newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בני סכנין אכזבה את כל הגזענים

רבים התפללו שהמשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים יתפוצץ, ושהחברה הפלסטינית בישראל תצטייר שוב כמפרת סדר, אלימה ומתפרעת. אבל הספורט בחר בסכנין

מאת:

כותבת אורחת: סומוו יונס

אתמול בשעה 19:45 דבר אחד היה ברור, השעה וחצי הקרובות לא יהיו קלות והן יציבו את מרבית האוכלוסייה בעלת האזרחות הישראלית מול מסכי הטלוויזיה, בצפייה מתוחה בשל המשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים. מאחר שנבצר ממני להיות נוכחת באצטדיון, התיישבתי על הספה בסלון, הדלקתי את ערוץ הספורט, בעוד אבי ואחי עשו את דרכם לסכנין, להשמיע את הקול הבודד שנותר לנו כפלסטינים אזרחי מדינת ישראל.

תחילה אומר שקשה, ואולי בלתי אפשרי, לנתק את המשחק מההקשר הכולל של המציאות הגזענית שמכה בנו ומגל האלימות ששוטף את החברה לאחרונה. כמעט כל המדינה חיכתה לראות באיזה צד הספורט יבחר, לאחר שנציגי הציבור בחרו אתמול בחוק הלאום ואישרו שהמדינה בה חיים כשני מיליון פלסטינים מדחיקה אותם ומגדירה את עצמה בראש ובראשונה כיהודית.

כבר עתה אני מצהירה, שמהפרספקטיבה האישית שלי, הספורט בחר באופן נחרץ שלא משתמע לשתי פנים, בבני סכנין.

> הירי בכפר כנא: האם השוטרים חזרו לכפר כדי להתעמת עם חמדאן?

אוהדים במשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad khalaily)

אוהדים במשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad khalaily)

מאמרים רבים אודות אירועים אלימים בעקבות המשחק המתוח המדובר היו מוכנים עוד בטרם סיומו. מאמרים אשר קיוו להפנות עוד אצבע מאשימה לקבוצת בני סכנין על התעקשותה לקיים את המשחק על אף שלל התראות משטרתיות החוששות מהתלהטות האווירה.

בתום המשחק עלה אבו יונס, יו"ר בני סכנין, והודיע שכל השבוע שעבר הוא התעסק בתאורה, שבילים חלופיים, שוטרים ומאבטחים ושהוא יודע כי אכזב את כולם. כן, הוא וסכנין על כל זרועותיה – החל מההנהלה, עובר בשחקנים, וכלה באוהדים, אכזבו את כל הגזענים שהתפללו שהמשחק יתפוצץ והחברה הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל תצטייר שוב כמפרת סדר, אלימה ומתפרעת.

המשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad Khalaily Photographies)

המשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad Khalaily)

הסמליות של המשחק הזה נבעה מהיות בני סכנין הקבוצה היחידה מ"המגזר" בליגת העל הישראלית, מהיות בית"ר ירושלים ה-קבוצה ה-גזענית (ב"ה" הידיעה) שבה מעולם לא שיחק שחקן ערבי, ושהאוהדים שלה התנגדו באלימות כשהובאו שחקנים ממוצא מוסלמי לשחק בקבוצה, וגם מהעובדה שזוהי הזירה היחידה בה, במובן כזה או אחר, הכוחות והתחרות ("המלחמה!") שווים.

אני יכולה להגיד בלב שלם שלפחות נקודת המוצא שוויונית, למרות שזה הוא משחק ביתי של סכנין: 11 שחקנים בכל קבוצה ("מחנה!") שלכל אחת מהן עומד אותו אמצעי ואותו משאב – כדור מתגלגל אחד.

מנקודת מבט אובייקטיבית, ומפרספקטיבה של כדורגל גרידא, הניצחון הגיע לבית"ר ירושלים. היא הניעה כדור, החזיקה בו לזמן ממושך יותר, סיכנה את השער והייתה התקפית. אולם, במהלך כל הדקות האלו השחקנים האדומים על הדשא לא נתנו ללהט להשתלט עליהם, חשבו מעבר למשחק הספציפי – על החברה שהם מייצגים, על התרבות שהם יונקים, על רצונם להראות שהם אכן מתנהגים בהתאם ושאינם ״מחבלים״, אפילו לא במשחק כדורגל אומלל.

ואז הגיע השער שחושף את הפנים האמיתיות של הצהובים, זה שתיסכל אותם והראה מי מהצדדים ראוי שייקרא אלים, מי נוטה במהרה לתקוף, להתפרע ולנסות לחבל בהמשך המשחק.

המוסריות אותה הפגינו שחקני סכנין, האיפוק בו התאפיין הקהל, השקפת העולם אותה הציג יושב הראש, ההשתלטות של אנשי ההנהלה על אחדים להוטים (במילים ותו לא), נתנו תשובה ברורה כשמש: הספורט בחר בסכנין.

הדחף שחשתי בסיום המשחק לעדכן סטטוס בפייסבוק, על אף שאינני מרבה לעשות זאת, אין לתארו. ומצאתי את עצמי מקלידה וכותבת: "אנחנו עם שמתאים לו לשמוח. אם המוסריות והאנושיות היו מנצחות בכל השדות, המצב שלנו היה שונה!"

 סומוו יונס היא עורכת דין ופעילה חברתית.

> ממשלה מופקרת, עופי הביתה!

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf