"תור הזהב": כי עכשיו תורנו לשבור את המונופול האשכנזי על הישראליות

כותב אורח: מאיר בר מימון

קיר הפייסבוק שלי משופע לאחרונה בהצהרות נגד תנועת תור הזהב, ההצהרות נעות בין היסטריה וחרדה אשכנזית קיומית לביקורת רפה, ומעט מאוד תמיכה. חלק מהתגובות האשכנזיות היו משהו בסגנון: "הם רוצים לבטל את האשכנזים, הם רוצים להעלים אותנו", "חסן חלאה", "הם אלימים", ועוד תופינים מבית מדרשו של השמאלבן. לא יכולתי שלא להיזכר בשיח שיצא מפיהם של ההורים של האנשים האלה, שיח בסגנון "הערבים רוצים לזרוק אותנו לים".

אז ראשית, מהיכרותי עם חברי "תור הזהב", פולנים יקרים, אתם יכולים להירגע. אף אחד לא יזרוק אתכם לים, בסך הכול חבורה של אנשים שלא רוצה לחיות תחת הצל הלבן שלכם. לגיטימי, האין כך הדבר?

אך לא לפולנים אני פונה כאן, אלא למזרחים שמעקמים את פרצופם. לא לפולני בינוני וסביר כמו עודד כרמלי, שכתב טור מביך שנראה כאילו הוא הקליד אותו באייפון שלו בזמן שהוא ישב בשירותים, וכעת כל הפולנים חוגגים עליו. אלא לטור היפה של תמר בן דוד שפורסם בשיחה מקומית. אליה ואל כל אלה שבוחרים לשתוק או לפקפק.

> תמר בן דוד: הציונות לא יכולה להיות "תור הזהב" של המזרחים

מה שבן גוריון לקח

לוּס איריגארי (Luce Irigaray) טענה לאורך השנים שאין היא רוצה שוויון זכויות ולהיות דומה לגבר, אלא ראשית היא דורשת שנשים תהיינה קבוצה מובחנת, עם מערכת תרבותית מלאה וארגון פוליטי שיאפשר לאישה לכונן את עצמה הרחק מהמבט הגברי. רק אז, כשהאישה משוחררת לחלוטין מהשיח הגברי, היא תדרוש הכרה מלאה ושוויון זכויות.

איריגארי הואשמה במהותנות ובניסיון נואל לייצר מהות נשית ולהגביר את המחיצות במקום לפעול למען שחרור אמיתי. ואם אכן נייצר משהו נשי, מה זה בדיוק הנשי? על איזה בסיס נייצר נשיות? ענו לה נשים רבות. במובן מסוים הביקורת על איריגארי מוצדקת אך אין בה כדי לבטל את הרעיון המקורי – לא להיות שווה ודומה לגבר, להיות שונה אך שווה.

נשים אולי אכן לא יכלו אז לייצר זהות נשית מובחנת שאינה תחת המבט הגברי (לדעתי התהליך התחיל בעשור האחרון ואיריגארי עדיין לא אמרה את המילה האחרונה, אך זה נושא למאמר אחר), אך מזרחים יכולים גם יכולים.

העולם המזרחי הוא עולם ומלואו, כל קבוצה של יהודים שהגיעה ממדינה ערבית הרי שונה מקבוצה אחרת ולה מנהגים תרבותיים ודתיים שונים מקבוצה אחרת. יתרה מכך, כמעט לכל קבוצה יהודית במדינות ערב יש דיאלקט אחר של יהודית-ערבית: מה שנקרא בוולגריות בישראל "מרוקאית", "טוניסאית" וכו׳. רק לפני מספר חודשים למדתי שהוריי שייכים לקהילת ליבורנו בטוניס, שזוהי קהילה שונה משאר קהילות טוניס, ולה דיאלקט אחר ומנהגים מעט שונים, ונכון הדבר ליהודי מרקש מול יהודי פס ומקנס, לקהילת טיטואן שחלק גדול ממנה עבר לאלג׳יר אך עדיין שמרה על הדיאלקט שלה ואף הגדילה לעשות והוציאה עיתון ביהודית-ערבית ובצרפתית באלג׳יר, ששמו היה "טיטואן".

אין אנחנו צריכים להמציא אותנו יש מאין, הכול קיים, לכל קהילה וקהילה יש את השורשים שלה, ותרבות שלמה שעברה תהליך הכחדה על ידי דור בן גוריון.

הפנתרים ואנחנו

תמר בן דוד שואלת מדוע אין הכרה בפנתרים השחורים במצע התנועה, ולא מבינה מדוע אין הקשר אוניברסלי רחב יותר של זכויות אדם. איפה ואדי סאליב? היא שואלת. אך תמר בן דוד שואלת את השאלות הלא נכונות, ולצערי הרב, המאמר הקצר שלה אינו אלא שעתוק של השיח השמאלבן.

לפני מספר שנים ישבתי באמסטרדם לשיחה עם הומו מצרי פילושמי, אוהב ישראל. זה היה עצוב לראות כיצד שברתי את האהבה שלו למדינה בשיחה אחת. הוא שאל אותי מאיפה הוריי, עניתי מטוניס, הוא שאל אם אני יכול להבין ערבית, אבל אם לא אז לא נורא, נוכל לדבר בטוניסאית כי הוא מבין קצת. עניתי לו שאני לא יודע טוניסאית כי אמי לא הנחילה לי את שפתה. שמעתי את הסדקים בקולו. למה? הוא שאל. קוראים לזה ציונות לבנה, עניתי לו.

"אם כך ישראל צריכה להיות מדינה טוטליטרית חסרת רחמים, אחרת אין הסבר אחר להכחדה של תרבות", הוא ענה לי, ולא יכולתי שלא להסכים איתו.

> מזרחית בשמאל: להגדיר את הבית מחדש

אני לא רוצה להסתמך על מאבקי זכויות אדם. אני לא רוצה לצקת תוכן אוניברסלי של שיח מעמדי (הכל כמובן חשוב ויפה). אני ראשית רוצה את מה ששלי ונלקח ממני, את תרבותי ואת שפתה של אמי. אני רוצה לדבר עם אמי, לא בעברית הרצוצה שהיא הנחילה לי, אינני רוצה עוד לשמוע את השעבוד הפולני-אשכנזי במשפטיה של אמי, אני רוצה לשמוע את עברה, את חייה, את תרבותה.

לאשכנזים יש את אירופה, הם נתלים בה, מאמצים בכוח את תרבותה, אונסים את המורשת שלה ולוקחים בעלות על מוצארט. למזרחים אין אפילו מדינות שאליהן אפשר לחזור. טוניס סגורה בפניי, אלג׳יר, לוב, עיראק, סוריה לבנון, תימן – מדינות שלמות שפעם המזרחים היו חלק אינטגרלי מחייהן – הפכו להיות גן עדן אבוד בגלל הציונות הלבנה, והמזרחי נכנס למצב של מלנכוליה מתמדת וגעגועים לעבר שאינו יכול להיות מושג.

תמר בן דוד רוצה נרטיב היסטורי מזרחי – האין זו בדיוק המטרה של התנועה הזו? לגרום למזרחים, לדור השני והשלישי להפסיק להתבייש בשפת אימם?

אומר כעת משהו שאולי יעצבן אנשים אך יש לומר אותו – הקשר ביני לפולני אינו שונה מהקשר בין שיעי לסוני. שנינו בני אותה דת, אך כאן זה נגמר. האירועים ההיסטוריים של יהודי אירופה, קשים ככל שיהיו, אינם האירועים שלי, ואיני צריך להפנים אותם, בטח ובטח שאיני צריך להפנים את טראומת השואה שלהם.

אנחנו לא חיים במציאות ההיסטורית של הפנתרים השחורים, ישנם הרבה מאוד מזרחים שנמצאים בעמדות מפתח והתקדמנו כלכלית. כעת הגיע הזמן להחזיר את מה שנלקח מאתנו בכוח – את העבר שלנו, כדי שנוכל לכונן הווה.

מזרחיות ושלום

ולגבי הציונות המזרחית – הכמיהה לארץ ישראל ולהתיישבות מחדש במרחב אינה בבעלות הציונות האשכנזית. גם מזרחים חלמו על ארץ ישראל, גם הם שרו עליה שירים, וגם הם כמהו להגיע לארץ המובטחת. אך לא בצורה של הפולני, לא כנטע זר במרחב, אלא כעוד אתנוס שלוקח חלק במרחב הערבי, שאינו שונה מהערבים. אתנוס שאינו רואה בערבים חיות טרף ואינו חושב שישראל צריכה להיות וילה בג׳ונגל, כי המזרח התיכון אינו ג׳ונגל.

גם אני מתנגד לציונות ורואה בה שורש כל חטא, אך אי אפשר להילחם בה ולנצח בקלות. ובכלל, מדוע לבקש ממזרחים להפסיק להיות ציונים בעוד האשכנזים נוהרים לקלפיות ומצביעים למפלגות ציוניות מפלות ומדירות כמו מפלגת העבודה, יש עתיד, הליכוד, הבית היהודי ואף מרצ?

דווקא רעיון המצאת ציונות מזרחית יכול לעזור בביטול הציונות של בנט, ביבי ובוז׳י ושל גלאון. הנה ציונות חדשה שלא מגיעה מאירופה, שאינה קולוניאלית, אלא ציונות שמדברת בערבית. וכן, ציונות שמדברת ערבית, ששורשיה נטועים עמוק במזרח התיכון ובתרבות המוסלמית-יהודית, יכולה לפתור את הסכסוך בהרבה יותר קלות מאשר הציונות שרואה בערבים חיות טרף.

ודבר אחרון, מתי בפעם האחרונה השמאלבן יצא ביוזמה של תנועה חדשה רדיקלית שמבקשת לטרוף את הקלפים? במקום לשנות, השמאלבן מעדיף לכתוב מאמרים בעיתון הארץ ואז ללכת להצביע מרצ תוך שהוא משחרר קיטור בפייסבוק. וכי מדוע שהוא ינסה לשנות? הרי פני הארץ הם פניו, והמערכת הפוליטית כולה, אף ש״ס, הרי היא חלק מהמבנה הקיים של השמאלבן. ישראל היא מדינה אשכנזית והאשכנזי הוא הישראלי.

כינון תרבות מזרחית עצמאית מהמבט הלבן, כזו שלא תסכים לאקט הכינון האשכנזי תוביל בסופו של דבר לשבירת המונופול על הישראליות ותגרום לאשכנזי לצמצם את ההזדהות האוטומטית שלו עם המונח ישראלי, תהליך שכבר מתחיל לקרות עכשיו.

אתם רוצים שהמזרחים יהיו שמאל? אתם רוצים שהם יעשו שלום וידברו על זכויות אדם ומעמדות? תנו להם, תנו לנו, קודם להפסיק להתבייש בהורינו. אפשרו לנו לכונן זהות מזרחית חדשה, ואז נתחיל לדבר על שלום אמיתי. בינתיים, האשכנזים יכולים לעבוד קשה יותר ולתקן את הזוועות שהם עשו במזרח התיכון.

ובסופו של דבר, אתם יודעים מה? אתם, אתם האשכנזים והמזרחים שחוששים מהתהליך, יכולים לצעוק כמה שאתה רוצים. אתה יכולים להמשיך ולומר שחסן הוא חלאה. בסופו של יום, המהפכה המזרחית כבר כאן, ממאור זגורי לחנה אזולאי הספרי, מעדי קיסר לארז ביטון. אנחנו כאן, ואנחנו נמשיך לפתח את מה שנלקח מאתנו, ואיך אמר חסן? "או שתחיו עם זה, או שתחיו עם זה".

מאיר בר מימון חי ועובד בפריז, הוא דוקטור למקרא ולתיאולוגיה יהודית-ערבית, מזרחי, יהודי, והומו.

> למה בדואים עוברים על החוק כל הזמן?