newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רק המוסלמים מסוכנים ברובע המוסלמי

שלוש וחצי שעות בשני רחובות ברובע אחד בעיר העתיקה בירושלים: בין מוסלמים, מתנחלים והמון שוטרים

מאת:

כותבת אורחת: תמר פליישמן

סיפרו שמי שלא מוכרח לא מגיע, שהרחובות ריקים, שיש יותר אנשי ביטחון מבני אדם. אמרו שמסוכן, שמי שגר במזרח ירושלים, ביחוד מי שגר בעיר העתיקה, לא מרשה לילדים שלו לשחק בחוץ, שהורים אומרים לילדים: מבית הספר – ישר הביתה, תשבו בבית. ומכר סיפר על ארבעה אנשי ביטחון שהתנפלו על חבר שלו שהלך ברחוב בעיר העתיקה עם ידיים בכיסים.

בגלל כל אלו ועוד באתי.

היה לי חשוב להיות, לראות, להריח, לגעת, לשמוע ואולי גם לצאת עם תובנה אחת או שתיים.

נכנסתי וירדתי אל רחוב הגיא, רחוב שכמעט ריק מתושביו.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

ריקות גם הסמטאות

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

ריקות החנויות וריקים דוכני המזון והמשקה שבצדי הרחוב, הסוחרים יושבים בטלים בפתח החנויות, מחכים, אפילו שיודעים שאין למי לחכות, שמחים לדבר ולספר ולהעביר את הזמן הפנוי מאונס עם אורחת מזדמנת, כמו בעל חנות המזכרות שהזמין אותי לקפה וסיגריה וסימפטיה ואמר: אני, יש לי פה 120 מטרים בחנות, רק הארנונה זה מאתיים שקל ליום והיום עוד לא נכנס שקל אחד לקופה.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

ונכון שיש הרבה, הרבה מאוד, הרבה יותר מדי כוחות ביטחון, ולהם נוספה יחידה לתגבור.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

כולם חמושים וכולם ממוגנים וכולם נכונים אלי הדק.

ממוגנים גם המתנחלים שפלשו וניכסו בתים, ויושבים על גגות, וצופים מבעד לדגלים ולכרזות ההלל להם ולגבורתם,

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

שגבורתם וביטחונם באים להם מכוח הרובים של כוחות הביטחון שמלווים אותם בכל צעד ברחוב,

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

שמביאים אותם עד סף הבית ודואגים שיכנסו הם וילדיהם פנימה ומחכים עד שיינעל שער הברזל מאחוריהם, כאילו היו אוצר שמור בכספת.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

"עכשיו הם בשקט", אמר לי אחד הסוחרים והצביע למעלה, אל הבית של המתנחלים, "אבל בלילה הם זורקים עלינו אבנים".

הלכתי לאורך הוויה-דולורוזה עד לשער האריות, שם, באחת הפניות שמאלה, בסוף רחוב המלך פייסל, שער פתוח ומאחוריו גן גדול ובאמצע הגן מסגד אל-אקצא. הכניסה רק למוסלמים, אמרו השוטרים שבעמדה שבפתח. ישבתי לנוח עם השוטרים וראיתי שמי שנכנס רושמים אותו בקלסר גדול ולוקחים לו את התעודה עד שיחזור ויצא. "לביטחון" הם אומרים, אבל אני יודעת שבפועל זה כדי "לייצר תחושת נרדפות" (הגדרה צהלית שלמדתי מעדים בשוברים שתיקה).

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

ומאותה סיבה עצמה ראיתי איך שוטרי מג"ב התנפלו על נער ובדקו אותו כמו שבודקים בבולטימור, כמו שעושים ב"הסמויה": סובבו אותו, הצמידו אותו לקיר, בעטו בו ברגל, הרחיבו את פיסוק הרגליים, ורק אז, כשהנער שידיו המורמות וגופו וראשו צמודים אל הקיר העבירו ידיים ממששות מלמעלה למטה.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

וגם צעירה, אולי מורה, אולי סטודנטית, נבדקה בפרהסיה של הרחוב.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

רק אותי אף אחד לא בדק ולא ביקש תעודה ולא פתח לי את התיק, אפילו שאני הזרה.

גם את מעט קבוצות הצליינים שהסתובבו ברחובות לא בדקו, ולא את הנוצרים המשיחיים, האוונגליסטים מלאי הלהט, כמו השבדים שניסו לשכנע אותי שישוע הוא אלוהי היהודים, והנוצרים ההולנדים שישבו על ידי במסעדה ושמהם קיבלתי הרצאה, שנסמכת על מקורות קדומים, שהארץ הזאת ניתנה ליהודים ורק ליהודים בצו אלוהי ליהודים – גם אותם, אנשים הזויים והוזים, לא בדקו.

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

לא בדקו גם את היהודי שניסה להחזיר בתשובה את שוטרי מג"ב שליד שער שכם,

הרובע המוסלמי, העיר העתיקה (תמר פליישמן)

כי פה, ברובע המוסלמי, רק מוסלמים מסוכנים, רק מוסלמים נחשדים ורק מוסלמים נבדקים.

אז באתי וראיתי ודיברתי והרחתי את הפחד שבאוויר ושמעתי הרבה ומרבים אותן שאלות של מה יהיה הסוף, ומתי זה כבר יגמר, וגם אמירות נואשות: מתי כבר יהיו לנו חיים?

הרבה שאלות והרבה חוסר ביטחון וחשש ואפס תשובות ואפס תובנות.

ויצאתי וידעתי שטוב שבאתי אפילו שאני מרגישה כאילו בעטו לי בבטן.

תמר פליישמן היא פעילה נגד הכיבוש. מתעדת בכתיבה ובצילום את המציאות בשטחים.

> משוגעים, רדו מהגג: התנחלות זעירה כמשל לישראל כולה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf