מומחים שונים, ובסוף כל מושב הקהל התבקש להצביע במכשירים האלקטרונים איזו עמדה שכנעה אותו יותר. כך נוצר מצב בו בכנס שעוסק ברובו בתופעות ניכור חברתי ושיח רדוד בעקבות טכנולוגיה חדשה, הדרך היחידה בה יכלו המורות להביע את עמדתן הייתה באמצעות הצבעה אלקטרונית דיכוטומית (בעד או נגד). האירוניה כנראה חמקה מעיני מארגני הוועידה, שהתייחסו ברצינות רבה להצבעות אלו. בגלי צה"ל אף הגדילו וראו בהצבעה זו סקר מייצג של עמדת המורים.

בין הדוברים בכנס היה גם תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי. בדבריו ביקש להזהיר מפני התמכרות לטכנולוגיה ולניכור שהיא גורמת. בין השאר ניבא כי: "עוד מספר דקות נצא להפסקה. בעבר ההפסקה הוקדשה לשיחות על נושאים מגוונים ואפשרה עיבוד של ההרצאות ששמענו. היום אתם [הקהל] תצאו ומי שעוד לא עשה זאת ישלוף את הסמארטפון וכל אחד ישקע בו. לא תתרחש שיחה".

הוא טעה. בהפסקה התנהלו שיחות רבות בין המורות שנכחו בכנס. הסתובבתי ביניהן והקשבתי מהצד. לצד דיבור על היבטים יומיומיים של עבודתן, חלק גדול מהשיחות נסובו על נושאי הכנס. מסתבר שאם רק ניתנת האפשרות לשיח חינוכי ומקצועי יש למורים ולמורות מה לתרום לו. במבנה הכנס לא היו סדנאות וקבוצות דיון מצומצמות בגודלן. אפילו שאלות מהקהל לא התאפשרו. קולות המורים לא נעדרו רק מבימת הדוברים אלא מהכנס בכללותו. הצבעות אלקטרוניות החליפו את האופציה הדיאלוגית: שיח שבו מוצגות דעות מורכבות שמתבססות על למידה מהעשייה החינוכית בשטח.

מארגון המורים נמסר בתגובה:

לא היו "פניות" לארגון המורים על הרכב הדוברים בוועידה, אלא פניה אחת של קומץ מורים, שחלקם כלל אינם חברים בארגון. לעצם הענין, הנושאים שנדונו בוועידה השנה היו נושאים שמטרידים ומעסיקים את המורים ולכן בחרנו אנשי מקצוע מובהקים בתחומים אלה, שזה עיסוקם על מנת לנסות לתת מענה ופתרונות לבעיות השונות שהועלו ולפרוש בפניהם מגוון דעות ועמדות.

אגב, בחלק השני של היום, העוסק באבחונים, ריטלין ודומיהם, היו בין העדים מנהל בי"ס ויועצת חינוכית. וכל המורים בקהל קבלו מכשירים באמצעותם, בכל שלב של היום, הצביעו והביעו עמדה.

ככלל, כל מורה שרוצה "להשמיע קולו" יכול לעשות כן ועומדים לרשותו מגוון אמצעים, בכללם כנסי וועדים מידי שנה, הפייסבוק של ארגון המורים, ירחון קשר עין ועוד. המורים, אגב, מודעים ויודעים בדיוק איך ולמי לפנות בכל דבר ועניין.